איזה מזל שאני חיה באינטרנט

בין שישי לשבת נכנס גנב מנוול לדירה שלי, וגנב שלל אוצרות יקרים ללבי ולכיסי. יכול מאוד להיות שהוא היה מספיק לגנוב עוד כמה דברים, אלמלא העובדה שספייק, חתול התקיפה הרצחני והפחדן שלי, קפץ מהמיטה ב-5 לפנות בוקר כשהוא שמע את הגנב, הבהיל אותי למוות וככל הנראה אותת גם לגנב שזה הזמן ללכת. אפופה לגמרי שמעתי את דלת הדירה נסגרת בקלילות, בעודי נאבקת בפוך וטסה כמו טיל מהמיטה אל הסלון החשוך. לא היה שם אף אחד.

בהתחלה חשבתי שדמיינתי נוכחות של זר בבית. נו, קורה, לפעמים שומעים קולות שמתערבבים עם חלומות. אחרי איזה דקה של בלבול, הלכתי בחזרה לחדר השינה, הבאתי את המשקפיים והדלקתי את האור. אז גיליתי שאמנם אין בסלון אף אחד, אבל גם הארנק שלי כבר לא נמצא במקום שלו. וגם לא הלפטופ. או הנטבוק. או התיקים שלהם.

כן, בן הזונה יצא עם שלל מכובד מאוד שכולל לפטופ של LG (סוס עבודה ותיק ומשובח), נטבוק של LG שעלה לי הרבה עצבים וגם כסף וזמן, ארנק בלי כסף (הא! דפקתי את המערכת!), אבל עם תעודות וכרטיסי אשראי, תיק גדול ואיכותי ללפטופ, תיק קטן, ורוד ומהמם לנטבוק, נגן MP3 מאוד לא יקר עם אוזניות ששוות פי ארבעה ממנו, זוג משקפי שמש אופטיות שהיו בתיק הלפטופ, וגם הפאנל של האוטו נפל קורבן, כי איתרע מזלו וגם הוא היה בתיק.

אין ספק, עשה את המכה, הזבל.

המשטרה הגיעה במהירות ראויה לציון, ממש דקות אחרי שהתקשרתי אליהם (ולאבא שלי). הם שמעו את כל הסיפור, היו סופר מנומסים ונחמדים, חיפשו מסביב, התריאו לכל הניידות וכל זה, אבל ברור לי לחלוטין שאת הלפטופים האלה, השם ייקום דמם, אני כבר לא אראה יותר. גם לא את המשקפיים. חוץ מזה, הידעתם שהפורצים של ימינו עוטים גרביים על הידיים שלהם? כן, זה הטרנד, במקום כפפות, למניעת השארת טביעות אצבעות. שלא תגידו שאין פה טיפים מועילים בבלוג הזה.

מלווה ברוחו האלמותית של הבלש האגדי רוברט גורן (וינסנט, תעשה לי ילד!!!), יצאתי עם עלות השחר לסריקה נמרצת באזור, בעצתה של חברתי הטובה עדי. ואכן, להפתעתי הרבה, הגנב השאיר אחריו כמה דברים חשובים במיוחד: את הארנק מינוס כרטיסי אשראי, אבל פלוס כל התעודות וכרטיסי הביקור, ואפילו בולים ומדבקות שהיו לי שם, ואת התיק הוורוד של הנטבוק. ככל הנראה, לא היה בכבוד שלו להסתובב עם תיק ורוד, או שאולי הוא פחד שחבריו הגנבים ידפקו בו מכות אם הוא יופיע עם תיק קטן וורוד במחסן הסחורות הגנובות של מחוז תל אביב דרום.

