ישו היה שחור. אלוהים היא אישה. רופוס הוא השליח ה-13 שאף אחד לא מדבר עליו. למלאכים אין בילבל ואסור להם לשתות אלכוהול, וכשהם עושים בעיות – מגרשים אותם מגן עדן ושולחים אותם לוויסקונסין.
אלה רק חלק מהאלמנטים בסרט Dogma של קווין סמית', שעוררו את חמתה של הכנסייה הקתולית.
"דוגמה" חוגג בימים אלה 25 שנה, ויוצא במהדורה מיוחדת שתוקרן בבתי הקולנוע ביוני 2025, ביחד עם סבב הופעות של סמית'. זמן מצוין לדבר קצת על אחד הסרטים המשובחים והשערורייתיים של סוף המאה הקודמת.
זהו סיפורם של שני מלאכים שנפלו מגן העדן, בגילומם של בן אפלק ומאט דיימון. הצמד חסר המצפון מנסה לחזור לגן עדן תוך ניצול פרצה בדוגמה הקתולית. הבעיה – אם הם יבצעו את זממם, העולם יחדל מלהתקיים. הקאסט מרשים מאוד וכולל כוכבים כמו אלן ריקמן, כריס רוק, סלמה הייק, אלניס מוריסט וג'ורג' קרלין, וכמובן קווין סמית' בתפקיד סיילנט בוב, והאגדה המהלכת ג'ייסון מיוז, בתפקיד ג'יי.
הכנסייה הקתולית תיעבה את הסרט עוד לפני שהוא הוצג, מכיוון שהוא לכאורה כופר בכל מה שהכנסייה מנסה להנחיל. אלא שקווין סמית' הוא קתולי בעצמו, ולמעשה הסרט אינו אנטי-דתי, אלא מנסה להראות את ההבדל בין אמונה אישית לדוגמות נוקשות.
המוזה סרנדיפיטי, בגילומה של סלמה הייק, אומרת: "זה לא עניין של נכון או לא נכון – זה עניין של אמונה. לא משנה במה אתה מאמין – העיקר שתאמין." סמית', דרך הפרובוקציות וההומור הגס, מנסה להגיד שהחוויה הרוחנית היא אישית ובלתי תלויה במוסדות הדתיים.
הסרט לא פוסל את הדת כקונספט, אבל הוא בהחלט ביקורת חריפה נגד מוסדות הדת: הדמות של הקרדינל גליק והקמפיין שלו, שנועד להעניק תדמית צעירה ומגניבה יותר לכנסייה, משקפים את המתח בין מסורת לחידוש, ואת השאלה האם מוסדות הדת מתאימים את עצמם לעת המודרנית או מאבדים את המהות שלהם בתהליך.
בכלל לא ברור אם גליק (שם יהודי לקרדינל קתולי) בכלל מאמין באלוהים. נראה שהוא יותר עסוק בקידום הכנסייה כמוסד וביצור הכוח, מכיוון שהכנסייה מאבדת מאמינים.
כאשר הקבוצה, שמנסה להציל את העולם ולמנוע מהמלאכים לעבור בקשת, מגיעה לגליק כדי לבקש את עזרתו – הוא מנפנף אותם. נראה שהוא לא באמת מאמין במלאכים או אלוהים, אלא רק באיסוף מאמינים. הוא מקונן על כך שלתעשיית הטבק יש הצלחה גדולה יותר מהכנסייה בתפיסת הקהל כשהוא עוד צעיר. לא רק זה, בהמשך הסרט מתגלה שהוא בירך את מחבט הגולף שלו כדי לנצח בטורנירים – מה שמחזק את התדמית הצינית שלו – אבל גם מאפשר לחסל את עזראל השד.
כריס רוק מגלם את רופוס, השליח ה-13 שנמחק מההיסטוריה בגלל צבע עורו. הוא משתמש בהומור כאמצעי להעלאת שאלות קשות על אפליה וגזענות במוסדות דתיים, והוא במסע לשכתוב ההיסטוריה כדי שתהיה נאמנה יותר למציאות. הוא מבקר את כל התנ"ך כקונספט, וטוען שהסיפור התנ"כי ערוך מפוזיציה, שמושפע ממניעים פוליטיים ותרבותיים. כך למשל, הוא שואל איך יכול להיות שבסיפור התנ"כי, ישו קופץ מגיל 12 לגיל 30. מה קרה בזמן הזה ולמה אין סיפור? רופוס בעצם מזהיר מלקבל את הכתובים כפי שהם, ומבקש מהצופים להיות פתוחים לרעיון שהמסורת הדתית היא דווקא תוצר של בחירות היסטוריות, פוליטיות ותרבותיות – ובעיקר, טקסט שנכתב על ידי בני אדם, ולכן חשוף למניפולציות ועיוותים.
