גם השפויים נחנקים במדינה הזו

אחד הטיעונים השכיחים שנשמעים בדיונים הסוערים הנוגעים למחאה החברתית, הוא שהמוחים חיים מעבר ליכולת הכלכלית שלהם, רוצים הכל, יקר וממותג – ולכן הם בבעיה פיננסית.

ובכן, ייתכן שזה נכון בחלק מהמקרים. למעשה, אני אחת מאלה שנחרדים למראה החזירות הצרכנית שתוקפת את האזרח הישראלי המצוי בכל ימות השנה. מאחר שאני עצמאית, יוצא לי להגיע למרכזי קניות ולבתי קפה באמצע השבוע, באמצע היום – שעות שבהן רוב האנשים אמורים להיות בעבודה. בהנחה שלא כל עם ישראל הוא עצמאי או מובטל, אפשר לומר שהמקומות האלה, המייצגים בצורה מצוינת את תרבות הצריכה המופרעת שלנו, מציגים תמונה מעניינת במיוחד – הם מאוד מאוד מלאים. עכשיו קיץ, אבל לא רק ילדים מסתובבים בקניונים. החנויות מלאות, ואנשים יוצאים עם שקיות עמוסות. בדוכני חברות הסלולר עומדים אנשים בתור, ובתי הקפה מלאים עד אפס מקום.

אני זוכרת את תקופת הבזבזנות המופרעת שלי, גם. איך אומרים – הייתי צעירה ותמימה, לא הסתכלתי אל העתיד יותר מדי, ורק רציתי לעשות קצת כיף. התמזל מזלי ובסך הכל עבדתי בעבודות די משתלמות, במקומות שבהם היו שמחים לו הייתי נשארת לנצח, וביזבזתי המון המון כסף – בחלק מהמקרים זה היה שווה כל שקל, ובחלק מהמקרים אני מצטמררת לזכר המחשבה. ככה זה. חיים, לומדים, משתנים.

כשאני מביטה סביבי, באנשים שהם בני גילי, בחלקם הלא-קטן רווקים ללא ילדים, אני רואה שאצל חלק ניכר מהם הפזרנות לא התמתנה. יכול להיות שהם מרוויחים יופי ויכולים להרשות לעצמם. ויכול להיות שהם חיים על המינוס, נמצאים על סף אובדן שליטה כל יום וחיים בחרדה מטלפונים מהבנק. וזה לא חייב להיות ככה – כי אפשר לגמור את החודש אם מפסיקים לשפוך כספים במקומות הלא-נכונים. וכן, זה דורש ויתורים, הקרבות, חסכנות וחיים בצניעות. ואתם יודעים מה, זה די טוב לנפש העניין הזה של חיים צנועים. אני מתנסה בעניין כבר כמה שנים, ויכולה להגיד שזה עשה לי רק טוב. זה לא שאני מסתובבת עטויית סחבות ומבקשת נדבות בצמתים – אבל למדתי שיש הרבה הוצאות שאפשר לקצץ בהן, להמשיך ליהנות מהחיים בצורות אחרות וחדשות, ולקוות שיהיה טוב יותר בהמשך.

ולמה אני אומרת "לקוות שיהיה טוב יותר"? כי עם כל הקיצוצים, והחיים השפויים, אני אולי גומרת את החודש, אבל לא רואה עתיד. וכאן נקודת הכשל של כל אלה שחושבים שהמפגינים נגד יוקר המחיה הם חבורת מפונקים.

אני גרה בדירה קטנה בדרום תל אביב. חשבון האורנג' שלי (טפו, יימח שמכם. סתם רציתי להגיד את זה, יושב לי על הלב כבר זמן מה) לא עובר את ה-150 ש"ח בחודש. יש לי מכונית, אבל אני נוסעת בה מעט מאוד ומרבה ללכת ברגל ולהיות בבית באופן כללי. אני לא מדליקה מזגן בקיץ או בחורף ויש לי חשבונות חשמל נמוכים להפליא. אני לא קונה מותגי בגדים או הנעלה, אין לי אייפד (אבל יש לי שני לפטופים, כי ככה זה – זו העבודה שלי ואלה הכלים שלי), אני לא יוצאת כמעט למסעדות, פאבים או בתי קפה (מקסימום פיצה או ארומה פעם ב…), אני לא משלמת בתשלומים, לא קונה גאדג'טים, לא מחוברת לכבלים או לוויין, לא נסעתי לחו"ל כבר כמה שנים – והרשימה עוד ארוכה מאוד.

