הפוסט הזה היה במקור שרשור ציוצים, והוא כמובן עדיין מופיע בחשבון הטוויטר שלי, אבל נראה לי שהוא מספיק חשוב כמדריך מעשי לזיהוי גזלייטינג, כדי שיהפוך לפוסט מסודר, שאינו נתון לחסדיו של מאסק.

הציוצים האלה נכתבו יום למחרת "דיון" שהיה לי עם משתמש אנונימי (או אנונימי למחצה) בטוויטר, וכחלק ממגמה רווחת להשתמש בגזלייטינג ואלימות נגד א.נשים באינטרנט ובחיים האמיתיים.

—

שואלים אותי למה אני עונה לעדר הפייקים גסי הרוח שמשתולל בטוויטר (בפיד שלי ובהרבה אחרים, מן הסתם). ובכן, יש כמה סיבות. קודם כל, כי לפעמים זה משעשע אותי. הם חושבים שהם נורא חכמים ושנונים עם הקללות והגידופים והאלימות, והם רוצים "להכניס" לי ולכל מי שלא "במחנה שלהם". ברוב המקרים, הם לא מצפים בכלל לתגובה, ולפעמים זה פשוט כיף לעמת אותם עם ההתנהגות של עצמם. הקללות לא מזיזות לי, כי יש לי פה ג'ורה יותר מכולם ביחד, אבל למדתי לשלוט בעצמי עם השנים, ואני בוודאי לא מתכננת להיכנס למריבת קללות עם טמבלים.

אני לא מנסה לחנך אותם. אני רוצה לחשוף אותם. לא את הזהות שלהם, כי לרוב אי אפשר, אבל את ההתנהלות שלהם.

הרטוריקה האלימה הזו לא נגמרת בטוויטר. היא זולגת לחיים האמיתיים. שלא במפתיע, רוב האלימות הזו מופנית כנגד נשים, ואני חושבת שכל אחת צריכה לדעת לזהות מתי מישהו משתמש נגדה בגזלייטינג, באלימות, או שילוב של השניים. אתמול הופיעה לי בפיד דוגמא מעולה, ובשנייה שהבנתי את זה, המשכתי לענות לו באריכות, כדי שיחשוף את פרצופו באופן מלא. תכירו את דן (אולי שם בדוי, מי יודע). זו היתה ההודעה הראשונה שלו.

שימו לב לשיח האלים והמתגרה: מכוערת מבחוץ ומבפנים, פחדנית, דמגוגיה, שנאה, בינגו על כל התכונות הגרועות בבני אדם, וכמובן ציון המשפחה כ"עלבון" נוסף. זה מה שעניתי לו:

אנשים אלימים ומגזלטים לא יתנצלו על ההתנהגות שלהם. הם רק ינסו להאשים אתכן בכך שגרמתם להתנהגות הזו. כלומר, אני והאתר שאני מקימה, נקרע את העם, ולכן מותר להיות אלימים כלפיי. הכי "את מתלבשת פרובוקטיבי". נמשיך.

עברנו להאשמות של אוטואנטישמיות ו"ערכים מטונפים", שהם יותר גרועים מלהיות אלים. שוב, נסיון הצדקה לאלימות. הכל תחת כסות קדושת הדת, העם היהודי ושאר נרטיבים שתחת המטרייה שלהם אפשר להצדיק הכל. אבל זה לא דיון אידיאולוגי. דן הוא איש אלים והוא רוצה להלום. אז ממשיכים.

הנה עלתה הפריבילגיות שלי. דן מניח כל מיני הנחות. למשל, העובדה שאני לא מקללת אותו בחזרה, משדרת לו שאני חלשה. אז הוא ממשיך לתקוף – הפעם הוא משוויץ בשירות הצבאי הבלתי רלוונטי שלו בעליל. שירות צבאי לא מקנה לאף אחד זכות להיות אלים ולתקוף אחרים. דן מחפש צידוק לאלימות שלו.

אופס, דן מצא את עצמו בבעיה. הטיעון על השירות והפריבילגיות שלי, לכאורה, התרסק. אז הוא מדלג עליו וממשיך לנסות להראות למה אני נחותה. הנה הגזלייטינג – אני לא אלים! את אלימה, כי את מקימה אתר אינטרנט במטרה לבטל את הכשרות (אין קשר למציאות, אבל שקרים זה חלק מהטקטיקה של גזלייטינג).

