כתבה ב"כלכליסט", שכותרתה "מלוכדים במסרים", מראה את המניפולציה והתעמולה שמנוהלות על ידי הליכוד וכל מיני שלוחים של המפלגה הרקובה הזו. אבל, מכיוון שהיא באמת נייטרלית יחסית, אפשר לפספס את היהלומים. אז בואו ואראה לכם אותם.

בעצם, הכתבה הזו מראה שהקווים שהיו אמורים להפריד בין פרסומות, תעמולה וידיעות תקשורתיות או חדשותיות – כבר לא קיימים במחוזות מסוימים.

אחד מה"כוכבים" בכתבה הוא ה"עיתונאי" בתשלום, אבי רבינא. מצחיק שמגדירים אותו כעיתונאי בכתבה הזו, מכיוון שאין שום קשר בינו ובין עיתונות (או אתיקה).

מדובר ביחצ"ן נטו – אדם שלוקח כסף עבור פרסום אייטמים בעלון שלו ובקבוצות הווטסאפ שלו. צינור מסרים בתשלום ותו לא.

הפלטפורמות שלו, "מלוכדים" וקבוצות הווטסאפ, לא באמת מיועדות לקהל הרחב. הן נועדו לשרת את מושחתי הליכוד, והן נשענות לא מעט על כספי המסים של כולנו – באמצעות תקציב הקשר לציבור. רק במחצית הראשונה של 2025 השקיעו 27 ח"כים מהליכוד 214 אלף שקל ב"מלוכדים". ביסמוט, עטיה, גילה גמליאל, קיש – כולם העבירו סכומים נאים לרבינא תמורת פרסום אייטמים.

אין פה שום סטנדרטים עיתונאים, אין בדיקת עובדות, אין כאן כלום מלבד יח"צ בסיסי בתשלום.

אוקיי, זה די ברור לכל מי שמסתכל על התוצר שנקרא "מלוכדים", שכולל אייטמים חנפניים, ראיונות חנפניים ושאר חרטוטים חנפניים למרבה במחיר.

מסתבר, אבל, שדעתם של חלק מפעילי הליכוד לא נוחה מהסיפור של רבינא.

אישה בשם אסנת מידן (מהליכוד, כמובן) מנהלת גם היא מעין חמ"ל, והיא מרגישה שהתהילה נגזלה ממנה. גם הקבוצות שהיא מנהלת מיועדות בעיקרן לאנשי ליכוד ולהעברת מסרים פוליטיים.

היא, וכל מי שמאוזכר בכתבה, הם אנשים פרטיים שיכולים לנהל קבוצות ולקחת כסף על פרסום. זו פרנסה. אין עם זה בעיה.

מה שאני רוצה להראות כאן, זה בעצם שמדובר בקבוצת אנשים יחסית לא גדולה, שעושה המון המון רעש ברשתות החברתיות. המון קבוצות ווטסאפ, המון קבוצות פייסבוק (תיכף נדבר עליהן) – אבל בעצם זו תיבת תהודה שנועדה לקהל מסוג מאוד ספציפי – מתפקדי הליכוד.

הפעילות הרוחשת הזו, שחלק לא קטן ממנה אינו אותנטי, יוצרת מצג שווא של תמיכה עממית, של המוני אזרחים מן השורה שתומכים בליכוד ובנתניהו. כי זו לא קבוצה אחת – מדובר במאות ואלפי קבוצות ועמודים. זו לא תמיכה עממית. זה מפעל תמיכה בג'ובים של המפלגה הכי רקובה בישראל. זה פשוט מייצר המון רעש, ולכן אנשים חושבים שמדובר באיזו תופעה מדהימה. אבל בעצם, חלק ניכר זה טראפיק על ריק. משכנעים את המשוכנעים, מדביקים את הליכודניקים לפתק של המחל, שלא יזוזו בטעות, כדי שמפעל הג'ובים לא יקרוס.

תראו למשל את ההסבר על דודי אמסלם. מה עושה כאן מוטי אדרי, בעצם?

הוא מייצר מסרים פופוליסטיים ופשטניים, וחוזר עליהם שוב ושוב. אין דיון על עשייה או תרומה לציבור (כי אמסלם לא מבצע את עבודתו ורק עושה הרבה רעש). יש רק "לשים משהו על אמסלם כדי שיישאר בתודעה". להזכיר שהוא קיים. ריק מוחלט, קידום שמבוסס אך ורק על אינטרסים של מקורבים וחובבי ג'ובים.

