זו לא חוכמה לצחוק על קוצר הרואי של חברות גדולות, ובכל זאת – זה כיף. לא שיש לי משהו נגד נוקיה – אהבתי מאוד את הטלפונים שלהם במשך 15 שנה, ולא הסכמתי להכניס הביתה שום חברה אחרת. עד שהגיע אנדרואיד. אם הייתם אומרים לי לפני שנתיים, שבתוך 36 שעות לא רק שאעבור מטלפון של נוקיה לטלפון של מוטורלה, אלא גם שלא אחלום על לחזור לנוקיה, הייתי אומרת לכם שאתם מטורפים.

אם הייתם אומרים לי גם שמהר מאוד אמצא את עצמי עם טלפון שכולו מסך מגע, ללא מקלדת, הייתי שולחת אתכם להסתכלות ביחד עם שלמה מעוז, כי הזיות זה לא דבר בריא. ובכל זאת, זה מה שקרה.

אבל, לפני חמש שנים, לפחות רשמית, מיקרוסופט, נוקיה וסימביאן לא חשבו שיש מה להתרגש ממערכת ההפעלה הזו, עם השם המוזר, אנדרואיד. נוקיה היתה הנחרצת מכולם: "אנו לא רואים זאת כאיום", הצהירה לפני חמש שנים החברה שחשבה שאחיזתה בשוק הסלולרי לעולם לא תתפורר. היום, סמסונג מוכרת 30 מיליון חתיכות של גלקסי S3 כאילו כלום, ובגרטנר צופים ש-56% מהסמארטפונים העסקיים יעבדו על אנדרואיד, כשכבר היום, 3 מתוך 4 טלפונים שנמכרים מכילים את מערכת ההפעלה של גוגל.

"לא לעולם חוסן" היא אימרה עתיקה למדי, והיא נכונה במיוחד היום, עם הקצב הבלתי נתפס של ההתקדמות הטכנולוגית. אין דבר שהוא בלתי מנוצח בעולם החומרי והטכנולוגי. אין מונופול שיכול להתקיים לנצח, ללא מעצורים וללא מתחרים. כל מי שנמצא בעולם העסקי (וזה לא משנה אם אתם חברת ענק או חנות פרחים זעירה) צריך מאוד להיזהר בתחזיות שלו, במיוחד בכל מה שקשור בתחום הספציפי שלו. גם אם כלפי חוץ אתם משדרים ביטחון, כדאי, בחדרי חדרים, לבחון אפשרות שבה המתחרים יאכלו לכם את הראש. השינוי תמיד ממשמש ובא. ומי שלא מוכן לקראתו? מי שלא מוכן לקראת השינוי, מוציא בלוקים חדשניים לשוק ומציג שישה רבעונים רצופים של הפסדים.