בואו נשים הכל על מגש! אוקיי! נייס! אם המשפט הזה לא מזכיר לכם כלום ולא מעלה בכם חיוך, סימן שאתם לא מכירים את סטיב, וערוץ מנות הקרב המהולל שלו ביוטיוב, עם 2.2 מיליון מנויים. במשך כמה שנים טובות, סטיב פותח מארזי מנות קרב מכל העולם, מנתח את תוכנן ואוכל אותן, תוך שהוא מסביר על הרכיבים וכמובן גם נותן ביקורת על הטעם והאיכות.

יש בערוץ שלו שילוב של ASMR (פתיחת האריזות, ערבוב המשקאות בכוסות), ואיזו פשטות חיננית, ביחד עם ידע די מדהים בנושא. הוא סקר מארזי מנות קרב מכל העולם – מספרד ועד איחוד האמירויות, והוא גם לא מהסס לפתוח (ולטעום!) מנות קרב עתיקות.

למשל, המארז הזה מיפן, משנת 1973. הוא כמובן בודק את המזון לפני שהוא טועם – אם הריח או הצורה חשודים בעיניו, הוא לא יאכל, אבל בוא נגיד שהוא לא פחדן במיוחד, והעוקבים הנאמנים צוחקים שיש לו קיבת ברזל וששום דבר לא יהרוג אותו.

מעבר לחינניות ולידע שלו, זה ממש מרתק לראות את הסוגים השונים של מנות הקרב – בעיקר את המודרניות, שלא מצריכות הדלקת אש. יש גם מנות מיובשות בהקפאה וכל מיני חטיפים ופריטים מסקרנים, כמו לחם, שממש מעניין שטורחים לייצר כזה, שיחזיק מעמד הרבה שנים וגם יהיה אכיל ואפילו טעים.

יש כמובן שוני עצום בין מנות של מדינות קרות כמו רוסיה, ומדינות חמות או מדבריות כמו מדינות ערב. וכן, צריך להתייחס גם לפיל המביש שבחדר – מנות הקרב הישראליות. אז אמנם, פעם אחרונה שהוא סקר את מנות הקרב של צה"ל זה היה ב-2016. ועדיין, ליד המארזים האחרים, זה נראה כמו פדיחה רצינית. יכול להיות שמאז המנות השתפרו, לא יודעת – אבל גם מארזים משנות התשעים בארה"ב נראים יותר טוב, כאלה שהושקעה בהם יותר מחשבה על ערכים תזונתיים וגם דאגה למצב המנטלי של החיילים. יש הרבה דיונים לאחרונה על איך שהצבא לא דואג מספיק לחיילים מבחינת מזון, ואיך אזרחים מתארגנים ומארגנים לחיילים אוכל של בני אדם בכל פעם. זו לא תופעה חדשה, ונראה שהצבא לא מצליח ממש להתגבר על הסיפור הזה.

אולי שיתייעצו עם סטיב, איך להרכיב מנת קרב שמתאימה לאקלים הישראלי וגם תהיה כיפית למאכל. ערוץ כיפי ומומלץ בחום!