תכתבו, אל "תייצרו תוכן"

פוסט די אומלל של "חורים ברשת", מתיימר להשיא לכם כמה עצות שיסייעו לכם "להשאיר את הקוראים שלכם ערים". כלומר, אם הבלוג שלכם משעמם, אתם חייבים לשפרו במהרה, שמא תאבדו איזה קורא ב-RSS רידר. זה עוד עלול לפגוע לכם בהסכמים עם הגורמים המסחריים שמשלמים לכם כדי לכתוב תכנים שיווקיים בבלוג, אז בוודאי שמדובר במצב בעייתי.

יש כמה סיבות לכך שפוסטים כאלה מעצבנים אותי (ואת דובי קננגיסר): קודם כל, טקסטים, כתיבה ועריכה הם כל חיי. אני עוסקת במילים וגרורותיהן מאז שאני זוכרת את עצמי, ועושה את זה באופן מקצועי כבר 16 שנה. אני חושבת שכתיבה זה דבר חשוב, מילים הן דבר משמעותי ותוכן הוא יצור אמיתי, חי ונושם, ולא רק אמצעי להשגת מטרה. במיוחד כשכותבים בלוג שהוא אישי, חצי-אישי או אפילו מקצועי וקשור לתחום ההתמחות שלנו.

בנוסף, הפוסט של "חורים ברשת" מחופף ושטחי. לא רק שהוא לא נותן עצות בעלות משמעות, הוא גם נותן כמה עצות גרועות למדי. ויותר מהכל – הפוסט הזה, בסופו של דבר, מנסה ללמד את הקוראים איך להפוך את התוכן למניפולציה מגעילה: "…כמה טיפים שיגרמו לקוראים שלכם לקרוא את הפוסט עד סופו. כן, גם אם הנושא שלו לא מעניין אותם במיוחד".

הנה כמה טיפים ל"חורים ברשת" בנושא כתיבה, עריכה ועניין:

  1. רוב האנשים לא קוראים דברים שלא מעניינים אותם, אלא אם כן חבר ממש טוב שלח להם את הטקסט, ואמר שזה מאוד חשוב שיקראו, או משהו כזה. אם תכתבו טקסט שכותרתו היא: "חיי המין של הצפרדעים באנטארקטיקה הדרומית", יש סיכוי סביר שרוב הקוראים ידלגו עליו. ככה זה. יש יותר מדי אינפורמציה, וכשהיא מיותרת או לא מעניינת – נדלג עליה. פירוטכניקות של טיפוגרפיה ואינפוגרפיקה לא יצליחו לשנות זאת.
  2. ואם בכל זאת, אדם שלא מתעניין בנושא, ריפרף ודילג וקיפץ עד הסוף. אז? מה השגתם בזה? מה הוא השיג, מלבד תחושה שעבדו עליו, ושאולי בפעם הבאה הוא לא יטרח לקרוא?
  3. מלבד התחכמויות לשוניות, כתיבה מכוונת בסלנג או ניסיון להוכיח נקודה מסוימת, אין שום הצדקה שבעולם לוותר על חוקי הדקדוק לטובת טיפוגרפיה מפוקפקת. אגב, שימוש נוראי במקפים כמו שעשיתם במשפט הזה: "את התוכן – ממש לא חייבים לדחוס בגוש טקסט אחד גדול. את השורות – תרווחו…", לא רק שלא משפר את המסר שניסיתם להעביר, אלא הופך את המשפט לבלתי קריא בעליל.
  4. אם אתם כבר ממליצים להשתמש בתמונות, אז למה מכל התמונות המכוערות שבעולם, בחרתם את התמונה הכי מפוקסלת, הכי לא אטרקטיבית והכי פחות ברורה שהצלחתם למצוא?
  5. כותרת טובה, עדיין, היא אחד המאפיינים שיגרמו לקוראים להקליק על לינק ו/או לקרוא פוסט. שכחתם פרט חשוב זה.
  6. לא קוראים לזה "כותרות משנה" אלא "כותרות ביניים". בטקסט של 300 מילה, אין כמעט צורך בכותרות ביניים, והרבה פעמים השימוש בהן מיותר ומאולץ. צריך לדעת לכתוב וגם לערוך כדי להשתמש בהן.
  7. מאחר שבאינטרנט כמעט ולא קוראים, אלא מרפרפים, אין מניעה גם לרפרף על 800 מילה. נכון שלא צריך להגזים, ולא צריך לכתוב ארוך מדי, אבל גם קצרנות טכנית לשם הקצרנות הטכנית לא תורמת כלום. אנחנו רוצים להעביר מסר, נקודה מסוימת, אמירה כלשהי – ולא רק לייצר טקסט לשם הניפוח של הרידר של הקוראים. או שאולי זה עובד אחרת בבלוגים ממוסחרים, לא יודעת.

