אילוסטרציה: בוט. לבוט זה אין קשר לפוסט. הוא דווקא נראה די חמוד.

תהליך בחירת אחסון לאתר אינטרנט הוא עניין שצריך לבצע במידה מסוימת של רצינות. מצד שני, אם יש לכם אתר וורדפרס קטן (או כמה אתרי וורדפרס קטנים), אתם כבר צריכים לדעת שהעברת אתר מאחסון לאחסון היא קלה ופשוטה. אין מה לחשוש, בעצם. אם יש בעיות בהוסטינג, פשוט מעבירים את האתר. אם הוורדפרס שלכם מגובה כמו שצריך, מדובר בהליך פשוט וקצר.

מאז שפתחתי את The Shark Lady התנסיתי להנאתי (ולסבלי) במגוון שירותי אירוח אתרים – עבורי ועבור הלקוחות שלי. עם הזמן, גיבשתי רשימה קצרה וממוקדת של שירותי אחסון טובים, אליהם הפניתי את הלקוחות בהתאם לצרכים שלהם.

לצורך הפוסט הזה, אגיד מראש שאני מדברת כאן על אחסון שיתופי, לאתרים קטנים, וכל הסיפור הזה לא רלוונטי לאתרים גדולים עם המון טראפיק וזלילת משאבים. לא ניכנס פה לוויכוח העתיק של אחסון ישראלי מול אחסון בחו"ל. יש יתרונות לכל סוג אחסון, ובשנים האחרונות ההבדלים מצטמצמים.

את האתרים הפרטיים שלי אני מארחת, מאז ומתמיד, באחסון שיתופי בחו"ל. בשנתיים האחרונות – על שרת אירופי. יש לי אתרים שפונים לקהל ישראלי ויש כאלה שפונים לקהל עולמי. בתחילת הדרך איחסנתי במידפייז, אחר כך עברתי להוסטגייטור וחשבתי שסיימתי את הדרך ב-Site5. ממידפייז ברחתי בגלל איטיות שרתים איומה ושירות גרוע; הוסטגייטור היה סיפור דומה, למרות שהם התחילו בטוב; ועכשיו, אחרי שנה בלבד ב-Site5, אני מפנה את האתרים שלי גם משם. הרעה החולה בשני המקרים הראשונים היתה קשורה לרכישת החברות הקטנות על ידי חברה גדולה והידרדרות בכל הפרמטרים. בסייט5 היה סיפור אחר לגמרי, והנה הוא לפניכם.

שנייה לפני הסיפור עצמו, מאמר מוסגר: לא, תודה, אני לא צריכה המלצות על אחסון חדש, ובטח לא את האחסון של בן דוד שלכם מעתלית; ולא, תודה, אני לא צריכה שתסבירו לי מה לעשות כדי לטפל בבעיה. באופן מאוד מוזר, אני מתעסקת עם אתרי אינטרנט כבר למעלה מ-20 שנה, ויש לי מעט ידע בנושא. ככה, על קצה המזלג (סליחה, עיצבנו אותי בפייסבוק).

הגרף שלך לא בסדר

לסייט5 עברתי בשמחה ובששון לפני שנה. היה להם שירות נהדר ומהירות שרתים טובה, והכל עבד יפה מלבד נפילה אחת או שתיים שטופלה די מהר. לפני כשבוע קיבלתי מהם מייל קצת מאיים, שאומר לי שהאתרים שלי צורכים משאבים יותר ממה שמוקצה לסוג החשבון שלי, ושזה ככה כבר הרבה זמן, ושתוך 5 ימים עליי למצוא לכך פתרון או שיסגרו לי את החשבון.

הפתרון שהם הציעו, באופן לא מפתיע, היה לשדרג את החשבון ל-VPS, שזה שרת וירטואלי פרטי, שבכל מובן אפשרי הוא אוברקיל לסוג האתרים שאני מנהלת על השרת הזה.

ביקשתי שיגידו לי מאיפה נובעת הבעיה. בשלב זה עוד הייתי מוכנה לקבל שמדובר בתוסף סורר או סקריפט לא טוב שרץ באיזה מקום, למרות שידעתי שהסבירות נמוכה. אני מתחזקת את האתרים שלי בצורה מיטבית, הם כולם עוברים אופטימיזציה ובדיקות כל הזמן, ויש בהם מינימום תוספים. סייט5 אמרו לי שמכיוון שיש לי כמה אתרים באחסון שלהם, הם לא יכולים לעזור לי. במילים אחרות – בואי תקני שירות במחיר מופקע ותשבי בשקט. עוד הרגיז אותי – למה לא אמרתם קודם? זה כבר נמשך די הרבה זמן, למה אין מערכת התראות סבירה שתגיד לי משהו? זה לא שאני נכנסת לשרת כל יום ובודקת את ביצועי האתרים.