ועדיין, אני צריכה להכניס די הרבה כסף כל חודש. גם אם מתעלמים משכר הדירה לרגע, שאר ההוצאות (למרות שחלקן מוכרות) עדיין גבוהות מאוד. גם כשקונים בשוק, מבשלים בבית, אוכלים אוכל בסיסי ולא אורגני ובודקים כל תווית מחיר בסופר. אחרי כל אלה, כל ההוצאות שבהן מגולמים מסים מטורפים ולא שפויים שמושתים על האזרח המצוי בלי סיבה של ממש (מלבד העובדה שאני צריכה לממן באמצעותם כל מיני בטלנים, משפחות עם 18 ילדים ואנשים שגרים בשטחים שיום אחד יחזירו), אחרי כל אלה לא נשאר הרבה. לפעמים שמים קצת בצד בחודש טוב, ומקווים שבחודש הבא גם יהיה טוב. מהקצת הזה, חברים יקרים, לא בונים בית. זה קצת מדי, פשוט. וזה גם נעלם לפעמים, כי יש הוצאות לא צפויות ובלת"מים וצריך להתמודד עם זה (כמו למשל – פורצים לך לדירה וגונבים לך את הלפטופים. למשל).

בקיצור, קורעים את התחת כל יום, כל שעה, וכורעים תחת העול. גם השפויים, החסכנים והמצטמצמים – נחנקים. ואם כבר מדברים על חנק – מה קרה שהנאה מהחיים, אוכל טוב ואיזו נסיעה לחו"ל פעם ב-3 שנים הפכו להיות סממנים של "מפונקים", "סטלנים" ו"שמאלנים"? אני הראשונה שמטיפה לעבודה קשה, כי ככה חינכו אותי ואני חושבת שהחיים הרבה יותר טובים כשעובדים ולא מתבטלים, אבל מתי קרה שקפוצ'ינו בבית קפה הפך למילה גסה, עבירה על החוק או סממן להידרדרות החברה לתהומות הנשייה? איך זה נהיה לא בסדר לרצות לעשות קצת חיים, בתקופה הזו שבין העבודה והמוות?

הבעיה היא שאנחנו לא רואים עתיד. לא רואים אפשרות לרכוש דירה (רק כתיבת המילים האלה גורם לי לגחך בציניות), יש חשש אמיתי מהיום שבו לא נוכל לעבוד יותר, כי ברור שאף אחד לא ידאג לנו אם לא נדאג לעצמנו (ביטוח לאומי… הנה הגיחוך הזה שוב), לא ברור מה יקרה אם נידרש (חס וחלילה) להקצות סכום גדול לטיפול במצב חירום ועוד ועוד. זה מצב תמידי של עקה, של חוסר ודאות, והוא קיים לא רק אצל עצמאים, אלא גם אצל שכירים – כי צמד המילים "בטחון תעסוקתי" הפך פה מזמן לבדיחה. אי אפשר לחיות חיים שלמים כשאתה חנוק. אלה לא חיים בכלל, כי אם צורה מעוותת מאוד של הישרדות, שאינה מחויבת המציאות. וזה מה שמרתיח את כל מי שמוחה – זה לא חייב להיות ככה. אפשר גם אחרת. את ההישרדות תשאירו בבקשה לתוכניות הריאליטי הדלוחות. אנחנו רוצים לחיות פה.

 

 

17 תגובות ל-“גם השפויים נחנקים במדינה הזו

  1. אלירם

    כל מלה בסלע. וזו הסיבה שהמחאה הזו צריכה רק להתגבר

  2. רויטל,

    נחמד לשמוע קול שפוי קטן בכל התומכים במחאה הזו. אני מכבד את מה שאת עושה ומה שאת עוברת. לא ממש מכיר אותך (למרות שלפי הפייסבוק, יש לנו די הרבה חברים משותיפם), אז הסתכלתי בabout של הבלוג.

