זו ביקורת על הסרט "חולית 2", והיא כוללת ספויילרים רבים, גם מהספרים המקוריים. אם לא קראתם את הספר או ראיתם את הסרט – אני נכנסת כאן לפרטי פרטים של העלילה, אז קחו את זה בחשבון.

****

על פניו, אפשר היה להניח שמלכתחילה לא היה לסרט "חולית" סיכוי אצלי, למרות שאני מעריצה גדולה של וילנב. עם כל חיבתי והערכתי לווילנב, אני מעריצה הרבה יותר גדולה של חולית. למעשה, הגדרתי את הספר הראשון בסדרה כ"ספר האחד" שלי. כלומר, אם אצטרך לבחור ספר אחד לקחת לאי בודד – זה יהיה הספר. קראתי את השישייה המקורית של פרנק הרברט יותר מ-10 פעמים, ואני עושה את הסיבוב הזה מחדש מדי זמן מה וכל פעם מגלה דברים חדשים ונהנית מאוד מהעומק והמורכבות של העולם שיצר פרנק הרברט.

וזו בדיוק הבעיה של הסרט שיצר וילנב – העומק, או היעדרו. חולית הוא ספר מורכב, ספר מעורר מחשבה, ספר שיצר עולם שמצד אחד הוא בדיוני ומצד שני, אפשר למצוא בו המון אנלוגיות לעולם האמיתי. זה ספר פילוסופי, על פוליטיקה, משפחה וטבע, ולמרות שיש בו גם לא מעט אקשן ולוחמה, זה לא העניין המרכזי בו.

ברור לי שאי אפשר לתרגם את חולית לסרט אחד  לאחד, אבל ההנחות וקיצורי הדרך שנעשו בסרטים, וכמה מהשינויים המאוד ביזאריים, הרסו מבחינתי את האירוע. ויזואלית, הסרט יפה ומרשים, כמו שאפשר היה לצפות מווילנב, אבל אין בו נשמה או תשוקה, הדמויות לא מצליחות להתפתח ולהתרומם, והדרמה האמיתית הולכת לאיבוד.

אני כמובן לא אכנס לכל פרט קטן, כי זה לא ייגמר, אבל הנה כמה מהדברים שצרמו לי מאוד.

איפה עליה?

כשפורסמו הקרדיטים ל"חולית 2", המעריצים הניחו שהשחקנית שתשחק את עליה היא הפתעה, ולכן השם שלה לא פורסם. בסוף הסתבר שהתסריטאים בחרו פשוט לדלג על הקונספט של עליה ולהשאיר אותה בבטן של ג'סיקה. איזה פספוס ענק. הדמות הביזארית והמערערת של עליה, שנולדה כשהיא למעשה בוגרת לגמרי בנפשה ומכילה בתוכה את כל הידע של בנות הגשרית (מכיוון שג'סיקה שתתה את מי החיים בעודה בהריון), היא מוטיב מרכזי בספר. הדררים מפחדים ממנה והיא נחשבת לשיקוץ, abomination, ודוגמא מצוינת לכוח רב מדי שנמצא בידיים לא בוגרות. מעבר לנרטיב של חוסר היכולת של השבט לקבל את הזר והשונה, לעליה תפקיד מרכזי – היא זו שמחסלת את הברון הארקונן באמצעות הגום ג'אבר, והיא רק בת 3. כל הסצינה האחרונה איבדה את האיזון שלה בגלל זה. גאיוס הלן צועקת "אבונמיניישן" על פול במקום על עליה. פול הורג את הברון. הכי סתם.

ואם כבר ויתרתם על להציג את עליה, מה היה דחוף להמציא את השטות שג'סיקה מדברת ואף מתייעצת איתה בזמן ההריון. מהסרט משתמע שעליה היא זו שדוחפת את ג'סיקה לתמרן את פול כדי שיהפוך למשיח של הדררים ויתחיל את הג'יהאד. בספר, העניין הזה הרבה יותר מורכב, ולמרות שג'סיקה מייעצת לפול, היא לא מתמרנת אותו ברמות המופרעות והמוזרות שנראות בסרט.

מה שמוביל אותי לאחת הנקודות המרגיזות בסרט – ג'סיקה.

אשת הברזל הפכה לחלודה משוגעת

ג'סיקה היא בת גשרית והיא גם אמא אוהבת ודואגת. בסרט, דחקו אותה אל מאחורי פרגוד (ליטרלי, כיסויי הפנים המגוחכים האלה ששמו על בנות הגשרית), ולא נתנו לדמות שלה את המקום הראוי לה. מערכת היחסים שלה עם פול היתה מורכבת, אבל בניגוד לשטויות שבסרט, היא לא דחפה אותו לשיגועים, אלא להיפך – ניסתה ככל יכולתה להשאיר אותו עם הרגליים על הקרקע. זה לחלוטין לא מתבטא בסרט, וגם הדמות שלה רודדה לאיזו פסיכית שמדברת עם הבטן ההריונית שלה ועושה מניפולציות עם הכוחות שלה ללא אבחנה.

