לקראת סוף שנות התשעים, כשהאינטרנט התחילה להתבסס כחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, הדיון על פרטיות ואבטחת מידע עוד לא היה במיינסטרים. העברתי אז הרצאות בנושא, ואפילו המילה קוקיז היתה כמו סינית עבור הקהל. עוד לא היו מילים בעברית ל-Spyware ואנשים לא שמעו על Adware.
ומה הפלא? תוכנות הריגול התחבאו בכל מיני סרגלים לדפדפנים ושאר העמדות פנים. וכמובן, היה בונזי באדי, הקוף הסגול והקריפי.
בתחילת הדרך, Bonzi Buddy התחזה לתוכנה חופשית (Freeware), שהיתה אמורה לעזור לכם לחפש דברים באינטרנט ולהוות מעין עוזר אישי חמוד, שגם מספר בדיחות ושר לכם שירים. בונזי התבסס על Microsoft Agent, תוכנה שהופצה בסוף שנות ה-90 ואיפשרה אינטראקציה עם דמויות מאוירות. הכוונה היתה לאפשר שימוש ידידותי ו"טבעי" יותר במחשבים באמצעות עוזר וירטואלי (מי אמר קליפי?).
המפתחים של בונזי באדי, ג'ו וג'יי בונזי (איי שיט יו נוט), מכרו גם כל מיני תוכנות, כמו Voice E-mail, תוכנה שמאפשרת לכם לשלוח הודעות קוליות (טפי) בפורמט מכווץ דרך האימייל. בונזי באדי היה, על פניו, עוד תוכנה בשטף של תוכנות באותה תקופה, כולן עם דמויות חמודות שאמורות להוות עוזר אישי, כולן מבוססות על מיקרוסופט אייג'נט. אלא שאת בונזי באדי, הצמד הזה הפיץ בחינם.
באתר שלהם, הם כתבו שהתוכנה תהיה בחינם לזמן מוגבל בלבד, ושלאחר תום ה"מבצע", היא תעלה 40 דולר. זו היתה רק תחילת ההונאה – בונזי באדי תמיד היה בחינם, ולא בכדי. כך למשל, במהלך ההתקנה, התוכנה דרשה לא מעט פרטים אישיים, כולל שם, כתובת, אימייל, גיל ומגדר. ומילא איסוף המידע, אבל מהר מאוד התגלה שהאינפורמציה הזו מועברת הלאה בדרכים מפוקפקות.
החשדות התגברו כשהתברר שכל מיני פופאפים מוזרים קופצים בזמן השימוש בבונזי באדי. זו היתה תקופה של מערב פרוע באינטרנט, ופחות או יותר לכל אחד היו כל מיני רוגלות במחשב, כך שפופאפים תלושים היו חלק מהיום-יום של מי שהשתמש במחשב, כך שלא תמיד אנשים עשו את החיבור בין בונזי ובין הפרסומות האלה, שנראו בדיוק כמו חלונות התראה של ווינדוז, והפנו את המשתמש לתוכנה בתשלום שנוצרה, באופן מקרי לחלוטין, על ידי המפתחים של בונזי באדי.
בשלב כלשהו, בונזי באדי הוכרז באופן רשמי כרוגלה, ובאופן ספציפי כ-Backdoor Santa – תוכנה שנחזית להיות תמימה, אבל עוקבת אחר המשתמש, אוספת מידע ושולחת אותו לאללה יודע מי, חוטפת לו את עמוד הבית בדפדפן, מציגה לו פרסומות מציקות, ומשאירה אחריה עקבות גם אחרי שמסירים אותה. בונזי אף הואשם בכך שבחלק מהמקרים הוא מהווה סוס טרויאני, משום שהוריד תוכנות (רוגלות) ללא אישור למחשב של המשתמש.
ב-2002 הוגשה תביעה נגד בונזי, שהסתיימה בפשרה מינורית וחסרת משמעות, מכיוון שהמפתחים לא הפסיקו להקפיץ פופאפים מעצבנים למשתמשים. הצרות המשפטיות האמיתיות שלהם התחילו כאשר ה-FTC החליטה לתבוע אותם בגין הפרה של חוקי הגנת הפרטיות של ילדים אונליין. התוכנה בעצם אספה מידע פרטי על ילדים, רבים מהם מתחת לגיל 13, ללא אישור ההורים, כמתחייב לפי החוק. הקנס שקיבלו היה מגוחך – 75 אלף דולר – אבל התדמית של הקוף הסגול המעצבן רק הידרדרה. אנטי וירוסים החלו לסמן אותו כרוגלה או Adware, ובסופו של דבר כל העסק נסגר ב-2005. המפתחים לא עזבו את עולם הפרסום והדאטה, והם סוחרים במידע של גולשים עד היום (מיקרוסופט היתה לקוח שלהם במשך תקופה).
בונזי באדי עצמו הפך לחלק מתרבות הרשת בתור מים, ונכנס לרשימות מכובדות שונות כמו "התוכנות המעצבנות ביותר בהיסטוריה". הקוף הסגול עדיין זמין להורדה באתרי "מעריצים" שונים. אמנם, שרתי איסוף המידע שלו הושבתו מזמן, אבל אני אישית לא הייתי מכניסה אותו למחשב שלי, אפילו לא כ-standalone.
*******
הפוסט מבוסס על שרשור שלי ב-X. מוזמנים לעקוב אחריי שם.
בונזי באדי נשמע כמו סיפור מצחיק ודבילי, אבל הוא אבן דרך במאבק הקשה על הפרטיות שלנו באינטרנט. מאז עברו הרבה פיקסלים במסכים, ורבים מאיתנו מוסרים את המידע על עצמנו בלי לשים לב או בנפש חפצה (תמורת "חינם" כזה או אחר). המידע הזה מועבר מיד ליד, דולף, נסחר, נמכר ומעובד, ומאפשר למפרסמים להפעיל עלינו מניפולציות, לממשלות בעולם לעקוב אחרינו ולכל מיני גורמים זרים ומוזרים לאסוף עלינו מידע. נתנחם בכך שבימינו, לפחות זה לא כולל קוף סגול ומציק.