    הרשי לי להתחיל בכך שכל מה שאני אומר הוא בכבוד רב. לצערי כמוך יש מעטים. רוב מי שאני רואה ושומע ברשת הם מהסוג הבזבזני שלא מבין בסוף היום למה אי אפשר לשבת בבית קפה, ללמוד באוניברסיטה וגם לחיות בתל אביב (ולצאת פעם בשבוע, הרי חייבים, לא?) – כי יש מי שיממן את כל זה, כנראה. אבל את לא נשמעת מהסוג הזה.

    לקחת החלטה אמיצה להיות עצמאית – זו לא החלטה פשוטה בכלל. גם ההורים שלי לקחו החלטה דומה, גם אני הייתי שם. זו החלטה קשה שלרוב בצידה חיים של עבודה קשה ופחות רווחית מעבודה קבועה, אבל כמובן שיש יתרונות בחופש פעולה והעובדה שאף אחד לא יושב לך על הראש, ולפעמים, אם אתה ממש טוב (או בר מזל) – גם היתרון הכלכלי גדול – אבל ביננו – זה די נדיר. זו לא אשמת המדינה, ואף אחד לא ישנה את זה.

    תני לי גם לספר לך משהו קטן – סוד – אם המחאה הזו תצליח, את תהיי בדיוק בקבוצת האנשים שיצטרכו לשלם עליה. כי אין דבר כזה "כסף של מדינה" – יש כסף של אנשים שהמדינה לוקחת ומחלקת מחדש – ואת כנראה לא תהיי אף פעם בקצוות המסכנים ביותר שיקבלו את הכסף הזה (ולמרות שאני אומר את זה בחיבה וכדבר חיובי, זה לא מנחם). גם אני לא.

    • ליאור, אני לא רוצה לקבל כסף וקצבאות מהמדינה. אני רוצה שהמדינה תצא לי מהכיס ותפסיק לגבות ממני מסים לא הוגנים. למשל, אם המדינה תוריד את המע"מ – השירותים שאני מציעה יהיו זולים יותר ללקוח, וכך יהיה לי יותר סיכוי לקבל פרויקטים. עוד למשל, אם המדינה תוריד את המס הפסיכי על הדלק – אני אשלם פחות על טנק דלק ואוכל להוציא את הכסף על דברים אחרים או לחסוך יותר בכל חודש. עוד – אם ייבנו עוד הרבה הרבה דירות (ולא לחרדים בלבד, למשל), יש סיכוי סביר ששכר הדירה יירד קצת. ויש עוד הרבה דוגמאות.

      כשאתה עצמאי, אתה לומד להתנהל עם הכסף שלך בצורה יעילה יותר, אתה מחושב יותר וזהיר יותר, כי אי אפשר לדעת מה יהיה בחודש הבא, ולחשבונות לא אכפת כמה פרויקטים סגרת. אני לא חושבת שאני חריגה בהתנהלות הפיננסית שלי – יש מספיק אנשים חרוצים, עובדים וחסכנים שם בחוץ שנחנקים תחת ערימות המסוי במדינה הזו. אבל כן, אני בהחלט חושבת שהבעיה העמוקה של תרבות הצריכה המופרזת דורשת גם כן טיפול יסודי, ואנחנו באמת צריכים לקנות פחות.

      • רויטל,
        המע"מ כבר ירד, זה לא עזר להורדת המחירים- בכל אופן , לא למיטב ידיעתי.
        בונים דירות בארץ, ולא רק לחרדים, אבל במפרט מאוד גבוה באזורי בניה שגם כך מאוד צפופים, מה שמאפשר לקבלן לדרוש ולקבל מחירים מאוד גבוה.
        לא רק אזרחי המדינה בזנבניים וסטלנים, גם נציגי הרשות המחוקקת והמבצעת שאמורים להיות אמונים על קיום נורמות התנהגותיות מסויימות.
        זה מה שמצער בכל העניין. וזה מה שיהפוך אותנו למצרים השניה.

        • המע"מ עשה הרבה דברים – עלה וגם ירד. ברור שרק להוריד אותו זה לא יעזור, אבל זה צריך להיות חלק מהעניין. כי בסופו של דבר, אנחנו משלמים מע"מ על כל דבר שאנחנו קונים, לפעמים המע"מ משולם למדינה פעמיים על אותו מוצר וזה פשוט לא שפוי.