מטטרון, שמגולם על ידי אלן ריקמן, אללה ירחמו, מוצג כמתווך בין האל לאנושות. כך, סמית' בעצם מבקר את ה"תקשורת" הדתית המסורתית.
של בחירות היסטוריות, פוליטיות ותרבותיות – ובעיקר, טקסט שנכתב על ידי בני אדם, ולכן חשוף למניפולציות ועיוותים. מטטרון, שמגולם על ידי אלן ריקמן, אללה ירחמו, מוצג כמתווך בין האל לאנושות. כך, סמית' בעצם מבקר את ה"תקשורת" הדתית המסורתית.
הדמות מציגה את האלוהות כבלתי נגישה ישירות, מה שמעלה שאלות לגבי הצורך במתווכים דתיים והאופן שבו דתות ממסדיות מנהלות את הקשר בין המאמינים לאלוהים. מטטרון הוא מריר, ציני ועצבני – בניגוד לתפיסות המסורתיות של מלאכים כישויות נשגבות. למעשה, למרות כוחות העל שלו, הוא ממש אנושי.
ג'יי וסיילנט בוב, הכוכבים הבלתי מעורערים, הם ה"נביאים" הארציים שנשלחו כדי לסייע לבת'אני במסעה להציל את העולם. ואיפה הם פוגשים אותה? בקליניקה להפלות, לשם הם הולכים כדי לתפוס בחורות (ג'יי מסביר שברור שמי שנכנסה להריון היא נותנת, אז זה מקום טוב להתחיל עם נשים).
ג'יי הוא זוהמה מהלכת עם לב טהור, וסמית' משתמש בדמות שלו כדי להראות שגם אנשים כאלה יכולים להיות כלי בידי האלוהות. הוא אפילו מקבל נשיקה מאלאניס (הלא היא האלוהימה) בסוף הסרט.
יש בסרט ביקורת חריפה על תרבות הצריכה והחומרנות, והצביעות של אנשים עשירים וחזקים, שמציגים את עצמם כדוגמה ומופת, אבל עושים את החטאים האיומים והבזויים ביותר. סצינה מופתית של מאט דיימון (בעיקר).
ואי אפשר בלי האירוניה של אלאניס מוריסט כאלוהים. סמית' יורה חץ הומוריסטי ישר לתוך ליבו של הדימוי הדתי הקלאסי. אלוהים של סמית' לא מדבר, הוא קפריזי, הוא אוהב סקיבול, הוא עושה עמידות ידיים בפארק ומחייך כמו מי שמבין את הבדיחה שהאנושות עדיין לא קלטה.
זה לא אל רציני עם זקן ולוחות ברית וקול בריטוני, אלא אלוהות שהיא חוויה. הוא חי את הרגע כמעט כמו ילד קטן, כמעט נאיבי. ההופעה של מוריסט היא ההיפך הגמור מהנוקשות הדוגמטית של הדת הממסדית. דווקא מתוך השקט שלה, היא מייצגת את הרעיון שסמית' מקדם לאורך כל הסרט: שמהות האמונה לא נמצאת במבנים, בספרים או במוסדות, אלא באינטואיציה, ברגש, במבט פנימה ובהומור שצריך כדי לא לקחת את הקיום יותר מדי ברצינות. הסרט שוחט פרות קדושות, ומספר סיפור אלטרנטיבי ואנושי על חייו של ישו, תוך ביקורת חריפה על הכנסייה ומוסדותיה, והדרך שבה היא מנסה להנחיל את הדת הנוצרית לאנושות.
אבל הוא לא סרט אנטי-דתי, הוא פשוט מציע זווית אחרת לקונספט של אמונה, מעשים טובים, משפחה וצחוקים. כנראה שרק קווין סמית' יכול לכתוב סצינה שבה מלאך מסביר לנזירה למה הוא לא מאמין באלוהים.