והנה העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לכל מי שרוצה, אוהב או מעוניין לכתוב, בין אם זה בלוג ובין אם זה סיפורים קצרים למגירה (או לתיקיית My Documents): תכתבו. אל תייצרו תוכן, אל תעשו מניפולציות, אל תייצרו טקסטים רק כדי להרגיש שעשיתם משהו ולא הזנחתם את הבלוג. כתבו מהלב, מהבטן, מהראש המקצועי שלכם. כתבו על מה שקרוב אליכם, או מה שאתם רוצים שיהיה קרוב אליכם. לא בכוח, לא באילוצים, לא בתחמונים. אל תכתבו רק בשביל לייצר נפח.

כמה מהבלוגים הפופולריים ביותר שאני מכירה, הם אלה שמספרים את הסיפור האישי, עם הסגנון והניחוח האישי של הכותב. יש בהם פוסטים ארוכים ומתפתלים, הם לא מוסיפים תמונות סתם בשביל להוסיף, הם לא כותבים כותרות ביניים ולא מנסים לרצות אף אחד. כנ"ל לגבי בלוגים מקצועיים – הם מעניינים כי הם מעניינים, כי הכותב מבין על מה הוא מדבר ויודע איך לגרום גם לכם להבין. ברור שעיצוב סביר וטקסט קריא טיפוגרפית יעזרו לכל כותב באשר הוא, אבל הם רק אמצעי עזר ולא המטרה עצמה. אם זה מסריח, לא יעזור שתשפריצו על זה בושם.

37 תגובות ל-“תכתבו, אל "תייצרו תוכן"

  1. אולי עכשיו את מבינה למה כל כך הרגיזה אותי החדירה של מושג התוכן לחיינו בפוסט ההוא. מסכים, כמובן, עם כל מילה שלך ושל דובי.

    • רויטל סלומון

      הבנתי את זעמך גם אז. הפוסטים האלה מראים בדיוק את ההבדל. לכאורה, גם חורים וגם דובי וגם אני "ייצרנו תוכן". מה מתוך ה"יצירות" הללו טוב, תורם ומעניין יותר – נניח לקוראים האינטיליגנטיים להחליט 😛

  2. שרון

    מי אמר שליו בן ארי? ברחתי מהבלוג שלו, רק למצוא אותו שוב בחורים ברשת.

    רק לא עוד "7/10/3 דברים עבור הכלב/בלוג/מחשב שלך"…

  3. מסכים ומזדהה. 

  4. בלוגרים כותבים

    פרו-בלוגרים מייצרים תוכן

    • וחנן כהן משכפל תגובות?

      (:

      • רויטל סלומון

        הלו, הלו, אתה תתנהג יפה למגיבים פה, אה?! 🙂 להציק תציק בבלוג שלך! 😛

  5. ווי ווי ווי, איזה פוסט ארוך, לא היית יכולה לקצר קצת?

    הגבתי כבר בפוסט של דובי אז אני לא אחזור על אותם דברים. אבל הפוסט הזה, ובעצם כל הגישה הזאת שמאוד פופולרית היום, מעצבנים גם אותי.

    אני חושב שכל מי שבאמת אוהב את מלאכת הכתיבה והקריאה לא יכול שלא להתחלחל מהגישה הזאת.