המשכתי להגיד לו שהוא אלים ואף ציטטתי מחדש את הציוץ הראשון שלו. דן לא נסוג, כי גזלייטרים אלימים לא נסוגים. הרטוריקה האלימה אף התגברה, בניסיון להראות שאני טועה, והוא לא אלים, והמחנה שלו לא אלים גם כן. הכל כאן האשמה שהיא השלכה. ולעג לנאורות, כמובן.

הגנת הסרקסטיות וה"הומור" אופיינית לגזלייטרים גם כן. זו קלאסיקה. שימו לב שדן ממשיך לחזור ולשכנע אותי שאני וכל העולם השמאלני אשמים באלימות שלו.

השרשור התפצל כי הגבתי לו בשני ציוצים נפרדים, ובפיצול הוא שוב ניסה להצדיק את הרטוריקה האלימה הראשונית כלפיי. כלומר, הוא מנסה להראות שהוא רציונלי. הבעיה היא שהוא מדמיין שאני אלימה כי אני לא מתאימה לנרטיב השמרני שלו. ואם אני אלימה, אז מותר להיות אלימים כלפיי. כך הוא מצדיק זאת.

לרגע, רק לרגע, נדמה שיש ניצוץ של הכרה בטעות אצל דן. "אולי זה לא הכי קלאס" לקרוא למישהי מכוערת. אבל זה לא מתייחס אליי או לאיך אדם מרגיש אם קוראים לו כך. זה מתייחס לדן, לעצמו, שאולי הוא לא קלאס ככה, וזה לא יפה להיות לא קלאס, כי הוא כזה סבבה של בנאדם סך הכל.

 

ושוב הוא מנסה לגזלט – להאשים אותי שאני לא מתייחסת עניינית לטיעונים שלו. כן, דן הפחדן, שמתחבא מאחורי פייק, זה לא עובד ככה. אתה מטנף, מצדיק את הטינופים שלך, מתנהג באלימות ועוד רוצה התייחסות עניינית? זה דיון שנגמר עוד לפני שהוא התחיל. הסיבה היחידה שניהלתי אותו, היא כדי לחשוף את ההתנהגות שלו ושל כמותו לאור היום. זה גזלייטינג. זו אלימות. שימו לב כשזה מופעל נגדכן – מאשימים אתכן ברגשות השליליים ובאלימות עצמה, מסיטים את הדיון למקומות לא קשורים, רטוריקה אגרסיבית, אי הכרה בך וברגשותייך ועוד.

שימו לב כמה פעמים הוא חזר ל"דיון" וניסה לשכנע אותי שאני לא בסדר, שמגיע לי שיתייחסו אליי ככה. הוא הרי היה יכול ללכת הרבה קודם, לחסום אותי אם אני כזו איומה. אבל הבעיה לא בי. הבעיה היא בדן. הוא גזלייטר ואיש אלים, והוא מחפש מקומות לשחרר בהם את האגרסיות שלו.

כל אחת יכולה להתמודד עם האלימות בדרכה שלה. כל דרך שתבחרו לגיטימית – חסימה, מיוט, התעלמות, לענות. אבל חשוב שתדעו שאין כאן כלום מלבד אלימות וגזלייטינג. זה לא דיון ענייני ולא פוליטיקה. אך ורק נרטיב שמרני ואלים שמחפש מוצא לתסכולים שלו, שנובעים מכך שאנחנו לא מתיישרות לפיו.

לאחר שכתבתי את השרשור, דן בחר להגיב לו באמצעות גזלייטינג נוסף.

דן רצה להדגים לכם, עוד פעם אחת, בלייב, מה זה גזלייטינג. *אני* התמקדתי באד הומינם. הפרויקט *שלי* הוא סיבה להיות אלים כלפיי, והוא יודע יותר טוב ממני מה אני חושבת.

גבירותיי, זה גזלייטינג. אין יותר גזלייטינג מזה. תודה על ההדגמה, דן.

—

לינק לשרשור המקורי:

*** על אלימות, גזלייטינג ולמה אני לא תמיד חוסמת טרולים שמגדפים ***

1. אומרים לי ושואלים אותי למה אני עונה לעדר הפייקים גסי הרוח שמשתולל בטוויטר (בפיד שלי ובהרבה אחרים, מן הסתם). ובכן, יש כמה סיבות. קודם כל, כי לפעמים זה משעשע אותי. הם חושבים שהם נורא חכמים ושנונים עם הקללות

— Revital Salomon (@TheSharkLady) May 9, 2023