כל פוליטיקאי צריך קבוצה, ובליכוד לכל פוליטיקאי יש יותר מקבוצה אחת. גם כאן, לא מדובר בהתארגנות אותנטית, אלא קבוצות שמנוהלות על ידי עוזרים פרלמנטריים. אלה קבוצות שאחראיות בהרבה מאוד מקרים להפצת פייק ניוז וקונספירציות, אבל אף אחד לא ייקח על זה אחריות. למה? כי שוב, הקבוצות הללו הן מצג שווא של תמיכה עממית. הן "סתם קבוצות שמישהו פתח", בעוד שבפועל הן נפתחו על ידי אנשים שקשורים קשר ישיר לנבחרי הציבור, או פעילים פוליטיים, והן מפיצות תעמולה בשירות אותם אנשים. זו שיטה זולה מאוד והיא גם מאפשרת לאנשים האלה להתחבא. אם פוליטיקאי רוצה לפרסם באמצעות פרסום ממומן בפייסבוק, למשל, הוא יהיה חייב להזדהות ולהראות מי עומד מאחורי הפרסום. וחוץ מזה, אלה פרסומות – אף אחד לא רוצה אותן בפיד שלו.

אז מה עושים? במקום לשלם לפייסבוק, משלמים לאיזה אחד כמו אבי רבינא, שעושה להם פרסומת שנראית כמו אייטם או כמו ראיון. הם יכולים לשקר ולחרטט שם חופשי, ולהעמיד פנים שזה אייטם עיתונאי, בעוד שמדובר בסתם עוד פרסומת אידיוטיות לחוסר העשייה שלהם.

בטח לא יפתיע אתכם לגלות שהקבוצות האלה עושות שימוש בכלים אוטומטיים. כך, המסר מופץ בעשרות ומאות קבוצות בלחיצת כפתור. שוב, זה נראה כמו טראפיק ועניין, אבל זה למעשה המון רעש וצלצולים. לא סתם הם מתמקדים בפייסבוק, אגב – שם נתוני האנגייג'מנט לא ברורים. אתם לא יכולים לדעת כמה צפיות היו לכל פוסט, ואם תגללו בקבוצות האלה תגלו המון אייטמים בלי אפילו לייק אחד.

הכתבה באמת מאוד מעניינת, אבל המסגור שלה לוקה בחסר לטעמי. אין בכתבה דוגמאות קונקרטיות לשקרים וקונספירציות שמופצים במנגנונים האלה – אלא רק ביקורת מתונה ופושרת על כך שהם מייצרים "מציאות מדומה".

יתרה מכך, השאלה על אבחנה בין פרסום לידיעה היא מגוחכת. זה מסגור שחוטא לאמת, כי זו העמדת פנים כאילו יש כאן איזה מנגנון לגיטימי שבו מפרסמים גם ידיעות וגם אייטמים יחצ"ניים, ולא כך הם פני הדברים.

אם רבינא מקבל כסף על כל פרסום, אין פה שום "ידיעות" – כל אייטם הוא פשוט פרסומת.

תשובתו של רבינא בנושא הפצת קונספירציות בעצם מסכמת הכל: "היו קונספירציות, לא היו קונספירציות, אנחנו מפיצים את התכנים האלה".

או בתרגום פשוט: משלמים לי ולכן אפרסם כל דבר, ולא משנה אם מדובר באמת או שקר, ואפילו לא משנה אם הוא יודע שזה שקר. זה הכל כסף.

השיטה הליכודית היא שיטה שמתאימה למפלגה הזו בדיוק: המון המון המון רעש ואוויר חם על ריק. פול גז בניוטרל. אפס עשייה וים יחסי ציבור (על חשבון הכסף של כולנו, בל נשכח). בשביל הבייס זה מספיק, כנראה.

איך מתמודדים עם זה? לא מתנהלים באותה צורה. אפשר בהחלט להקים ערוצי תוכן איכותיים, שקופים, ברמה גבוהה – ולקדם אותם. אפשר לעשות את זה (ורצוי, האמת) גם בפלטפורמות כמו טיקטוק ואינסטגרם, שם שולטים ביד רמה ערוצי זבל כמו פוש איי אל.

אפשר ליצור ערוצי תוכן פופולריים גם בלי לרדת לזנות, גם בלי להפיץ שקרים, גם בלי לפמפם אייטמים יחצ"ניים ריקניים. אבל, וזה הקאץ', צריך לעבוד בזה. האנשים בכתבה עובדים בזה. הם מקדישים לזה המון שעות ביום. לדעתי התוצרים שלהם לא מוצלחים, אבל הם משיגים את המטרה שלשמה הם קיימים – קידום הריקבון הליכודי.

בשביל לתת קונטרה ברשתות, צריך פשוט להשקיע זמן, מאמץ, כסף ואפילו קצת תשוקה. במשך שנים, הזירות האלה הופקרו לחסדי קבוצות הרעש הליכודיות. לא צריך להגיב על רעש ברעש, אבל אם רוצים לתת מענה, בהחלט צריך להציע סאונד עקבי, ברור ולא מתנצל.