          הנה היסטוריה של שיעורי המע"מ, אגב, שהחל את דרכו כמס של 8%: http://ozar.mof.gov.il/taxes/historia_maam.htm

      • לא מדוייק. את גובה מע"מ כפי שכולם גובים מע"מ.
        אין לך סיכוי לקבל יותר פרוייקטים אם לא יהיה מע"מ, כי גם המתחרים שלך מוסיפים אותו.
        אלא אם את מתחרה בעוסקים פטורים.

        • בתחום שלי, כמו בכל תחום כמעט של שירותים, יש גם עוסקים פטורים.
          חוץ מזה, יש הרבה לקוחות שלא ממש עושים סקר שוק. הם מקבלים הצעת מחיר אחת ומחליטים אם היא נראית להם יקרה או לא.

          • רויטל, אני לא יודע מי קהל הלקוחות שלך, אבל קהל שלי, אני לא מפרסם מחיר עם מע"מ, כי גםם ככה הם מזדכים עליו. אני מספק אבל עבודה רק לעסקים שהם עוסקים מורשים או חברות.

            הבעיה היא המע"מ לא של העסק אלא של הדברים שאת כעסק לא יכולה לדווח כהוצעה.

            ד"א גם הביקור שלך בבית קפה הוא לא הוצעה מוכרת כיום, וזה למרות שאנחנו משתמשים בבית קפה כמו סוג של משרד לפגישות עסקיות.

            יש הרבה בעיות בשוק, והפתרון הוא לא של לעבור לפתרון אחר, אלא להבין כל בעיה לגופה ולמצוא לה פתרון כלשהו לבעיה עצמה.
            אני לא רוצה "מדינת רווחה".
            אבל אני, כמוך חי בסוג של חסכון על, רק בניגוד אלייך אני חי ככה מאז גיל 16 כשעבדתי בעבודה הראשונה שלי, ותמיד עשיתי את המקסימום בשביל לחסוך ולחיות רק עם מה שאני חייב.

            אבל החיים כאן כמו שאת אומרת לא מאפשרים לי לחיות. אני צריך לחסוך לפנייה, אבל אני לא יודע כמה אני צריך לחסוך לפנסייה, כי אני לא יודע כמה שנים אני הולך לחיות.
            אני כמעט לא יוצא לחופשות אמיתיות (טיול בסופ"ש וטיולים רגליים באיזור שאני חי בו זו לא באמת חופשה).

            למעט כלי עבודה, גם אני לא בדיוק רוכש כל דבר. הטלפון ה"חכם" שלי (לא איפון), הוא כלי עבודה שאני משתמש בקרוב ל80 אחוז מהיכולות שהוא נבנה אליהם. זו גם הסיבה שרכשתי אותו, כי אחרי מחקר ארוך טווח הוא התאים לעבודה.
            ד"א למרות שהוא עלה כ1/3 מאיפון, הוא עושה הרבה יותר עד היום, וזה למרות שהוא יצא ב2009 למשל.

            זו הבעיה, ויש לה הרבה פתרונות. אחת מהם הוא לחזק עסקים קטנים כמונו, וזה במקום חיזוק עסקי enterprise שגם ככה מרוויחים מליארדים בשנה. כך שזה לא ברור. למה למשל אינטל מקבלת כל שנה בערך, מספר מליונים של כסף מהמדינה (כסף שלך ושלי), בעוד שאני לא זוכה לשום הקלה או סיוע מהמדינה, וזה למרות שדווקא לי קל יותר להעסיק אנשים, אם העלויות יהיו נמוכות יותר. הרי אינטל לא מתחייבת להעסיק עובדים ישראלים גם במעבדות שלה בארץ, בעוד שהסיכוי שאני אקח מישהו ממדינה אחרת שואף ללא קיים, כך שעסק כמו שלך וכמו שלי, הם המפתח לצמיחה כלכלית, ולא אינטל.