סטילגר – ממנהיג ללא חת לפנאט דתי ללא גבולות

גם סטילגר קיבל טיפול נוראי בסרט. מדובר במנהיג רב עוצמה, שמבין פוליטיקה ולמרות שהוא מאמין בנבואות על פול, הוא לא מאבד את החיבור שלו למציאות והכי חשוב – את הצורך לדאוג לשבט שלו.

בסרט הוא רודד לפנאט דתי שלא רואה בעיניים בגלל אמונה דתית, וכל השאר נדחק הצידה.

דווקא הרעים היו טובים

נקודת ה"אור" היחידה בסרט, אם אפשר לקרוא לה ככה, היתה העובדה שדווקא את הרוע והטירוף של ההארקונן, וילנב הצליח להעביר לא רע. אוסטין באטלר נטול הגבות עושה עבודה יפה בתור פייד ראות'ה המטורף, וגם רבאן מיוצג בסדר גמור, אם כי אין שם הרבה בשר מלכתחילה.

עם זאת, מהקיסר ציפיתי להרבה יותר לאור העובדה שהוא מגולם על ידי כריסטופר ווקן, אבל לא היה שם כלום. זה היה שטחי וקרטוני ולא זכיר בכלל.

בנות הגשרית מאחורי רעלה

בנות הגשרית הן כוח על ב"חולית". לא רק בגלל היכולות הפיזיות שלהן, לא רק בגלל שהן שולטות בביוכימיה של הגוף, אלא כי הן חריפות, חכמות ומניפולטוריות פוליטיות רבות עוצמה. חלק מזה מתבטא בסרט, אבל הבחירה ההזויה להלביש אותן בתלבושות המגוחכות האלה, לצייר להן על הפנים ולשים את הפנים שלהן מאחורי וילונות הופכת את הדמויות שלהן למוזרות ומיסטיות, במקום להציג את הפשטות המופלאה שלהן. בנות הגשרית לא מחביאות את הפנים והן לא מאמינות בסממנים חיצוניים. הן מתלבשות בשמלות שחורות פשוטות, והן בוודאי לא יתחבאו מאחורי רעלות מוזרות או יציירו על הפנים שלהן. בתור התחלה, הלבוש המגוחך הזה לא מאפשר להן להילחם – ומדובר בלוחמות מיומנויות שיכולות לחסל אדם באצבע. כמובן שלא רואים כלום מיכולות הלחימה שלהן, כי מי יכולה להילחם עם הדברים האלה שתקעו להן על הראש?

מערכות יחסים

מערכת היחסים בין פול וג'סיקה, כאמור, היתה הרבה יותר מורכבת ויפה ממה שהוצג בסרט (בעיקר אנטגנוניזם וטרללת של ג'סיקה). ואז מגיע גם העניין של פול וצ'אני. דווקא פה, אני הכי מבינה את הצורך להתאים את הסרט לדור ה-Z, אבל זו היתה מערכת יחסים נטולת תשוקה. לא יודעת אם זו הכימיה של זנדאיה (האיומה) עם שאלאמה, אבל זה פשוט לא עבד. גם הסיום היה איום ונורא בהקשר הזה. חלק משמעותי מהסיום הדרמטי של הספר היה כאשר פול עומד להתחתן עם אירולאן. פול ידע שצ'אני תיפגע מהמהלך והכין אותה מראש, כשהוא אומר לה שהוא רוצה את דעתה על כל מה שיתרחש. וג'סיקה, באהבה גדולה, מסבירה לצ'אני שזה חסר משמעות מבחינת מערכת היחסים שלהם, ושהיא כ"פילגש" תזכה לאהבתו האמיתית, בניגוד לכלה שהיא לצרכי פוליטיקה בלבד. ג'סיקה עצמה, הרי, היתה פילגש. זו סגירת מעגל נהדרת. במקום זה קיבלנו את צ'אני עצבנית ובורחת מהמקום בכעס. גם אם זו הכנה לסרט השלישי, זו הכנה גרועה מאוד, שלחלוטין לא שיקפה את מערכת היחסים העמוקה והמשמעותית של פול וצ'אני, ואת הרגישות שלו בכל הקשור אליה.

והאקשן, מצבו?

בעוד שווילנב מצטיין בסצינות אפיות (הרכיבה על העקלתונים וכו'), כשזה מגיע לקרב אחד-על-אחד ושאר מגע פיזי, הסרט מאכזב בענק. אחרי שמתרגלים לסטנדרטים כמו ג'ון וויק או איפ מן, בסרט כזה היו לי ציפיות לראות יותר אמנויות לחימה מרשימות ותנועות פלואידיות. במקום זה קיבלנו קרבות מגושמים וחסרי חן.

—

היקום של חולית מורכב מדי לסרט או שניים, ובינתיים אין במאי שהצליח להביא אותו בצורה טובה למסך הגדול, אם כי אני חייבת להגיד שבעיניי, לסרט של דיוויד לינץ' מ-1984 יש פי אלף יותר נשמה, והוא תפס את רוח הספר בצורה טובה משמעותית.

אולי הגיעה העת שמישהו ירים את הכפפה וייתן לנו סדרה איכותית, איטית ומורכבת, שאפשר יהיה ליהנות מכל הרבדים של הספר, ובלי קפיצות דרך.