כמובן שהכותרת הזו היא שקר מוחלט, בהתאם למנהגם של אתרי התוכן והבלוגים השונים בזמן האחרון. מה לעשות, כשאתה ברומא, התוכן זונה. כותרת נכונה יותר תהא: "קצת יותר משנה של הימנעות כמעט מוחלטת מסוכר מעובד ומוצרים המכילים הרבה סוכר, עם גיחות נדירות למחוזות חטאי הסוכר מדי פעם וגם קצת הפחתה בפחמימות". איכשהו, "שנה ללא סוכר" נשמע קצת יותר טוב.

ובכן, מתישהו בספטמבר או אוגוסט בשנה שעברה, צפיתי בסרט המצוין והמשעשע – That Sugar Film. הסרט, שהוא מעין Super Size Me קצת יותר מתוחכם, המשתדל להיות קצת יותר מדעי, מלווה את קורותיו של בחור צעיר שהחליט להיות ממוצע, ולצרוך סוכר בכמות המתאימה לאדם הממוצע. מסתבר שהאדם הממוצע צורך כמות מרשימה של 20-40 כפיות סוכר ביום. ואם נדמה לכם שזה הרבה, אתם צודקים, ואם נדמה לכם שצריך לטחון עוגיות וגלידות כל היום בשביל זה, אתם טועים.

יוצר הסרט מראה איך אפשר בקלילות רבה להקפיץ את צריכת הסוכר ל-40 כפיות ביום, גם בלי לצרוך ממתקים. הסרט מסביר גם על סוגי הסוכר השונים וההשפעות של הסוכר על הגוף שלנו, וגם מציג את הפוליטיקה וההון-שלטון שקשורים לסוכר.

זה סרט מצוין, והוא גרם לי להבין שאני צורכת יותר מדי סוכר (אם כי בטח לא 40 כפיות ביום) – והחלטתי שאני רוצה ויכולה לשנות את המצב. סיקרן אותי לראות מה יהיו ההשפעות של הוצאת הסוכר מהתפריט, ואיך ייראו בדיקות הדם שאני עושה כל שנה, אחרי שנה שכזו.

זה לא ניסוי מדעי, בשום אופן. בעבר, עשיתי ניסיון של הורדת סוכר (אם כי פחות מסיבית), וזה היה נהדר. הפעם החלטתי ללכת על זה לטווח ארוך ותמידי – שינוי משמעותי באורח החיים שלי. זה כולל, אגב, צמצום מסוים בכמות הפחמימות באופן כללי, אבל הפוקוס הוא על הסוכר.

אקדים ואומר שזה לא פוסט מיסיונרי. אני לא סובלת אנשים שעושים משהו שהם נהנים ממנו או חושבים שהוא בריא, ואחר כך מנג'סים לכל העולם ואשתו, שגם הם יצטרפו לטרנד (טבעונים, פליאוליתים, רצים למרחקים ארוכים – אני מסתכלת עליכם), או בזים לכל מי שלא חי לפי הסטנדרטים ההזויים שלהם. כל מה שאני רוצה זה לסכם שנה ולשתף אחרים בחוויה שלי. שמועה אומרת שבשביל זה המציאו את הבלוגים. כמובן, אם יש לכם שאלות סקרניות ורצון לנסות בעצמכם – אתם מוזמנים לדבר איתי. אם לא, קפצו על הבן אנד ג'ריז הקרוב לביתכם ותיהנו מהחיים.

מה הפסקתי לאכול

• שוקולד (גם לא מריר), עוגות ועוגיות, מאפים (קרואסונים, מאפינס, בורקסים), גלידות, ממתקים וקינוחים באופן כללי (יוצא דופן: ביקורים אצל השף המוכשר, כפרה עליו, עינב אזגורי, שאוכל כל מה שישים לי על השולחן).
• רטבים כמו קטשופ, שהוא פשוט משחת סוכר, אבל המון רטבים אחרים, כולל ברביקיו, רסק עגבניות מקופסא, סילאן, דבש, אלף האיים וכל רוטב שבא בבקבוק פחות או יותר. נשארתי עם טבסקו וחרדל ושלל חריפים למיניהם, שממילא יותר אהבתי מלכתחילה.
• לחם לבן, פסטות ואורז – לחם לבן בגלל הסוכר, הוחלף בלחם שאור ופיתות ללא סוכר מהמאפייה של מנשה בתקווה. פסטות ואורז ממילא אני לא אוהבת במיוחד, אז במטרה לצמצם גם פחמימות – הפסקתי איתם גם.
• מיצי פירות – זו מלכודת שהרבה אנשים לא מודעים אליה. יש לנו דוכנים שמוכרים מיצים סחוטים טריים וטעימים בכל פינה, וזה אחלה וטעים ובריא והכל. רק מה – זה המון המון סוכר בבת אחת. אם אתן לכם לאכול 4 תפוזים, סביר להניח שיהיה לכם קשה ותפסיקו אחרי שניים. למה? כי בפרי יש סיבים המאטים את ספיגת הסוכר בגוף, אבל במיץ אנחנו מוציאים אותם החוצה. בכוס מיץ יש 4 תפוזים או יותר, והיא מהווה, בדרך כלל, פתיח לארוחה או משהו על הדרך. בכוס מיץ תפוזים מצויה יש 21 גרם סוכר, שזה 5 כפיות. זה מאוד עוזר להתחיל להבין איך מגיעים לצריכת סוכר של 40 כפיות ביום, בקלילות רבה.
• פיצה 🙁
• אלכוהול – כוס יין לבן לעתים נדירות מאוד. מעבר לכך – לא נוגעת.
• פסטרמה ונקניקים – מי שמכיר אותי, יודע שמדובר במהפך.
• מזון מעובד – שניצלים קפואים וכל מיני כאלה, שגם ככה השתדלתי לא לצרוך. הדברים האלה עמוסים בטונות של סוכר.
• דברים שממילא לא צרכתי בעשור האחרון: דגני בוקר, משקאות ממותקים, סוכר בקפה או בתה.