            למה יש מכרזים שמראש רואים שהם תפורים ? למשל מראש מחליטים על כל טכנולוגיה ושיטה, ואפילו הבקשה של איך צריך לטפל בהם תפורים על ספק ספציפי, לרוב "טייקון" לא יצרני באמת, במקום מכרז שגם את ואני יכולים להשתתף בהם (לצורך ההדגמה, כי אנחנו עושים דברים שונים לגמרי), ויותר מזה, אולי גם שת"פ בין מספר עסקים קטנים בישראל לשם כך.

            ואפשר להמשיך לקטר ולהציג את חוסר האיזון המשווע, ולהראות כמה המציאות שונה לגמרי ממה שההנהגה רואה אותה, אבל במקום זה, הגיע הזמן לשנות את המחלות שיש.

  3. רויטל,

    אנחנו חושבים בצורה דומה. ויש דברים רבים שאפשר וצריך לטפל בהם במדינה הזו. הבעיה שזו לא הדרישה של רוב המפגינים. אם המדינה תוריד כל מס כלשהו כרגע, מישהו או משהו יצטרך להפגע – ובמצב הנוכחי זה לא יהיה החרדים שיש להם כוח פוליטי חזק מאוד.

    הפתרון לא יכול להיות משהו רגעי כמו הורדת מס כזה או אחר, זה רק פלסטר שישתיק מי שלא יודע לחשוב מספיק, או לא מבין מה באמת קורה במדינה וכלכלה. הפתרון צריך להיות משהו עמוק שישנה סדרים ויתן לשינוי ארוך טווח לקרות – כמו שינוי בשיטת הבחירה, שיפור בחינוך לדמוקרטיה וכלכלה (לא לעוד ועוד דת), ודברים חמורים בהרבה שקורים כרגע.

    אה, ואולי שווה להוסיף תוסף אימייל לתגובות לבלוג 🙂

    • יוקר המחיה במדינה הזו הוא לא הגיוני, ויש לזה הרבה סיבות. בין השאר, מסים מופרעים וקומבינות על חשבון האזרח, כמו העברת שירותי המים לחברות פרטיות, שגובות מע"מ (מה שעירייה לא יכולה לעשות). בסוף זה יוצא מהכיס של אלה שרוצים להתפרנס פה בשקט ובכבוד. בלי שאיפות לווילה בסביון, אבל אולי דירה 3 חדרים בשכונת התקווה, או משהו כזה. או אפילו סתם אפשרות לשכור דירה לטווח ארוך בשקט.

      אי אפשר להגיד "אי אפשר להוריד מסים". בטח שאפשר. קצץ בתקציב הבטחון, קצץ בתמיכה בחרדים ובעוד כמה דברים כאלה, ופתאום יש כסף ואפשר להקל על הכיס של האדם העובד. וזה עוד מבלי להגיד דבר על חיסול האוליגופולים והקרטלים, משהו שמשום מה לא קורה פה, למרות פטפטת עשירה בנושא.

      ועוד שנייה מעלים את מחירי החשמל ב-20%. אתה באמת מאמין שזה מחויב המציאות?

  4. מאיר פולוסצקי

    רויטל, את שמה את האצבע על הבעייה. חלק מהאנשים שמוחים עכשיו בתהלוכות ברחובות הם אכן אנשים כמוך – כאלה שחוסכים ומשתדלים ועדיין קשה להם. הביטוי מעמד הביניים משקר קצת , הם אומנם מעמד הביניים אבל החלק הנמוך שלו. הם לא העשירון השמיני.

    אבל יש במחאה הזאת רבים, רבים מדי, שכן מחליפים כל שנה את הסמארטפון וכן נוסעים כל שנתיים לחו"ל ובין לבין מבזבזים את כספיהם בבתי הקפה האופנתיים ובקניונים ולא רק מדי פעם. והם דורשים מהמדינה שלנו לממן להם את הבזבזנות הזאת. זה נראה לך צודק?

    את, לעומת זאת, דורשת מהמדינה שלנו להוריד מיסים כדי לשפר את רווחתך, אני בהחלט מזדהה עם הדרישה,אבל המדינה שלנו נמצאת בגרעון. כן כן, בחישוב הכולל המדינה שלנו (כמו מרבית מדינות העולם) עדיין נמצאת במשיכת יתר, את מציעה להגדיל את הגרעון הזה ומה תהיה התוצאה? נגמור כמו ספרד?

