טירת הנאצים והמשחקים שביססו את ז'אנר ה-FPS

משחקים במשחקי First Person Shooter? מה המשחק הראשון שבו שיחקתם בז'אנר? אולי DOOM? דום נראה כרגע כמו היסטוריה עתיקה, אבל השורשים של המשחק הזה, ובכלל ה-FPS, נטועים עמוק במשחק משנת 1981, שהיה ידוע בישראל בכינוי "טירת הנאצים", ובאנגלית – Castle Wolfenstein.

טירת הנאצים לא היה המשחק הראשון בז'אנר ה-FPS. המשחק הראשון הוא, ככל הנראה Maze War, שיצא לאור בשנת 1974 (כן כן). אתם יכולים לראות שמדובר על קונספט מאוד בסיסי, בתקופה שלאנשים לא היו מחשבים בבית. אז כבוד והכל, אבל בואו נחזור לנאצים.

"טירת הנאצים" (או "הטירה הנאצית") פותח במקור עבור Apple II, ולאחר מכן קיבל פורטים גם לקומודור ול-DOS. המפתח קיבל השראה למשחק מהסרט "תותחי נברון", וגם ממשחק ארקייד ששוחרר שנה לפני וולפנשטיין, ונקרא Berzerk. המשחק לא משוחק מזווית ה-First Person, והוא יותר מז'אנר ה-Stealth, אבל הוא המשחק הראשון בשורת משחקים שתוביל בסוף לפריצת הז'אנר המוכר לנו כיום.

הגרפיקה שלו פשטנית עד אימה, אבל זה משחק מסובך וממש לא קל, שדורש הרבה תושומת לב וסבלנות. בזמנו, הוא גם חטף ביקורת על כך שפתיחת תיבות כדי לחפש ציוד, לוקחת הרבה יותר מדי זמן.

Castle Wolfenstein

יש בטירה כ-60 חדרים, וכמובן שאין שום מפה. אני זוכרת שהיינו יושבים עם מחברת ומציירים את החדרים, כדי לא להתבלבל. ואם כבר מדברים על להתבלבל, אז שנה לאחר מכן יצא משחק ההמשך – Beyond Castle Wolfenstein.

להערכתי, מי שמדבר פה בארץ על "טירת הנאצים", מדבר בעיקר דווקא על ההמשכון, או שפשוט שני המשחקים קצת מעורבבים בראש של כולנו. בכל זאת, 40 שנה. לך תזכור.

המשחק השני היה מאוד דומה, אבל קצת יותר מתוחכם ודי מלחיץ. היה צריך לשים לב לשומרים הנאצים כל הזמן, ואם נתקלת באחד מהם, הוא היה צורח עליך (HALT! COME HERE!) לתת לו אישור מעבר (תמיד חשבתי שהם אומרים OUR SPICE). אם הצלחתם, הוא היה צווח הייל ומתרחק, אבל כמובן שלפעמים עלה הצורך לחסל את השומרים. הסאונד באמת נוראי, אגב.

אין ספק שההתגנבות שיחקה כאן תפקיד מרכזי, אבל אפשר כבר לראות את האלמנטים שבהמשך יהיו מוכרים לנו מכל FPS – מעבר בין חדרים, אפשרות לירות או להתחבא ולהתחמק, איסוף ציוד מהגופות ומתיבות וכן הלאה.

ב-1992 מגיע אלינו Wolfenstein 3D, אחד המשחקים שביססו באופן רשמי את ז'אנר ה-FPS. הוא לא היה הראשון. עברו כמה שנים מאז "טירת הנאצים" המקורי, והיו כמה הבלחות כמו Catabomb 3D, גם הוא של id Software, אבל הוא בהחלט היה אחד הפופולריים ונחשב לאחד המשחקים הטובים בהיסטוריה. המפתחים שלו רצו בהתחלה ליצור טירה תלת מימדית שמבוססת על Beyond Castle Wolfenstein, אבל זה לא קרה בגלל ענייני זכויות. בסוף, הם הצליחו לקנות את השם – וגם זו דרך לשמר את מסורת המשחקים שבהם משמידים נאצים.