מה אני כן אוכלת

• המון ירקות, מעט פירות.
• עוף, בשר, דגים, ביצים, לחם שאור ולחם ללא סוכר.
• חמאה, טחינה, שמן זית ושאר דברים שומניים וטעימים, שלא מכילים סוכר.
• מעט מאוד מוצרי חלב (שלוק חלב בקפה, גבינות שמנות מדי פעם).

ההימנעות מסוכר מרחיקה אותי גם ממסעדות וטייק אווי רוב הזמן. בחלק ניכר מהמקומות נעשה שימוש מופרע בסוכר, בעיקר ברטבים, ולכן אני מבשלת בעיקר בבית, ואם אני אוכלת בחוץ אז זה רק במקומות שווים, שמצדיקים דילוג על משמעת הסוכר.

אני גם לא פנאטית. מדי פעם אני אוכלת קינוח, מזמינה פיצה או מפרקת כמה בורקסים. אני אוהבת ביסלי וחטיפים מלוחים אחרים, וצורכת אותם לפעמים. זה טעים לי, אבל ברוב המקרים זה גורם לי להרגשת כבדות ועייפות ומזכיר לי שיותר טוב לי בלי.

מה שכן, ולמרות מלחמות הסוכר הנוכחיות, ישראל היא עדיין מקום שקל להפסיק לצרוך בו סוכר. חופשה קצרה בסקוטלנד הבהירה לי שהרבה יותר מסובך לשמור על אורח חיים בריא במקום שבו צריכת ירקות טריים מסתכמת בכמה עלי סלט בשקית, מבחר הפירות כולל בננות ותפוחים במקרה הטוב, וכל האוכל והחטיפים מפוצצים בסוכר מכל כיוון אפשרי.

מה יצא לי מזה?

זו שאלה קצת מורכבת. נכנסתי (מחדש) לעניין מתוך ידיעה ברורה שזה לא מה שיגרום לי להוריד במשקל. הפחתתי בסוכר, אבל במקביל העליתי צריכה של שומנים בריאים וטעימים, כמו טחינה, ובאופן כללי אני אוכלת היטב ולא מרעיבה את עצמי. הורדת משקל לא היתה המטרה פה. למעשה, אני עוקבת בצורה מדוקדקת אחרי המשקל שלי כבר הרבה שנים, ולהפחתת הסוכר בפני עצמה לא היתה השפעה ממשית על המשקל. הירידה המשמעותית במשקל של החודשים האחרונים, נובעת מכך שפצחתי בדיאטה היקרה ביותר בעולם – קניתי סוס. שבעה ימים בשבוע, כמה שעות ביום של עבודת חווה, נקיונות, וגם קצת רכיבה, וגם אתם תשילו קילוגרמים ממשקלכם וממשקל חשבון הבנק שלכם. מומלץ!

ההפחתה בצריכת הסוכר לא גרמה לי לרדת במשקל, אבל היא יישרה מאוד את גרף האנרגיה שלי במהלך היום. אני כבר לא חווה עייפות דרמטית אחרי האוכל ואין לי בעיה לקום מוקדם בבוקר באופן טבעי. תחושת הכבדות והאיכס הכללי שמגיעה לפעמים אחרי ארוחות כבר לא קיימת אצלי. כל מיני בעיות קטנות ומציקות הצטמצמו ונעלמו ואני ישנה הרבה יותר טוב באופן כללי. בדיקות הדם האחרונות שלי, רק כמה חודשים אחרי שהפסקתי עם הסוכר, הראו שיפור משמעותי ברמת הכולסטרול – אבל זה יכול להיות קשור גם למשהו אחר. לא היתה לי בעיה של רמת סוכר מלכתחילה. אני סקרנית לדעת איך ייראו הבדיקות הקרובות.

אני חווה הרבה פחות חשקי אוכל ומאנצ'יז, ואם כן, הם נפתרים בלי שאני צורכת סוכר, אלא על ידי נשנושים אחרים. כשאני אוכלת, אני מרגישה את טעמי האוכל כמות שהוא, והחיך שלי רגישה יותר. טעמים שבעבר היו מוסווים על ידי סוכר (רטבים כמו קטשופ, למשל), טעימים לי הרבה יותר כמות שהם (אפילו צ'יפס! בלי קטשופ!).

יותר מהכל – אני לא רוצה יותר סוכר. אין לי חשק לסוכר בכלל. לא "בא לי מתוק" ואין לי צורך לקנות שוקולדים ושלל מתוקים בסופר. כשאני כבר מנסה וטועמת משהו מתוק, הכל מתוק לי מדי, ואני לא יכולה לאכול יותר מכמה כפיות או ביסים.

הפתיע אותי כמה קל היה לנקות את הגוף מהצורך בסוכר וכמה היה קל להתמיד בזה. אחרי השבועיים הראשונים, באמת שכבר כמעט לא הרגשתי צורך לאכול מתוק, והיום זה נראה לי ממש מוזר לאכול דברים מתוקים. זה גם לא טעים לי. אין לי ספק שמדובר באורח חיים בריא יותר – וזו היתה המטרה מלכתחילה.

וכך הסתיימה לה שנה (כמעט) ללא סוכר. חוץ מקרפ סוזט אצל עינב, כבר אמרתי?

—

צילום: Anna M