    המשפט: "את התוכן – ממש לא חייבים לדחוס בגוש טקסט אחד גדול. את השורות – תרווחו…" באמת היה צורם לעין. אני דווקא משתמש לפעמים במקפים במשפטים מאוד ארוכים, או לפעמים כחלק מסגנון כתיבה מסויים, אבל שם זה היה מיותר לחלוטין ודי הגחיך את הפוסט.

    אני מבין שהגישה הזאת מתאימה יותר למי שהאינטרנט הוא עבורו לא יותר מאשר דרך להתפרנס. מי שמעוניין לשווק את עצמו או כל סחורה אחרת, לקדם, למתג, לחפצן וכיו"ב.

    הבעיה הגדולה היא שזה בסופו של דבר יוצר טרנד שמשתלט על כולנו. גם אלה מאתנו שלא מעוניינים למכור את עצמם אלא בסה"כ רוצים "לייצר תוכן" איכותי.

    מה שכן, זה נכון לדעתי שהאינטרנט הוא מדיום עם חוקים משלו. בכל זאת קשה יותר לקרוא טקסטים באינטרנט מסיבות טכניות די ברורות, ולכן יש צורך מסויים לקצר. אבל גם בזה לא צריך להסחף ובוודאי שלא צריך לקבוע כללים נוקשים מטופשים בסגנון של "מקסימום 600 מילים".

    אני גם חושב שחלק מהכיף באינטרנט ובעיקר בכתיבת בלוגים זה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות יותר משוחררים בכתיבה שלנו. גם מבחינת האופי האישי יותר וגם היכולת לעשות לעצמנו הנחה ולכתוב בסגנון לא פורמלי ולא אקדמי.

    אבל גם בזה לא צריך להסחף ולא צריכים לעשות הזניה של מלאכת הכתיבה באינטרנט. יש מספיק פקאצות/ים גם ככה, לא צריך להוסיף עליהם.

    • רויטל סלומון

      ווי ווי ווי, איזו תגובה ארוכה, לא יכולת לקצר קצת?

      אגב, אני חושבת שלכתוב בלוג כדי (גם) לקדם את עצמך בחיים המקצועיים זה בסדר גמור. זו אחלה פלטפורמה, נגישה כמעט לכל אחד ומאוד קל לנסות בה דברים, לצעוד צעדים ראשונים וגם ליפול בלי שזה ייצר תהודה רבה מדי.

      That said, צריך מאוד להיזהר שלא ללכת לאיבוד בנסיונות הקידום העצמי. מצד שני, ברגע שמכרת את הבלוג שלך, אתה ממילא כבר מעבר לגבול הזה.

      • לא התווכנתי להגיד שזה משהו רע. הבעיה לדעתי היא לא בשיווק עצמו, למרות שאישית זאת לא הסיבה שאני נמצא בגללה ברשת, אלא יותר באופן שבו זה נעשה הרבה פעמים, בעיקר באינטרנט.

        אני לא מדבר על מי שעושה את זה בצורה שפויה ונורמלית, אני מדבר על כל העניין הזה של מתן חשיבות לחיצוניות על פני התוכן, התייחסות לאנשים כאל קליינטים בלבד (ולא כבני אדם) ואל עצמך כסחורה בלבד (ולא כבן אדם), שיווק אגרסיבי ופולשני וכו'.

        ובעיקר אני מתכוון לאופן שבו זה משפיע על צורת הכתיבה ברשת. אני מניח שאף אחד מאתנו לא היה כועס על הפוסט הזה בחורימבה אם היה מדובר בתופעה יחידה. אבל כולנו יודעים שזה הרבה מעבר לזה. לא מדובר רק בדעת יחיד, אלא בגישה מאוד מסויימת ששמתייחסת לקורא הממוצע כאל אידיוט שלא מסוגל להתמודד עם טקסטים קצת מאתגרים שמכיל יותר מ500 מילים רחמנא ליצלן.

    • לא יודע, באייל הקורא קבענו מהיום הראשון מינימום של 700 מילה (קצת שרירותי, אבל היינו צריכים משהו), בדיוק כי ידענו שאנחנו לא רוצים את אותם "מאמרונים" שפשו ברחבי האינטרנט באותם ימים נשכחים, ומאז הפכו לבלוגים. אני לא יודע שהמגבלה הזו, שהפוכה כל כך למגבלה של שליו, פגעה באתר. להפך.