    להשתולל ברחובות זה קל מאוד, לנהל מדינה זה קצת יותר קשה. אם זה היה הפוך, דפני ליף הייתה היום ראש הממשלה ונתניהו היה ישן עם שרה באוהל ברוטשילד. אין למדינה תקציב בלתי מוגבל, אם יורידו ממך את המיסים העקיפים, יקחו יותר מיסים ישירים, "יעבדו" עלייך, ואת הרי לא רוצה שיעבדו עלייך, את רוצה שיאמרו לך את האמת – אז הנה האמת : אי אפשר לממן את כל הפנטזיות של כל המחאות בלי להקלע לפשיטת רגל.

    מה כן אפשר לעשות? אפשר לתת תוקף להחלטות של הועדה למניעת ריכוזיות במשק – כדי שתהיה פה תחרות אמיתית ותצטרכי לשלם קצת פחות לאורנג', אפשר להקל את הבירוקרטיה בנדל"ן ואפשר, פה ושם , בשוליים , להגדיל את הגרעון אבל לא יותר מדי כדי שלא נקרוס ונהפוך לספרד. שם 45% מהצעירים מובטלים. יש להם מדינת רווחה, אבל רווחה יש להם קצת פחות.

    ורק הערת אגב: את מרבית השטחים החזירו כבר, את מרבית המקומות בהם גרים יהודים (חצי מיליון איש סך הכל) לא יחזירו, אז כדאי לשמור על ענייניות גם בנושא הזה.

    • אז הפתרון של מדינה בגרעון זה לחנוק את האזרחים שלה במסים? זה להקפיץ מחירים של דברים בסיסיים כמו מים ב-40%? בסוף לא יהיה לנו ממה לשלם. בסוף נהפוך ממעמד ביניים לעניים אמיתיים, ואז על מי תטפס המדינה הזו?

      אפשר להפסיק לממן חרדים שלא עובדים, אפשר להפסיק לשפוך כסף בהתנחלויות ואפשר לקצץ בתקציב הבטחון המנופח של צבא שאני מאוד מעריכה, אבל הוא לא יעיל וזקוק לגיזום שומנים דחוף. אפשר גם אפשר להילחם בקרטלים ואשמח שתהיה פה תחרות אמיתית. כמו שאמרתי, אני לא רוצה כסף ומתנות מהמדינה. אני רוצה להתפרנס בכבוד וגם קצת ליהנות מהחיים, ככה בפינות. אני רוצה קיום נורמלי ושפוי, חיים עם עתיד ואופק. וזה אפשרי. זה אפשרי בהחלט גם בלי למוטט את הכלכלה המופלאה של מדינת ישראל, שכרגע מוחזקת על ידי אנשים שלא מוכנים לשאת בעול – לא כשהם עושים זאת לבד.

  5. מאיר פולוסצקי

    אז מכל הפוסט מה שנשאר זה השנאות הישנות? לחרדים ולמתנחלים?

    שיעור השתתפות החרדים בכוח העבודה עולה. אני בהחלט בעד לקצץ הטבות כמו קצבאות ילדים (לפחות מכאן ואילך) אבל לא תעשי מיליארדים מהחרדים.

    מה זה "לשפוך" כסף על ההתנחלויות. יש לי קרובי משפחה בהתנחלויות ואף אחד לא שפך עליהם כלום.המדינה נתנה להם הנחות בקרקע כמו שנתנה ליושבי פריפריה אחרים. חוץ מזה, היו גם הוצאות ביטחוניות. היו כאלה בגבול הצפון וגם בגבול הרצועה. גם אם תרעיבי את כל ילדי ההתנחלויות – מיליארדים לא תעשי מזה.

    את לא נושאת לבד בעול. בניגוד למה שחושבים האנשים שהיו אתמול ברחובות הם לא "העם" , יש כאן לפחות עוד 7 מיליון איש וחלקם , תארי לעצמך, אפילו עובדים ומשלמים מיסים. יש גם חרדים כאלה ובוודאי מתנחלים. האחרונים גם משרתים בצבא, שיעור השתתפותה בקרבי ניכר.

    הנה כמה צעדים שאפשר לעשות. אני יודע שחלק מהמוחים ובעיקר מארגני המחאה לא יאהבו את זה – אבל אני לא מרגיש אליהם שום מחויבות.