מצחיק, שכמעט כל מי ששמע את הסיפור, לא שאל על הערך הכספי (או הרגשי) של המחשבים, אלא התעניין במקצועיות: "טוב, לפחות יש לך גיבויים?". המידע, כך חושבים כולם, הוא בעל ערך רב יותר מפיסות החומרה שנגנבו. שלא במפתיע, מעבר לעניין הטכני של חוסר ניידות זמני, הגניבה הזו לא השפיעה כהוא זה על יכולתי לעבוד. ומדוע? כי אני כל כך לא סומכת על שבריריותה של הטכנולוגיה, שכבר שנים אני לא שומרת שום דבר חשוב על לפטופים. על הנטבוק בכלל לא היה כלום מלבד דפדפן ואיזו תוכנה לעריכת תמונות, ובלפטופ בקושי השתמשתי בכמה אחוזים מדיסק קשיח די קטן של 40 ג'יגה. וגם אם כן, חלק ניכר מהעסק היה ניתן לשחזור באמצעים פשוטים מאוד – גיבויים ואינטרנט.

פתאום קלטתי עד כמה אני חיה באינטרנט – המידע החשוב שלי נמצא אמנם פיזית בכל מיני מקומות, אבל רובו המכריע אונליין: פליקר מכיל את התמונות שלי, הבלוגים מכילים את השטויות שיש לי לומר לעולם, פייפאל מחזיק את הכסף שלי, ג'ימייל משנע 90% מתעבורת המידע החשובה של העבודה והחיים האישיים שלי והמוזיקה שלי נמצאת אי שם בנבכי הרשת, אצל אנשים זרים, ורק צריך לקחת אותה מחדש, למרות שחלקה שמורה על המחשב הביתי הרגיל.

השוטר של הזיהוי הפלילי שאל אותי אם אני יכולה לזהות את המחשבים. אמרתי לו: "חוץ מהמדבקה של Galaga על הלפטופ, ו-Space Invaders על הנטבוק, אני גם יודעת בדיוק איפה יש שריטה אחת קטנה על הלפטופ הגדול, איך נראית דוגמת השחיקה הקלה של המקלדת שלו, ואיפה חסרה רגלית גומי אחת קטנה. זה מספיק טוב?". הוא צחק. ככה זה, גיקים מכירים היטב את המחשבים שלהם. וגם אוהבים אותם. מה שלא מונע ממני לקוות בכל מאודי שתהיה תקלה בסוללה של המחשב, ושהוא יתפוצץ לגנב בפנים, תוך שהוא מתיז חומצת בטריות לכל עבר. וכמובן, אינשאללה ישרוף אותך אלוהים, יא חתיכת בן של שרמוטה, ושגם לפרוזדור של הגיהנום לא יקבלו אותך.

המכה הכלכלית היא בלתי נעימה בעליל, אבל בזכות משפחה נהדרת וחברים טובים, אני משתמשת באירוע המעצבן כדי לשדרג ולשפר. לא תיכננתי להחליף את המחשב בשנים הקרובות, כי הוא באמת עשה את עבודתו נאמנה, אבל אם כבר קרה מה שקרה, אפשר לעלות איזה עשר דרגות מחשוב, להתפנן על MP3 חדש בחסות החבר הכי טוב שלי ולהגות במערכת חדשה לאוטו, שאולי גם תנגן MP3 לשם שינוי.

בינתיים, אני מצווה על הלקוחות שלי להביא לפטופ לפגישות, כי הלפטופ העובד היחידי שנשאר לי הוא ThinkPad אורגינל של IBM, עם 16 מגה זיכרון, 1 ג'יגה דיסק קשיח ומודם חיוג 36,600. מישהו זוכר איך מתחברים למולטיליין?

20 תגובות ל-“איזה מזל שאני חיה באינטרנט

  1. עכשיו אני יודע שלא רק MP3, אלא גם אוזניות!
    וחוצמזה, יצא אחלה פוסט, אז אולי באמת נוציא קצת מתוק מהעז הזו.

    • רויטל סלומון

      איך הגעת לפה כל כך מהר? 😛

      לגבי האוזניות, עזוב. אתה לא רוצה להיות מעורב בזה. Back away nice and easy. בעיקרון הנגן בא עם אוזניות ברירת מחדל. את האוזניות האמיתיות אני ארכוש בעצמי 🙂

  2. אני? בעקרון אני חי באינטרנט, ומרפרש את הבלוג שלך כל שלוש דקות. אז במקרה יצא שרפרשתי דקה אחרי שכתבת, זה רק צירוף מקרים, לא יותר מזה.