      • רויטל סלומון

        זה הרבה יותר גרוע, אגב. בשבתי ב-TheMarker כעורכת בפועל של האתר, העברנו הרבה פעמים כתבות מגזיניות של אלפי מילים, במלואן, מהעיתון המודפס לאתר. ואתה יודע מה? אנשים קראו. אולי לא מילה במילה, אבל קראו והגיבו והעבירו הלאה. זה לא אומר, לדעתי, שצריך לכתוב פוסטים של 3,000 מילה, אבל בוודאי שאין צורך להציב מגבלות שרירותיות של 300 מילה. צריך פשוט להיות חכמים ולדעת מתי זה מספיק.

  6. חיכיתי שמישהו יגיב לפוסט שלהם ואני שמח שזו היית את. מסכים עם כל מילה.

  7. יוסי

    שכחת להוסיף את הלינק לפוסט על "חיי המין של צפרדעים באנטרטיקה הדרומית".

  8. יופי של דבר!
    הגעתי דרך הלינק בסוף הטור של יובל בעין השביעית. נראה לי שאבוא לבקר שוב. סחתין עלייך

    • רויטל סלומון

      הי, תודה וכבוד! תבוא, תבוא. שמחה לראות אורחים שכמותך בבלוג שלי 😛

  9. הכותרת "חיי המין של הצפרדעים באנ…" לעניות דעתי תגרום לאנשים להכנס אל הפוסט מהסיבה הפשוטה- שאף אחד לא יקרא מעבר לשתי המילים הראשונות.
    אח"כ אם יהיו תמונות של גורי דובים מהקוטב הצפוני, אנשים ירפרפו על הפוסט/ כתבה אבל לא יקרא אפילו את הכתוביות של התמונות.

    אגב, לא ידעתי שיש באנטארטיקה צפרדעים… 🙂

  10. שכנעת אותי לכתוב פוסט על רביית צפרדעים באנטארקטיקה הדרומית (לא ידעתי שיש גם צפונית…), מכיוון שבאמת יש לי מה לומר בנושא, וממילא לא אכפת לי אם "הקוראים" ידלגו או יחפפו או סתם יקליקו על אדסנס שם בצד למטה משמאל. נו, מתחת ל-RSS.

    נהניתי לקרוא אותך, נראה לי שאבוא לבקר שוב. 🙂

  11. […] שלרויטל סלומון ולדובי קננסיגר זה העלה את הסעיף ובשני פוסטים עצבניים הם הסבירו מה דפוק בפוסט הזה. יהונתן קלינגר […]

  12. חורים ברשת הפך להיות יצרן תוכן.זה לא כל כך רע. גל מור ושליו בן ארי מנסים לעשות אולי לראשונה בארץ פרובלוגינג אמיתי. בשבילך "מילים הן דבר משמעותי ותוכן הוא יצור אמיתי, חי ונושם, ולא רק אמצעי להשגת מטרה." אבל בשביל חורים ברשת, נכון לעכשיו, הן אמצעי להשגת מטרה.

    הפוסט שהתפרסם בחורים ברשת אולי חוטא בהצגת נקודת מבט מאד אישית של איך ששליו היה חושב שבלוג צריך להראות או להכתב. אך הוא כותב לקהל שונה לחלוטין מהקהל שאת כותבת אליו או הקהל שאני כותב אליו. ועל מנת להשיג את המטרות שלו לעתים הוא צריך לרדד את המסר, לכתוב קצר על מנת לפגוע בקהל רחב ככל האפשר.

    אם בלוגר כמוך או כמו דובי היה כותב לפי הכללים האלו, הוא היה מאבד קוראים מהר מאד. אבל יש כותבים שדווקא היו מרוויחים קוראים אם היו מאמצים את הטיפים האלו. איזה סוג של קוראים? זו כבר שאלה אחרת לגמרי.

