מסמכים, בבקשה

בימים אלה נערכת מכירת הקיץ של Steam. בעבר, המכירה הזו היתה אחראית לנפילות ארוכות ואיטיות מתמשכת בשרתים של Valve, אבל נראה שהשנה השרתים חזקים יותר, או שיש פחות התנפלות. בכל מקרה, מדובר בסייל שווה ביותר, שבו אפשר לקנות משחקים חדשים וישנים במחירים די מצחיקים.

מאז NeverWinter Nights, לא שיחקתי במשחקים "גדולים" – כאלה שמצריכים ימים שלמים של השקעה, אוכלים לך את כל הזמן וגורמים לך לוותר על שעות שינה. סליחה, אני משקרת. לאחרונה היה לי מפגש קצר-יחסית ומפתה ביותר עם Civilization V של סיד מאייר, יימח שמו. אבל אנחנו לא מדברים על זה פה בבית.

כל גיימר מבוגר מכיר את זה – הרצון קיים, יש גם כסף לקנות את המשחקים הגדולים והיקרים, לפעמים גם יש את החומרה המתאימה, אבל פשוט אין זמן להשתקע במשחק רציני ומורכב, ודי מבעס לקנות מוצר יוקרתי, לשחק בו 20 דקות ולזנוח אותו לאנחות. מה עושים? או שמסתפקים במשחקי כוסיות קז'ואליים (האחרון של Flipline עוסק בסופגניות), משחקים בטלפון או בכלל מוותרים על כל העניין ומנסים מדי פעם לתפוס איזה סרטון Gameplay טוב ביו-טיוב.

פתרון ביניים יצירתי שמצאתי, כגיימרית של PC בלבד, הוא משחקי אינדי, או משחקים "קטנים" (שקר גס, ותיכף נגיע לזה). מאז שגיליתי את Steam וגם את Humble Bundle המשובח, אני נהנית מאוד מרכישת שני סוגים של משחקים – משחקים גדולים ותיקים, שהמחיר שלהם צנח, ומשחקים של מפתחים קטנים. ושם, במסגרת משחקי האינדי, יש המון המון הפתעות משובחות.

אחת ההצלחות הגדולות של השנים האחרונות היה המשחק המרושע Faster Than Light. מדובר במשחק קטן יחסית, שנראה פשוט וקל, אבל הוא חתיכת זולל CPU… סתם. למעשה, מדובר במשחק זדוני ומנוול, שגורם לכם למות עשרות ומאות פעמים לפני שאתם מגיעים אל המטרה המיוחלת, ואין לכם שום דרך לדעת אם תצליחו במשחק הבא, כי המשימות והכוכבים שמנווטים אליהם, משתנים רנדומלית בכל פעם שמתחילים מחדש. זה ממש המשחק שאינו נגמר. כלומר, הוא נגמר בעיקר כשאתם חוטפים קריזה מעוד מוות אכזרי, סוגרים אותו ונשבעים לא לחזור לעולם, רק כדי לפתוח אותו מחדש אחרי חצי שעה. בזכות FTL למדתי מה זה באמת Rage quits. נסו ותקללו אותי אחר כך – המשחק נמכר כעת ב-4 דולרים בלבד.

מסמכים, בבקשה

יחי ארסטוצקה!

שרדתם את כל ההקדמה הארוכה הזו, כדי שאוכל להציג בפניכם את משחק האינדי שגיליתי, בזכות מכירת הקיץ של Steam. קראתי באיזה מקום, שמישהו אמר שזה משחק שהוא ממש לא כיפי, אבל הוא עדיין משחק מצוין, והוא צודק. המשחק, שנקרא Papers, Please, נראה כמו משהו שיצא ממחשבי שנות ה-90 המוקדמות, וזה לבד כבר עושה קצת דיגי-דיגי נעים למי שגדל עם מחשבים בתקופה הזו. לא לכל משחק הגרפיקה הזו מתאימה, אבל כאן היא מתלבשת בול. המשחק עובד עם עכבר בלבד, ללא צורך במקלדת.

עלילת המשחק מתרחשת בשנות השמונים המוקדמות, במדינה הבדיונית והקומוניסטית בעליל, ארסטוצקה. מהשנייה הראשונה, והמוזיקה המאיימת, ברור לחלוטין מה המשל כאן. המשחק מודיע לכם ברשמיות כי עליתם בהגרלה וזכיתם בעבודה (לשם שינוי) – פקיד בגבול המדינה, שצריך לבדוק את הנכנסים ולאשר או לדחות את בקשת הכניסה שלהם.

