משחקי המחשב הראשונים ששיחקתי היו אמנם על קונסולה שהיא גם קלאסיקה של כל הזמנים (אטארי 2600), ותמיד אזכור אותם בחיבה (כמו גם את ההפסדים שאבא שלי הנחיל לי בטניס), אבל אם תשאלו אותי מה משחק המחשב הראשון ששיחקתי, סביר מאוד להניח שהתשובה שלי תהיה "Karateka".

קראטקה היה משחק מכונן לא רק עבורי, אלא גם עבור תעשיית משחקי המחשב כולה. זה משחק שהשפיע עמוקות על מפתחי משחקים, ופתח את הדלת למשחקי הפלטפורמה שכולנו מכירים. מסתבר שזה גם היה אחד המשחקים המושקעים של אותה תקופה, ויש מאחוריו סיפור מרתק.

המפתח, ג'ורדן מכנר, שלאחר מכן פיתח את המשחק האלמותי "הנסיך הפרסי", השקיע המון עבודה, מחשבה ומאמץ במשחק הזה, והדרך שבה הוא פיתח אותו היתה די ייחודית – ולכן גם המשחק עצמו בלט מאוד באותה תקופה, והיה להיט ענק.

המחשב הראשון שלי היה Apple ][e, שקיבלתי בגיל 6 מדוד שלי, שבאותה תקופה החליף מחשבים כמו גרביים.

בהחלט אפשר לומר שגדלתי עם מחשב בבית – בתקופה שזה לא היה עניין שגרתי במיוחד. אני חושבת שהייתי אחת הילדות היחידות בבית הספר שהיה להן מחשב בבית. על האפל עצמו אני יכולה לכתוב דוקטורט (ומכתבי אהבה). זה היה מחשב נהדר ומושלם, ואני עדיין אוחזת בדעה שהוא היה ה-PC הכי טוב שאי פעם נוצר.

אני זוכרת שצפיתי בדוד שלי משחק במשחקים השונים, כולל "טירת הנאצים" (Castle Wolfenstein), עוד משחק מכונן שמשפיע עד היום על התעשייה, ואני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו משחק קראטקה.

זה היה משחק יוצא דופן באיכות ובפרטים שלו, והיתה לו איכות כמעט קולנועית (ומסתבר שלא במקרה).

הוא לא היה מאוד מסובך מבחינת מכניקה, אבל היה לו סיפור והיו בו טריקים, והיתה נסיכה בסוף, ולא היה קשה למות בדרך, כך שהוא גם היה מאתגר. תכל'ס לא ציפינו המון ממשחקים בשנות השמונים – גרפיקה פשוטה, קווסטים מבוססי טקסט, קצת מוזיקה צורמנית. זה היה די והותר. אבל קראטקה הביא הרבה אקסטרות. ישבנו שם וראינו איך הנוף זז עם השחקן כמו בסרט, וזה היה מדהים.

לימים, כשצצו האמולטורים ואיפשרו לכל דיכפין לשחק ב-PC משחקים שכבר חשבנו שמתו מזמן, האמולטור הראשון שהורדתי היה של אפל טו אי, ומן הסתם ישר חיפשתי את קראטקה, ושיחקתי בהנאה.

התחום של ההיסטוריה של משחקי המחשב מרתק בעיניי. אם לא כל החובבים ששמרו ROMs ותיעדו בכל מיני אתרים (מסע אל העבר הישראלי הוא נפלא), אני לא חושבת שההיסטוריה של התחום היתה נשמרת כך. ובאמת, איך משמרים ומציגים היסטוריה של משחקי מחשב ומחשבים ישנים? מוזיאון? סרטים תיעודיים?

למה לא באמצעות משחק אינטראקטיבי שהוא גם מסע תיעודי ויזואלי מעלף? באוגוסט 2023, דיגיטל אקליפס שיחררה את The Making of Karateka, פורמט גאוני שמתעד את הפיתוח של המשחק, ומשלב מסמכים, סרטונים וגירסאות שונות של המשחק – כמו גם משחקים אחרים שמכנר פיתח.

היצירה הזו לא היתה יוצאת לאור אם מכנר לא היה ארכיבאי קפדן, ששמר כל מסמך, כל דיסקט, כל מכתב וכל תיעוד שקשור למשחקים שלו. זה ממש כמו לפתוח תיבת אוצר. הכל סרוק ומרונדר באיכות מדהימה, ויש קטעי וידאו תיעודיים שמסבירים כל שלב ושלב בפיתוח המשחק. התיעוד באמת מרהיב.

לא רק מסמכים ותמונות, גם הדיסקטים עצמם נסרקו בתלת מימד, הקופסאות של המשחקים ועוד. פשוט ממתק ויזואלי.

יש מאחורי קראטקה סיפור נפלא של חשיבה, השקעה, תשומת לב לפרטים והרבה מאוד עבודה קשה. מכנר לא פיתח אותו לבד, הוא נעזר באבא שלו לצילומים, שבהם השתמש כדי ליצור תחושה מציאותית של תנועה במשחק. אבא שלו גם כתב את המוזיקה למשחק.

קראטקה קיבל ים של פורטים – לקומודור ואמסטרד ותואמי IBM. אם שיחקתם במחשב בשנות השמונים, סביר מאוד להניח ששיחקתם במשחק הזה. אם גדלתם בשנות התשעים, יש סיכוי של כמעט 100% ששיחקתם בנסיך הפרסי, ההמשך הישיר של קראטקה – המשחק שביסס את משחקי הפלטפורמה.

ב-Making of Karateka אתם יכולים לשחק בכמה גירסאות של קראטקה, וגם במשחקים אחרים שמכנר פיתח. מדובר במסע היסטורי אינטראקטיבי עשוי בצורה משובחת במיוחד, שלוחץ על כל כפתורי הנוסטלגיה עבור מי שגדל באותה תקופה והוא בעיניי מסמך מרתק עבור מפתחי משחקים ובכלל בכל מי שמתעניין במשחקי מחשב והתרבות שסביבם.

מעבר לכך, מדובר בדרך מצוינת לספר את הסיפור שמאחורי המשחק – את המחשבה, את תהליכי הפיתוח, את השיווק וגם את כל ההתכתבויות (במכתבים מודפסים! על נייר!) עם חברות התוכנה וכל מיני אנשים אחרים.

הפורמט הזה הוא גם דרך מעולה לתעד ולשמר את ההיסטוריה של משחקי המחשב. אני מנחשת שמכנר הוא קצת יוצא דופן בהקשר הזה, שכן לא סביר שכל מפתח שמר תיעוד בצורה כל כך מסודרת, אבל אני מאוד מקווה לראות עוד הרבה The Making of שכאלה.

מכנר, אגב, פירסם גם ספר שהוא בעצם היומן שלו מאותה תקופה. אפשר לקנות באמזון.

דור האקס, ממליצה לכם בחום – אפשר לקנות ב-Steam, להראות לילדים במה שיחקתם לפני פורטנייט ולהישטף בגל נוסטלגי כיפי במיוחד.