    אפשר להוציא מאזור המרכז 100,000 מסתתננים שרק בודדי בודדים בינהם ראוים באמת למעמד פליט זמני וכל היתר הם סתם מבריחי גבול. אפשר להבין אותם, אסור לנצל אותם אבל חייבים לשלוח אותם בחזרה למקום ממנו באו. זה גם יוריד את הביקוש לנדל"ן בישראל מכיוון שהמסתננים בכל זאת מתגוררים בדירות..

    אפשר לבנות במערב השומרון. כמו שכבר כתבתי לך יש חצי מיליון מתנחלים ורק אולי50,000 מתוכם בכלל בפוטנציאל הגירוש. את אורנית אף אחד כבר לא יפנה, אפשר להפשיר שם את הבנייה , זה רק כמה דרות מכפ"ס.

    אלה פתרונות לעניין הנדל"ן, הם לא יספיקו למי שרוצה שהמדינה תממן את כל חייו מעריסה ועד קבר. אבל שום דבר לא באמת יעצור את המחאה, המטרה היא להפיל את הממשלה, לא?

    • מה עם לקצץ כמה מיליארדים עלומי שם בתקציב הבטחון, שרק מתרחב וגדל לו? מה עם התייעלות בחברת החשמל, שהם יפסיקו להיות כאלה מסכנים שנאלצים להעלות את מחיר החשמל ב-20%? מה עם הורדת המע"מ על המים, טריק מלוכלך שהקפיץ למשקי הבית החסכניים ביותר את ההוצאה על מים? מה עם שימוש בעודפי הגבייה של המסים משנה שעברה – 13 מיליארד שקל? מה עם איזון קצת יותר שפוי בין המסים הישירים לבין המסים העקיפים? במקום מס על הדלק – מס הכנסה? מה עם להפסיק לתת מכרזי תשתיות לחברות מושחתות, מתפרקות ולא יעילות? חסרים פתרונות? בטח שלא. יש המון אפשרויות. אבל נוח להיות במצב הקיים ולהגיד שאין מה לעשות, רק לגרש כמה מסתננים ולבנות באורנית (כשתהיה תחבורה ציבורית של בני אדם, אולי זה יהיה רלוונטי).

      אגב, אני בעד לגרש מסתננים בלתי חוקיים, אבל בחיאת – כמה זה ישים? יש לך 10,000 שוטרים שימצאו אותם אחד אחד בפינצטה?

  6. מאיר פולוסצקי

    תחבורה ציבורית היא דרישה ראויה, (מכיוון שהיא מייצרת גם גידול בהכנסות ולא רק בהוצאות). אפשר להוריד את המע"מ ואת מחיר החשמל וכו וכו' . בסופו של דבר זה ירד מתקציב המדינה. את מוכנה לשלם בגלל זה יותר מס הכנסה? יופי. אני לא. במדינה דמוקרטית, גם זכותי להשמע.

    הויכוח (החלקי ) בינינו הוא סביר אבל מנהיגי המחאה אינם סבירים. ההסתדרות מנסה לסייע בהקמת צוותי משא ומתן מול הממשלה ופעילי המאהל דווקא מסכימים. הם רק דורשים לנהל את המשא ומתן כשביבי מולם לבדו ולא לשכוח להביא מצלמות. מה דעתך על דרישה זו?

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3526405,00.html

  7. ועוד אלטרנטיבה פשוטה: להעיף את האנשים ששולטים ביד רמה ברכבת ישראל ומבצעים בצורה גרועה מאוד כבר שנים רבות, ליצור רכבת נורמלאית ולתת לאנשים דיור מופחת תשלום ברחובות, גדרה ועוד ערים שאין סיבה שנסיעה משם לוקחת שעה.

    • דמיון

      ליאור, אני איתך.

      רכבת זה הפתרון
      שבתחילה נראה מבטיח
      אך הוא כבר מזמן הפך לאות קלון.
      (יצא לי חרוז)
      פתיחת השוק לתחרות ברכבים חשמליים (ולא ליצור מונופול של בטרפלייס)
      מסלולים פתוחים לרכבי דו גלגלים בתוך כל גוש דן, גם בין הערים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>