חיה באינטרנט 24 שעות ביממה
חלק ניכר מהקניות שלי מבוצע באינטרנט. אני עדיין אוהבת להסתובב בין חנויות ובשוק התקווה, אבל כשזה מגיע לתכל'ס – או שאין כאן מה שאני צריכה ורוצה, או שיקר מדי (הקמעונאים פה עדיין אוהבים לדפוק את הצרכנים, ובהרבה תחומים), או שסתם אין לי כוח לניג'וסים של מוכרים בחנויות פיזיות. אני חושבת שקניתי את המוצר הראשון שלי…
חלבון, חלבון, הוא בכל מקום. האלמנט האופנתי העדכני של עולם התזונה. כולם דוחפים חלבון בכל מקום – ביוגורט ובחלב, בחטיפים ובפסטרמה (אה, רגע…). כמות החלבון הנדרשת לאדם לא לגמרי ברורה לי, למרות שקראתי וחפרתי רבות. מה שכן, בדיקות הדם שלי הצביעו על כך שאני לא צורכת מספיק חלבון. שזה לא מפתיע – אני עוסקת בפעילות…
מציאות מדומה בדיזנגוף סנטר. רגע, איזה יום היום? אנחנו לא שנייה לפני שנת 2020? כי לרגע היה נדמה לי שאנחנו שוב בתחילת שנות התשעים של המאה שעברה. אנחנו כמעט 30 שנה אחרי שהוקם בישראל מתחם המציאות המדומה הראשון (קראו לו VR). הטכנולוגיה השתנתה, לכאורה, והשתפרה – קצת פחות לכאורה, ועדיין – מתחמי מציאות מדומה נפתחים…
אתר דה באזר, שהוא בעצם פלטפורמת בלוגים, מודיע בפוסט שהוא מעביר את הפעילות שלו למדיה חברתית – פייסבוק ואחרים. לא ברור כל כך מהם האחרים האלה (אינסטגרם? טוויטר ומגבלת התווים?). אין לי גישה לנתונים ולמספרים של דה באזר. הם טוענים שבפייסבוק מובטחת להם חשיפה גדולה יותר, וכי הדיונים שם איכותיים יותר. אפשר בהחלט להתווכח עם…
כשהייתי ילדה ועוד ראינו סרטים בקלטות וידיאו ב-VHS, אבא שלי הביא הביתה המון פעמים את הסרטים של טרנס היל ובאד ספנסר, שהכרתי בכינוי "טריניטי ובמבינו". זכרתי אותם כסרטים משעשעים ומטופשים שמאוד אהבתי. אתמול ראיתי שוב את They Call me Trinity, סרט שהופק ב-1970. לא מדובר ביצירת מופת – זה סרט פארודי-משהו על מערבוני ספגטי, דל…
טאלו ואני חוגגים שלוש שנים בימים אלה ממש. אני בטוחה שהוא מאוד נרגש מכך, בעודו לועס חציר, מגרש זבובים עם הזנב ועושה פרצופים לכל סוס שעובר ליד התא שלו. סוס משלי – זה חלום שהתגשם, ואני שמחה ואסירת תודה על כך בכל יום. יש הרבה אנשים שחושבים שזה מאוד מגניב ואצילי, ושאני עסוקה כל היום…