שנות התשעים. אתם בשיעור מחשבים משעמם, או בבית עם חברים. רוצים להעביר זמן ולשחק ביחד. מה עושים? יורים אחד על השני עם טנקים, כמובן!
אני מדברת על Scorched Earth, "אם כל המשחקים" שלימד אותנו קצת פיזיקה וטקטיקה. ובלי קיביצינג!!!
המשחק פותח על ידי וונדל היקן, שתיכנת אותו במקור עם טורבו אסמבלר ו-Borland C++. באותה תקופה, היקן היה סטודנט בקאלטק. הוא שאב השראה ממשחק ותיק בשם Artillery, שגם בו העיקרון היה דומה – שני "טנקים" יורים אחד על השני בזוויות ובעוצמות שונות. היקן פיתח את המשחק בהדרגה, תוך שהוא מבקש ומיישם רעיונות מהחברים שלו במעונות, שעשו "מסיבות Scorched Earth".
במשחק יכולים להשתתף עד 8 טנקים. אפשר לשחק נגד חברים וגם נגד המחשב. אם המחשב שולט בטנק, אפשר להגדיר לו "אישיות" (או אולי אפילו AI פרימיטיבי): הוא יכול להיות טיפש, מדויק, אגרסיבי וכו'. אם אני זוכרת נכון, הסייבורג היה הרצחני מביניהם.
לאחר מכן, מגיעים לחלק הכיפי של רכישת תחמושת והגנה, עם תקציב בסיסי מוגבל. הנשק הסטנדרטי היה "Baby Missile", אבל יש פה אפשרויות מתוחכמות שמתאימות למצבים שונים, כמו הרולר, שמתגלגל למטה עד שהוא פוגע בטנק שנמצא בשקע, או הדיגרים, שחופרים אותך החוצה אם היריב כיסה אותך בחול.
בכל פעם קיבלתם מסך רנדומלי, עם מיקומים רנדומליים של הטנקים, מה שהופך את המשחק הזה ל"אינסופי" – אפשר לשחק אותו שוב ושוב וכל פעם הוא מציב אתגרים חדשים. אחד הדברים החמודים ביותר בו, היו המשפטים שהטנקים "אמרו" אחד לשני כשהם יורים, או כשהם מתפוצצים. והכי מגניב – אפשר להוסיף משפטים כאלה בעצמכם, מלאי קללות או התחכמויות.
הסאונד היה בסיסי מאוד (בלי מוזיקה, רק אפקטים), והגרפיקה גם לא משהו לכתוב עליו הביתה, אבל כן היו דברים מרשימים, כמו התפוצצות גרעינית.
בסוף כל סיבוב, אם שרדתם, קיבלתם כסף בהתאם לדירוג שלכם, מה שאיפשר לכם לשפר את הארסנל, לרענן מלאי תחמושת והגנות וכו'.
אין נתונים על כמות העותקים שהמשחק הזה מכר. היקן בכלל פיתח אותו כשעשוע ולא תיכנן להרוויח ממנו כסף, והוא הופץ כ-Shareware. יום אחד, מספר היקן, הוא קיבל צ'ק של 10 דולר מאיזה ילד בוושינגטון, והוא הבין שיש מי שמוכן לשלם על המשחק, אז הוא הוסיף את הכתובת שלו.
הוא מספר שהוא לא נהיה מיליונר מהמשחק, אבל הוא קיבל כסף שעזר לו לסיים את התואר ולאכול ראמן כמו כל סטודנט עני. כאן יש שעה של המשחק שמראה את שלל האפשרויות שבו.
ומה לגבי ה-No Kibitzing? ובכן, תארו לעצמכם סיטואציה שהיום פחות נפוצה – יושבים 3-4 חבר'ה על אותו מחשב ומשחקים אחד נגד השני. כל אחד בתורו צריך להתרכז רגע, לכוון זווית של הירי, לבחור נשק וכו'. ברור שיישבו לך על הווריד, יבלבלו לך את המוח וילחיצו אותך למהר ולירות.
לחיצה על מקש K היתה מציגה את ההודעה "No Kibitzing!", שזו דרך עדינה להגיד "סתמו ת'פה שלכם כבר ותנו להתרכז".
מקור המילה הוא ביידיש וגרמנית, ופירושה (פחות או יותר) הוא "להציץ מעבר לכתף של מי שמשחק קלפים", או בקיצור – להציק למי שמשחק ולתת לו עצות מעצבנות.
יש עדיין אתר רשמי, עתיק יומין, של היקן עצמו, בו אפשר להוריד את המשחק.
בלי קיביצינג, קרציות!
וואלללה?
אני שיחקתי בטטריס בלי סוף.
תודה על הנוסטלגיה!