דיוויד לינץ' לא היה אף פעם במיינסטרים. הוא צעד במחוזות הסוריאליזם והאופל, החלומות, המסתורין והדמיון. הוא היה מאוד ולגמרי Out There, ולכן היצירות שלו שנויות במחלוקת.
את העיבוד שלו ל"חולית" משנת 1984, קשה לשכוח. הסרט אמנם לא זכה להצלחה קופתית, אבל מדברים עליו עד היום, ולא בכדי. עם כל הכבוד לווילנב והגירסה חסרת הנשמה שהוא שפך לאקרנים בשנים האחרונות, "חולית" של דיוויד לינץ' עשה עבודה פי אלף יותר טובה בהעברת התחושות, האווירה והקסם הייחודי והביזארי של העולם של Dune – מדפי הספר למסך הקולנוע.
"חולית" הוא הספר האחד שלי, כך שאני לא מתייחסת בקלות ראש לתכנים שקשורים לסדרת הספרים האגדית הזו, שנכתבה על ידי פרנק הרברט.
לינץ' יצר עולם חזותי עשיר ומסתורי, שבו כל פרט מוקפד ומעוצב. התפאורה, התלבושות והאפקטים המיוחדים שילבו בין סוריאליזם לאסתטיקה טכנולוגית-עתידנית. משחקי הצבע (הכחול של העיניים והזהוב של המדבר) היו מהממים. ממש סייבר פאנק רוחני, אם תרצו.
ב"חולית" יש המון מונולוגים פנימיים, משהו שלא עובר טוב כל כך בקולנוע, אבל לינץ' השאיר אותם בלחישות ובחזיונות, מה שמעניק לסרט את מימד העומק (היחסי) שיש בספר.
ג'סיקה של לינץ' היא מושלמת. היא בדיוק כמו שהיא צריכה להיות.
לצערי, כמו בכל גירסה ויזואלית של חולית, בנות הגשרית מוצגות בצורה מכוערת וגסה, שמאוד לא מתאימה לרוח ולסגנון שלהן בספר. הגדולה שלהן היתה בצניעות ובהיטמעות בתוך האוכלוסייה, למרות הכוחות המנטליים והפיזיים המדהימים שלהן. הן לא התהדרו בתלבושות מיוחדות ובוודאי לא היו גלוחות ראש.
אבל סייברפאנק, כבר אמרנו? התפאורה עמוסה בפרטים, מבנים מורכבים וצורות גיאומטריות. החללים ענקיים, הכל נראה מלכותי ומוגזם, מסתורי ומפואר בצורה בלתי רגילה ומדי פעם מופיעה איזו נקודת ביזאר, כזו שבולטת במוזרותה אפילו ב"חולית". למה יש לליטו אטריידיס כלב פאג? כי דיוויד לינץ'.
אנחנו מדברים על שנות השמונים, לא תור הזהב של CGI או משהו, ולמרות זאת, "חולית" של לינץ' נראה מדהים לא רק סינמטוגרפית, אלא גם מבחינת אפקטים.
השוטים אפיים, או פסיכדליים, או מטרידים ואפלים – אבל אין רגע דל ויזואלית. לא בארמון, לא במדבר, ולא בתוך הראש של פול. בלי קשר (ועם), הקאסט היה מדהים, וזרוע בכוכבים כמו פטריק סטיוארט, דין סטוקוול, בראד דוריף האגדי וקייל מקלאכלן.
לינץ' לא ויתר על האספקטים הקריפיים של הספר, כמו ילדה בת 3 שמתנהגת ומדברת כמו מבוגרת – הלא היא עליה, ה-abomination, אחותו של פול.
הבארון הארקונן היה מיוזע, דוחה ומלא פצעים מוגלתיים. הוא היה מוקף ברוע וגועל, ולינץ' לא חסך פרטים ויזואליים.
בשלב כלשהו הסרט סוטה מהעלילה המקורית עם כל מיני הנפצות, וזה בעיניי פגם מהותי – ועדיין. "חולית" של דיוויד לינץ' היא לא יצירה מושלמת, אבל היא ייחודית, מוזרה, מטרידה, מרתקת, אפית – כזו שקצת באה לכם בחלומות, כזו שמשאירה תהיות ולרגע לא משעממת. ממש כמו לינץ' עצמו.