    • רויטל סלומון

      כלומר, אתה טוען את הטענה הקלאסית והאיומה מכולן: צריך לפנות למכנה המשותף הנמוך כדי להיות פופולרי. אני בטוחה שזה לא נכון, והבלוגוספירה (לא רק הישראלית) מלאה הפרכות לתיאוריה הזו.

      כותבים נמוך, רדוד ושטחי כי זה יותר קל. זו הסיבה. כי צריך למלא פוסטים כדי להיראות כמו אתר תוכן עשיר. וזה, מה לעשות, צפוי לגרור ביקורת.

      • כתבתי 'לעתים' ולא 'תמיד'. וקהל רחב זה לא אומר נמוך. בתקופה האחרונה חורים ברשת עובר מהפך למשהו בסגנון Ynet. ללא ספק זה ימשוך קהל מסוים וידחה קהל אחר. אני למשל בהחלט מרשה לעצמי לדלג על חלק גדול מהפוסטים שם. אבל לדעתי הביקורת צריכה לצאת מנקודת הנחה שחורים ברשת הוא כבר לא ממש בלוג אלא יותר אתר חדשותי וככזה צריך לעמוד בקריטריונים אחרים. חלק מהם יותר מחמירים אבל חלק יותר מקילים.

        אני אתן דוגמא שתבהיר למה אני מתכוון. האתר שלי עוסק בתכנות וכרגע אני כותב שם סדרת מאמרים על MySQL. מן הסתם מספר הקוראים של המאמרים האלו הוא נמוך מאד (אבל איכותי! 🙂 ). אני יכול, על מנת להגדיל את מספר הקוראים, לעבור ולכתוב על טכנולוגיה ועל אינטרנט ולא על תכנות. האם מספר הקוראים יגדל? סביר להניח שכן. האם הקוראים הקודמים שלי ימשיכו איתי? סביר להניח שלא. האם אפשר לומר שאני מכוון 'נמוך'? לא, אני פשוט מכוון למכנה משותף רחב יותר. כזה שפחות מתעניין ב"פתרון ל-bubbling עם jQuery".

        • רויטל סלומון

          אם אלה התכנים שאמורים לתרום משהו לקהל הרחב, אז חבל מאוד – כי הם לא תורמים כלום. יש הבדל בין הרחבת ושינוי נושאי הכתיבה ובין תוכן המאמרים עצמו.

          רשימות, אגב, הן יופי של שיטה לייצר פוסטים פופולריים. אבל כדי שיהיה להן ערך מוסף, גם לקורא המצוי, הן צריכות להכיל מידע מעניין או חשוב, ובעיקר – מדויק וכתוב היטב. עד עכשיו, זה לא מה שמשודר מהפרובלוג המדובר.

    • ארכימדס

      הרבה מילים נכונות אבל בקצרה אפשר לסכם את הפוסט של שליו בן ארי בשלוש מילים : בלה, בלה, בלה

      אני לא אוהב את העיצוב של חורים ברש.

      אני לא רואה שהרעיון "החדשני" של גל מור מביא בשורה חוץ מניסיון נואש להתפרנס בכל מחיר, גם במחיר פס ייצור של פוסטים משמימים.

      אני נגעל מהחבורה שמקיפה את גל מור בקריאות היידד ומוכן לתת ראשי למאכלת שגם אם היה מעלה קונספט אחר היה זוכה לאותם ליקוקי עכוז.

      תודה שהיה לך האומץ לכתוב ביקורת נשכנית ואני רק מציע לך לשמור טוב, טוב על הגב כי הסכינים יתקעו בך על ידי היאקוזה שמשוטטת ברשת עם חרבות שלופות.

      • רויטל סלומון

        לגבי הסכינים: בחיאת, אני באר שבעית בעברי, וגם ערבייה. נראה לך שאני מפחדת מכל האשכנזים האלה? 😛

        • ארכימדס

          (דארלינג, גל מור חבר עם 5מינ' ואני אומר לך שסומנת שם. צפי למתקפות מרושעות. גל מור ישחק אותה "פוליטיקאלי קורקט" וישסה בך את ביריוני החצר שלו. שותפיו החדשים לדרך).

          כל האמור היה רק במאמר מוסגר.