מסמכים, בבקשה - משחק אינדי משובח

בכל בוקר, בבואכם לעבודתכם החדשה, אתם מקבלים הוראות – למי מותר ולמי אסור להיכנס, אילו מסמכים צריכים להציג הנכנסים, מה צריך לוודא בדרכון (למשל, האם הוא לא פג תוקף או האם העיר שבו הופק לא קיימת באותה מדינה), מתי אפשר לעכב אנשים שמגיעים ועוד. ביום הראשון זה יחסית פשוט – רק אזרחי ארסוטצקה יכולים להיכנס. עם זאת, מהר מאוד (ועקב התקפת טרוריסטים מרושעת שאתם לא יכולים למנוע) סט ההוראות הופך לארוך ומורכב יותר – הנכנסים צריכים להציג יותר מסמכים, שלוקח יותר זמן לבדוק, חלקם לא יכולים להיכנס בכלל, את חלקם חובה להעביר בשיקוף גם אם המסמכים תקינים ועוד.

המשחק מאתגר ומדכא בעת ובעונה אחת. על כל אדם ש"עיבדתם" אתם מקבלים כסף, אז יש לכם אינטרס לעבוד מהר. אבל, אם טעיתם והכנסתם אדם שלא היה אמור להיכנס – אתם מקבלים אזהרה מהמפקחים עליכם. אחרי שתי אזהרות – כל טעות עולה לכם 5 קרדיטים (גם לגרש מישהו שהיה יכול להיכנס עולה באזהרה וקנדות). ואם אין קרדיטים – אין אוכל, אין חימום, אין איך לשלם שכר דירה. הילד שלכם נהיה חולה ואין כסף לתרופות. אבל היי, Glory to Arstotzka, תגידו תודה שבכלל יש לכם עבודה.

מהר מאוד מתחילות להיכנס גם דילמות מוסריות – אישה שמסמכיה לא תקינים רוצה להיכנס. בעלה נכנס שנייה לפניה. תתנו לה או לא תתנו לה? השומר בא אליכם ואומר לכם שייתן לכם 5 קרדיטים על כל שני אנשים שתעכבו – האם תעכבו אנשים בלי הצדקה רק בשביל הכסף? מישהו מציע לכם שוחד של 1,000 קרדיטים ואין לכם מושג מי זה – תקחו או לא? מחתרת מסתורית מנחיתה עליכם הוראות – תשתפו פעולה או לא? בכל רגע במשחק אתם נדרשים, בעצם, להחליט מה האינטרס שלכם באותו רגע, והאם אתם רוצים או יכולים להיות אזרחים נאמנים, או שאתם רוצים לדפוק קצת את המערכת. וזכרו – האח הגדול צופה תמיד. רוב הסיכויים שהמשחק הזה יהפוך אתכם, כמו הרבה ניסויים חברתיים, לקונפורמיסטים צייתנים אדוקים, שעסוקים אך ורק בלשמור על התחת של עצמם, כי רק ככה אפשר לשרוד.

זה נשמע משעמם רצח, בדיוק כמו העבודות הנוראיות שכולנו רוצים להימנע מהם – לשבת ולבדוק מסמכים רשמיים, לחזור על אותן פעולות מונוטוניות ולאכול חרא מהמדינה. אבל, באופן די מפתיע, למרות שמדובר במשחק אפל, הוא גם מאוד מאתגר, משעשע לעתים, ומאוד ממכר – אפשר לשרוף איתו שעות בכיף. שווה כל סנט מ-5 הדולרים שהוא עולה כרגע. בקיצור, יחי ארסטוצקה! מוות לבוגדים! מסמכים, בבקשה.

תגובה אחת ל-מסמכים, בבקשה

  1. ב-FTL עוד לא יצא לי לשחק אבל אולי כשיזדמן בקרוב ובהחלט שמעתי הרבה דברים טובים על "מסמכים, בבקשה" והוא ברשימה אז אשיג אותו בהמשך 🙂
    בסייל האחרון קניתי כמה משחקי אינדי ואת Skyrim, בהתחשב בעובדה שאני רואה שחקנים עם מאות שעות עליו אני קצת חושש להתחיל לשחק (אכן זמן הוא מצרך יקר!)

להגיב על יניב לוין לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>