"אם המוצר בחינם – אתם המוצר": מסע בעקבות ציטוט מוכר

מידע הוא אחד האוצרות הגדולים והחשובים שיכולים להיות לחברה מסחרית, וזה נכון על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחברות ענק שיודעות עלינו הכל, כמו פייסבוק וגוגל.

בהקשר של שימוש בשירותים של גוגל או רשתות חברתיות, הציטוט שבכותרת מוזכר הרבה פעמים. ההרשמה והשימוש בפייסבוק, טוויטר או ג'ימייל, למשל, הם בחינם. החברות הללו אינן אלטרואיסטיות והן לא באמת נותנות לנו משהו בחינם. המחיר הוא דאטה – הרבה מאוד מידע שהן צוברות עלינו, ומשתמשות בו לצרכי פרסום.

אבל הציטוט הזה לא הגיע מהמאה ה-21. למעשה, הוא החל את הגלגול שלו אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת. בואו נתחקה אחר עקבותיו.

בשנת 1973, ריצ'ארד סרה (Richard Serra), פסל ואמן אמריקאי, יצר סרט קצר ביחד עם קרלוטה פיי סקולמן. הסרט נקרא Television Delivers People, והוא מבקר את תקשורת המיינסטרים באמצעות שקופיות רצות, כשברקע מוזיקת מעליות.

בין שלל המשפטים שרצים בסרט הקצר, יש פסקה שכוללת ורסיה ראשונית של הציטוט המפורסם לגבי החינם והמוצר:

In commercial broadcasting the viewer pays for the privilege of having himself sold.
It is the consumer who is consumed.
You are the product of t.v.
You are delivered to the advertiser who is the customer.
He consumes you.
The viewer is not responsible for programming
You are the end product.

"הצרכן הוא זה שנצרך. אתם המוצר של הטלוויזיה".

ב-1989, במאמר ב"ניו יורק טיימס", שכותרתו "Video Is Making Waves in the Art World", שמדבר על יצירה של ריצ'ארד סרה, מאוזכר הציטוט "אתם המוצר של הטלוויזיה".

לאחר פרוץ האינטרנט לחיינו, היו כמה חברות שניסו מודל של הצגת פרסומות לגולשים תמורת גלישה בחינם או אפילו תשלום. חברה בשם AllAdvantage הציעה שירות כזה, ששילם חמישים סנט לשעת גלישה, עם גבול עליון של 20 דולר לחודש. ב-1999, פורסמה הודעה ב-Usenet מאחד, סטיב אטקינס, שביקר את השיטה. הוא כתב: "אם אתם רוצים למכור זבל, AllAdvantage מציעים לכם דמוגרפיה לא רעה לפרסם לה.

אם המוצר בחינם - אתם המוצר

אטקינס כינה את משתמשי החברה punters, סלנג שמשמעותו מישהו שמחפש לעשות רווח מהיר, וכתב בהודעה שלו: "The punters are not the customer, they’re the product.".

עוד באותה שנה, המחברת קלייר וולף כתבה מאמר שכותרתו "Little Brother Is Watching You: The Menace of Corporate America", שבו דנה בנושא הסחר במידע, מערכות ביומטריות וטכנולוגיות מעקב. במאמר (שרק גירסת קאש שלו שרדה אונליין), הסבירה וולף שהלקוח כבר אינו לקוח: "you’re not the customer any more. You’re simply a 'resource' to be managed for profit". וולף שאלה: "מי הלקוח? לא אתה, שחייך צומצמו לדאטה ששייך למישהו אחר, שאותו הוא מוכר, שבו אפשר לחפש ולחטט. הלקוח הוא כל מי שרוצה לתפוס בעלות על חתיכה מהחיים שלך".

רק בשנת 2001 קיבלנו וריאציה יותר מחודדת של הציטוט: "You’re not the customer, you’re the product", ושוב בהודעה ביוזנט (אחחחח, יוזנט), הפעם ממקלדתו של אחד, טום ג'ונסון.

ב-2010, פורסם מאמר על הרשת החברתית Digg (שאינה עוד בין החיים), ובאחת התגובות שם מישהו כתב: "אם אתם לא משלמים על זה, אתם לא הלקוח, אתם המוצר שאותו מוכרים". באותה שנה, טים אוריילי, צייץ את הציטוט הזה.

לאחר מכן ולאורך השנים, הציטוט חוזר על עצמו בווריאציות שונות. אם ממש מתעקשים, המקור שלו הוא בסרט של סרה וסקולמן, אבל הוא עבר גלגולים רבים. האמת, זה לא כל כך משנה. מה שיפה לראות, זה שהקונספט של הלקוח כמוצר היה קיים כבר בשנות השבעים (אם כי באופן חתרני-משהו), ליווה אותנו במשך עשרות שנים, והיום אנחנו מתייחסים אליו בשוויון נפש, בעודנו מצייצים, מחפשים בגוגל, מעלים סרטונים לטיקטוק, ומוכרים את עצמנו למפרסמים באמצעות זרם בלתי נגמר של נתונים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>