          הרשימה אותי מאוד התייחסותך הזריזה לתגובתי.

          דיס איז מיי וואמן.

          עלי והצליחי !

          • רויטל סלומון

            🙂 סבבה, נעשה חיים.

            רב תודות וכל זה.

          • רויטל סלומון

            אגב, לפני כמה שנים הקימו בלוג שנאה על שמי (בישראבלוג). אתה חושב ששוב יעשו לי כזה כבוד? או שיסתפקו בסרטוני נאצה? 😛

  13. […] את מה שתכננתי לכתוב בכל מקרה (תקציר: דובי קננגיסר ורויטל סלומון ביקרו את הפוסט ביקורת עניינית וקטלנית למדי תוך שחרור […]

  14. […] לקוראים מהעתיד – שליו בן-ארי מפרסם פוסט מיותר, דובי, רויטל ויהונתן זועמים, שחר ויובל מהרהרים), ואין לי כוונה למחזר […]

  15. זאביק

    אני שואל בכנות, ולא כהתרסה.
    איך תוכן הפוסט הזה מתסתדר עם "מתן שירותי תוכן אינטרנטי" או בנוסח "ולייצר עבורכם תוכן אינטרנטי איכותי", זה הרי לא מהלב ולא מהראש.
    אלא אם כן מדובר בתוכנים שיווקיים בלבד.

    • רויטל סלומון

      מה הקשר? יש אתר חברה שבו אני מפרסמת את שירותי. יותר מזה, מעולם לא טענתי שזה לא בסדר להתפרנס מתוכן. אבל! אם אתה כבר עושה את זה, אבוי לך אם אתה לא עומד בסטנדרטים בסיסיים של איכות.

      מישהו כתב באחת התגובות לאחד הפוסטים (לא זוכרת איפה) בנושא הזה: יש הבדל בין מצב שבו אני מתקן את המחשב של החבר שלי כי אנחנו חברים ובכיף, לבין מצב שבו אני טכנאי מחשבים ולוקח כסף מהלקוח על תיקון המחשב. זה ההבדל – אם אתה בלוג מסחרי ומקצועי, אתה חייב להתנהג ככזה, ולספק תוכן איכותי. אם אתה רק רוצה לכתוב בלוג – אזי עליך לכתוב, ולא לייצר תכנים רק כדי לעשות רוח.

  16. זאביק

    מה ששאלתי הוא:
    אם בלוג איכותי אמור להיות בעל תוכן שנכתב מהלב, איך יכול איש מקצוע למלא בתוכן שכזה בלוג לאדם אחר.
    זה ודאי לא מהלב של בעל המקצוע, התכנים שבהם חפץ בעל הבלוג לא בהכרח מעניינים את איש המקצוע.
    עריכת תוכן זה סיפור אחר, אבל יצירת תוכן בהזמנה?

    • רויטל סלומון

      יש הבדל גדול בין בלוג בשמו של אדם מסוים, ובין בלוג של חברה, בלוג למטרת קידום אתר, בלוג לטובת SEO ועוד הרבה סוגים של בלוגים. העצה שנתתי תקפה, מן הסתם, לבלוגים מסוגים מסוימים, ולאנשים ששואפים לכתוב בלוג אישי/מקצועי טוב.

      אין קשר לכתיבה שיווקית או כתיבה לטובת SEO שעליה מקבלים כסף וברוב המקרים הטקסטים שייכים למזמין ולא לכותב המקורי. אלה מקרים שונים לחלוטין שלא קשורים זה לזה.

  17. […] סכום צנוע, להסביר לכם איך להיות הכי טובים באינטרנט. והם מעצבנים אותנו. ואנחנו שונאים אותם. או בזים להם. או סתם עושים עליהם […]

  18. […] סיימו, קננגיסר הצליח לדייק גם אם לא מסכימים איתו, רוויטלרשפה ראשונה וניתאי/נדב השאירו טוקבקים […]

  19. […] נלאה של ה-Atlantic, מביא ציטוט של בן קסנושה שמתקשר ישירות למיני-סערה שהיתה בבלוגוספירה הישראלית סביב פוסט […]

להגיב על רן בר-זיק לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>