וולפנשטיין 3D

וולפנשטיין זכה להצלחה מסחררת ומכר רבע מיליון עותקים תוך שנתיים וקצת. מתייחסים אליו כאל המשחק שבעט את ז'אנר ה-FPS למרכז הבמה. מאז פותחו עוד כמה משחקים בפרנצ'ייז, כשהאחרון שבהם יצא ב-2019.

שנה לאחר וולפנשטיין 3D, אותה חברת פיתוח – id Software – מוציאה מה שלימים יהפוך לקלאסיקה של כל הזמנים, ולא רק בתחום ה-FPS. במקום נאצים הורגים מפלצות ושדים, והכל יותר מדמם ואלים – אני מדברת כמובן על DOOM. מעריכים ש-20 מיליון איש שיחקו בו בשנתיים הראשונות, והוא הותיר אחריו מורשת מפוארת: אחת העובדות הידועות על DOOM, היא שאפשר להריץ אותו כמעט על כל סביבה ובכל מקום. ממש בכל מקום. על מחשבונים, במדפסת, ב-Stardew Valley, על אייפוד ועל מה שרק תרצו.

לאחרונה, יצרו מהמשחק CAPTCHA בה אתם נדרשים לחסל 3 מפלצות לפני שתוכלו להמשיך הלאה באתר.

מעבר לזה, דום לקח את ה-GORE והסימבוליזם השטניסטי לדרגה שלא היתה שם קודם, וכמיטב המסורת האשימו את המשחק בעידוד אלימות, וגם בכך שהשפיע על שני הנערים שביצעו את הרצח ההמוני בבית הספר קולומביין ב-1999. דום גם היה משחק ה-FPS הראשון שאיפשר מולטיפלייר מבוסס על LAN או דרך האינטרנט. אני זוכרת ששיחקתי אותו מודם למודם, וזה עבד לא רע, עם הרבה נפילות כמיטב המסורת של החיבוריות של שנות התשעים.

הניינטיז היו השנים שביססו את ז'אנר ה-FPS, שפורח ומשגשג עד היום. קלאסיקות כמו Duke Nukem 3D ו-Quake המשיכו את הדרך שהותוותה על ידי וולפנשטיין, ואחר כך כבר הגיעו Half Life, שכלל סביבה אימרסיבית, ולאחר מכן Unreal Tournament ו-Halo ו-COD וכל השיט שאתם מכירים ומשחקים היום.

למרות קצת הייט שהז'אנר הזה סופג, יש מחקרים שמראים שמשחקי FPS עושים טוב למוח, לזמני תגובה וליכולת לבצע משימות מורכבות.

כמו כולם, שיחקתי בניינטיז בדום ו-Duke, אבל לא התחברתי מאוד לז'אנר ודי זנחתי אותו. רק לפני כעשור גיליתי את Left 4 Dead 2, שעל הנייר ייצג את כל הז'אנרים השנואים עליי בזמנו – זומבים, קו-אופ ו-FPS – והתחלתי לחרוש עליו. הייתי מאוד גרועה בהתחלה, ולא הבנתי איך שחקנים אחרים מציגים כאלה יכולות-על, אבל ככל שצברתי שעות, המיומנויות שלי השתפרו והפכתי לאחת השחקניות המובילות בזמנו בשרתים האירופיים.

ביחד עם Killing Floor 2, צברתי ב-FPS יותר מ-2,000 שעות, ובגילי המתקדם אני לגמרי מרגישה שאלה משחקים שעוזרים לשמור על חדות מחשבה, קשר יד-עין, קואורדינציה ותגובה, וזה ז'אנר שגם משפר מיומנויות במשחקי אקשן אחרים. בקיצור, לא חייבים להיות בני 16 כדי לחסל זומבים ומפלצות במיומנות גבוהה, והכל בכלל התחיל מנאצים צווחנים.

 

2 תגובות ל-“טירת הנאצים והמשחקים שביססו את ז'אנר ה-FPS

  1. אני לא זוכר שהוא היה משחק מוכר, והיה לי XT. אולי כי הוא היה יחסית מורכב.

    זה ש3D רץ על 286 זה בכלל נס… מראה על הגאונות של ID Software.

  2. […] רויטל סלומון כותבת על משחקי ה-FPS הראשונים, אלו שהקדימו אפילו את דום – ואפילו את הלידה […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>