    טוב, קיבלתי את דעתך לגבי האוזניות, אחרי הכל, את מבינה בדברים האלו 🙂

    • רויטל סלומון

      אה! אז זה אתה שמעמיס לי פה על השרת! 🙂

  3. אוי, השרת! עוד שנייה אני מזיל דמעה של תנין על השרת, העומס והלפטופ הוורוד שלך ביחד

    • רויטל סלומון

      אה, חבוב, את הלפטופ הוורוד שלי מכרתי לפני המאורע המכונן של הסופ"ש הזה. אתה בוודאי מתכוון לתיק הוורוד של הנטבוק.

  4. אני אאתר את מי שצריך כדי להזיל דמעת תנין על מה שאמרתי שאזיל עליו! אל תאתגרי אותי כאן!

    • רויטל סלומון

      אתה לא רוצה לאתר אותו. באמת שלא 🙂 ואולי תשרשר תגובות כמו שצריך?!?!

  5. פתאום אני מתחיל לחשוב – הרי כל המולטיליין הזה היה 12 אנשים בערך…

  6. קודם כל, תודה על הטיפ של הגרביים. נרשם (;
    בקשרים שלי אני אברר מי זה הגנב הזה שגונב תיקים ורודים. לא יעזור לו שהוא זרק את זה אח"כ. הוא כבר נשרף. ואם את רוצה, מילה אחת ממך והבחור מפונצ'ר. רק תגידי.

    וקצת יותר ברצינות: סבבה שאת לוקחת את זה בקלות. אני ארגיש מחולל אם יעשו לי דבר כזה. ובלי קשר גם לחתול שלי קוראים ספייק.

  7. אם במקרה יש שם מצלמה, ואת יודעת להתחבר אל הלפטופ מרחוק, אולי אפשר עוד לצאת מזה 🙂

    http://bit.ly/bErE0P

  8. הולי קראפ, עד עכשיו לא הבנתי שזה קרה בזמן שהיית בבית. איך בן הזנונים נכנס??

    (כמו כן אני מתעניין באוזניות. אלה שהיו, ואלה שיהיו)

    • רויטל סלומון

      אני רואה שאתה עקבי בעניין האוזניות. דיברנו על זה בבלוג בישרא כשקניתי את הנגן. הן היו של קריאייטיב ואני לא זוכרת את הדגם, אבל הן היו ממש טובות.

  9. לא מזמן הדבר המגעיל הזה גם קרה לסבתי.
    היא נכנסה למיטה ב-23:00, התעוררה ב-1:30 בלילה וראתה אור, ושכל חדר השינה שלה מבולגן. פשוט הוציאו הכל מהארונות, ואפילו לא טרחו לסדר, החארות!

    בכל מקרה – הקטע המשעשע בכל זה, ובהחלט יש כזה – הגנב לא לקח כלום מלבד שני דברים:
    1. שעון יד חלוד וישן.
    2. היתה לו בחירה בין שני בקבוקי אלכוהול – ג'וני בלאק חדש, כמעט מלא – ובקבוק של כוהל 95% שסבתא שלי משתמשת בו למריחה על הגב. את יכולה לנחש, שהג'וני נשאר..

    לך תבין גנבים.

  10. את צריכה לפטופ בהשאלה לכמה ימים?

    • רויטל סלומון

      אתה חמוד אתה 🙂 אני כבר אוחזת ב-LG חדש ומפנק ואפילו מסתדרת בכיף עם הווינדוז 7. בקרוב יקנו לי נגן תחליפי לזה שנגנב, ואחר כך גם נחשוב על מערכת לאוטו ועוד כמה חוסרים. צעד צעד 😛

  11. […] כולם כי המידע הוא בעל ערך רב יותר מפיסות החומרה שנגנבו, היא לא סומכת על שבריריותה של הטכנולוגיה, ומגבה הכל על גבי האינטרנט. ובכלל לגבי היכולת שלה לזהות […]

  12. […] לא צפויות ובלת"מים וצריך להתמודד עם זה (כמו למשל – פורצים לך לדירה וגונבים לך את הלפטופים. […]

להגיב על גיא לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>