אחד המשפטים שאימצתי בחום מהארסנל של אבא שלי, הוא "העצלנות שלך תהרוג אותך יום אחד".

זה משפט שמתאים לשלל מצבים בהם העומד מולך עושה את המקסימום כדי לעשות את המינימום, ומציג מפגן עצלנות שמתעלה על יכולת ההמצאה האנושית המצויה.

אני מאוד אוהבת טכנולוגיה וגאדג'טים, אני אוהבת לנסות דברים חדשים (וישנים) ואני לא חושבת שצריך להפסיק להמציא דברים, גם אם חלקם מחורבנים.

אבל איכשהו, איפשהו, העצלנות שלנו תהרוג אותנו יום אחד, ומה שהתרחש אתמול באינטרנט הדגים זאת בצורה מצוינת.

The Internet of Things, המכונה בקיצור גם IoT, הוא מונח המתאר חיבור של כמעט כל מתקן אפשרי לאינטרנט. החל ממצלמות אבטחה וכלה בדודי מים וטוסטרים. למה צריך שהמקרר יהיה "חכם"? למה צריך עליו מסך מחשב שמחובר לאינטרנט ואלף חיישנים שמיידעים אתכם במצב המלפפונים? מן הסתם, כדי שאפשר יהיה למכור אותו ביותר כסף, כדי ליצור תלות בקרב הצרכנים שכעת יזדקקו לשירות לקוחות ותיקונים מתוחכמים יותר, וכדי שאפשר יהיה לעקוב אחריכם בצורה נוספת ולדעת את כל הרגלי הצריכה המגונים שלכם, כולל הרגעים המדויקים שבהם אתם פותחים את המקרר בגלל המאנצ'יז המכרסם בכם. למה צריך אפשרות להדליק את המזגן מרחוק? כי אתם עצלנים, זה למה, ולא בא לכם לקום מהספה ל-20 שניות. למה צריך שהקומקום החשמלי יופעל באמצעות אפליקציה? מאותה סיבה.

מישהו בעל חזון טבע את המינוח Internet of Shit, והוא כנראה ניבא את סערת החרא שעומדת לבלוע את כל הקומקומים החשמליים החכמים, ואותנו גם.

המון מכשירים מתחברים כיום בקלות רבה מדי לאינטרנט, ובהרבה מקרים – בלי סיבה ממשית, מלבד הצורך לתייג אותם כ"חכמים" ולשווק אותם בצירוף (עוד) אפליקציית סלולר מיותרת. וכך, בלי שאף אחד ממש שם לב, התפזרו ברחבי העולם מיליוני מכשירים זולים ויקרים, ללא בקרה, ללא אבטחת מידע, ללא תקנים וללא מחשבה. מי שעוקב אחרי הנושא בעין ביקורתית, בעיקר זכה לשלל סיפורים מגוחכים על ההוא שלא הצליח להכין קפה כי האפליקציה של הקומקום נדפקה, ועל מכשירים שהושבתו בגלל תקלת חיבור לאינטרנט ושאר בעיות שימושיות וטמטום כללי. בצד הרציני יותר, יש את האפשרות המטרידה להתחבר לכמעט כל מצלמת רשת ולעקוב אחריכם, פשוט כי לא הגדרתם סיסמא ראויה או אבטחה כלשהי על המצלמה.

הבעיה האקוטית באמת היא, שכל המכשירים האלה מחוברים לאינטרנט, מזרימים מידע באופן חופשי, ורובם ככולם חשופים לניצול העצלנות שלנו. וזה בדיוק מה שקרה אתמול. הפרטים הטכניים מעניינים רק חלק קטן מאוד מהאוכלוסייה. בתכל'ס, מה שקרה, זה שהאקרים שידרו סיגנל ידוע מראש, וצבא הזומבים של הטוסטרים החכמים שלכם הרים את הראש, החל למלא הוראות ולתקוף. המכשירים החכמים שלחו בקשות בלתי פוסקות לשרתי ה-DNS של חברת Dyn, בקצבים בלתי נתפסים של 620 גיגה ביט בשנייה. השרתים לא עמדו בזה. ומאחר ששרתי ה-DNS הם עמוד השדרה של כל האינטרנט, פחות או יותר, אז אתרים גדולים נפלו אחד אחרי השני.

הפעם, הנזק הסתכם בכך שטוויטר לא היה זמין לאיזו שעה, וסביר להניח שאף אחד לא מת מזה. אבל הפרצות האלה מאפשרות עוד שלל פעולות זדוניות, כמו השבתת מכשירים, דרישת כופר ויצירת בלאגן באופן כללי. זה בדיוק ככה – העצלנות שלכם יכולה להרוג אתכם.

אישית, אני לא מחזיקה בבית שום מכשיר חכם מלבד המחשב. אם אני רוצה קפה, אני קמה ולוחצת על כפתור. פעולה מאוד מסובכת וקשה, אני יודעת, אבל החיים מלאים באתגרים. אם אני רוצה טוסט, אני מעדיפה לא להזדקק לאפליקציה בשביל זה. ואם אני מחברת מכשיר לרשת, אני דואגת לאבטח אותו בכל האמצעים שיש לי.

הפתרון לא טמון ברגולציה או בתקווה שהחברות הגדולות ישפרו את עמידות האתרים שלהם למתקפות. הפתרון הוא הבנה של המשמעויות, מודעות וקצת מחשבה לפני שקונים את השטות החדשנית הבאה. הפתרון הוא להתגבר על העצלנות, לקנפג את המכשיר כמו שצריך ולא רק לתקוע אותו בשקע. אם לא תשימו לב למה שקורה סביבכם, המכונית שלכם תסרב להניע בבוקר עד שלא תשלמו איזה כופר קטן, והמנורות בבית יסרבו להידלק בלילה, כי הן בדיוק עסוקות בכריית ביטקוין.