מה שיפה בכל הסיפור, הוא שסייט5 לא נותנים לכם גישה לנתונים המדויקים שלהם אתם זקוקים כדי לראות מאיפה נובעת הבעיה. במקום זה, הם מציעים גרף מסתורי שבנוי על אלגוריתם שהם המציאו, שמראה את צריכת המשאבים. אין גישה לסקריפטים שרצים, אין גישה לצריכת CPU, אין. תתמודדו. אפשר היה לומר בשלב זה שמדובר בטריק שיווקי מופלא – ציטוט נתונים מזויפים כדי לגרום לאנשים לשדרג את החבילה שלהם. אבל אני עוד הייתי מוכנה לקבל את הנתונים האלה. אבל מה – למה שלא תעזרו לי לאתר את הבעיה?

בתשובה שנייה שלהם, הם שלחו אותי לבדוק תוספים והתקנות בוורדפרס, כמו גם את הלוגים של הכניסות לאתר. וואו, באמת? תודה רבה. עזרתם לי מאוד.

מי זה omgili ומה הוא רוצה ממני?

כאן מגיעה הנקודה שעיצבנה אותי באמת – אני יודעת מה לחפש ואיך לטפל, אבל מה יעלה בגורלו של האיש המצוי, שאינו מפתח אתרים, שלא יודע לחטט בלוגים ולבדוק איזה סקריפטים רצים ולמה האתרים שלו עושים בעיות, לכאורה? בשלב זה כבר היה לי ברור שאעבור אחסון. לא בגלל בעיית ביצועים, אלא בגלל השירות הלא מסייע וצחנת הטריק השיווקי. ובכל זאת, הייתי צריכה לאתר את הבעיה.

באופן לא מפתיע, הבעיה לא היתה באשמתי או באשמת אף משתמש אחר, ולו סייט5 היו רציניים, הם היו פותרים אותה ברמת השרת כבר מזמן. זה היה די פשוט – בדיקה של הלוגים הראתה שבוטים וקרולרים מוזרים מאוד פוקדים את האתר בתדירות בלתי סבירה, ומעמיסים על השרת קריאות סקריפטים לא נחוצות. קרולרים הם תוכנות קטנות שרצות באינטרנט ונכנסות לאתרים כדי לאנדקס אותם במנועי חיפוש. לגוגל יש כזה, ליאהו יש כזה, לבינג יש כזה וכו'. אנחנו רוצים קרולרים, אבל אנחנו רוצים שהם יתנהגו בצורה הגיונית וסבירה ולא יפרקו לנו את האתר. ויש גם קרולרים שאנחנו לא רוצים – אם האתר שלי בעברית, אין לקרולר של יאנדקס מה לחפש אצלי. כנ"ל לגבי באידו ושאר בוטים סיניים חשודים.

ויש גם קרולרים שאף אחד לא רוצה. שאף אחד בכלל לא יודע למה הם שם. אחד מהם שייך לאתר הזוי שנקרא omgili.com ומתיימר להיות מנוע חיפוש בפורומים. אז קודם כל, אין לי פורומים באף אחד מהאתרים שלי. דבר שני, זה בטח לא מצריך ביקור של קרולר כל שעה.

את הרובוטים אפשר לחסום באמצעות קובץ robots.txt. ליתר ביטחון, את האייפי של אומגילי חסמתי גם ב-htaccess. שיהיה. למרות זאת, באופן פאתטי, הבוט ממשיך להידפק על דלתות האתר כמה פעמים ביום. לא מבין רמזים, זה.

באורח פלא, הגרף צנח לרמה הנורמלית שבה הוא אמור להיות. לתלונה שלי על השירות לא ממש התייחסו מלבד תשובה גנרית שהם לא יכולים לעזור, או משהו כזה. מה שיפה עוד יותר בסיפור, הוא שלפני כמה חודשים הם חסמו את כתובת האייפי שלי מגישה לשרת, כנראה כחלק מפעולת אבטחה כזו או אחרת. זה סודר די מהר, אבל זה רק מצביע על כך שכשהם מזהים בעיה או איום על השרת, הם יודעים יפה מאוד מה לעשות.

בדיקה קצרה בגוגל גם העלתה שהם עשו את הטריק הזה לדי הרבה אנשים לאחרונה.

חלק מכם בוודאי מתעצבנים עליי עכשיו, כי הפוסט הזה נשמע להם כמו קלינגונית. אז זהו, בדיוק. תארו לעצמכם שאתם מאחסנים אתר במקום כלשהו, אומרים לכם שהוא מכביד על השרת, אבל לא נוקפים אצבע כדי לעזור לכם, ויש לכם שלוש אפשרויות – לא לעשות כלום והחשבון שלכם ייחסם; לשלם סכום מופקע על שירות שאתם לא צריכים; או – לפנות לאיש מקצוע שייקח מכם גם כסף כדי לפתור את הבעיה.

אותי זה הרגיז ברמת העיקרון, והעברתי את האתרים שלי למקום אחר, למרות שהבעיה נפתרה. את הלקוחות שלי בוודאי שלא אפנה לשם יותר. והכל בגלל בוט אחד קטן.

—

צילום: The Magic Tuba Pixie