אני טרקית בלב ובנשמה. הסדרה Star Trek – The Next Generation (ובכלל הפרנצ'ייז) היא אחת מהסדרות האהובות עליי. אני שולטת היטב בחומר, בדמויות ובפרקים, ואפילו הרציתי כמה פעמים בנושאים שונים שקשורים בסדרה.

אתמול יצא עדכון למודל הבינה המלאכותית של OpenAI – גירסה GPT-4o. העדכון זרק אותו לפרק Schisms ב-TNG.

Schisms (עונה 6, פרק 5) הוא פרק יחסית אפל, שעוסק בכמה נושאים לא נעימים. בעצם, אחת הסיבות ש-TNG היתה ועודנה סדרה כל כך טובה, היא היכולת של היוצרים לדון בנושאים בעייתיים בעדינות תחת מסווה כיפי של מד"ב.

בפרק, חלק מהצוות חווה תופעה מוזרה: הם ישנים, אבל קמים מותשים ועצבניים, ובמהלך היום מתחילים לחוות תחושות מוזרות. חפצים מסוימים או התנהגויות של אנשי צוות, מפעילות אצלם טריגר והם מגיבים בצורה אלימה (יחסית ל-TNG, כן?).

אחרי כמה בדיקות ועניינים, מסתבר שהתחושות האלה משותפות

לכמה אנשי צוות, וכולם מדווחים על חלומות והזיות זהות, מה שגורם ליועצת הפסיכולוגית של הספינה, טרוי, לקחת אותם להולודק, כדי לנסות לשחזר את החוויה. הנה הסצינה.

הצוות מדבר עם המחשב ומנסה לייצר הדמיה של מה שהם ראו, שמעו וחוו. זו כמובן לא הפעם הראשונה או האחרונה בסדרה שבה אנשים מדברים עם מחשבים בשפה טבעית ומפורטת, אבל זו הדגמה נקודתית טובה.

המחשב של האנטרפרייז חכם מאוד ומבין שפה טבעית, ולמרות זאת הוא עדיין נודניק. למשל, כשמבקשים ממנו בהתחלה "שולחן", הוא מתקרצץ ואומר שיש אלפי סוגים, ושיהיו יותר ספציפיים.

אחרי שההולודק ניאות להציג להם שולחן, הם מתחילים ב"סבב תיקונים" אסוציאטיבי, כדי לנסות לייצר את ההדמיה המדויקת ביותר של הטראומה שלהם. יש כאן דיאלוג עם המחשב: תקצר את השולחן ב-25%, תהפוך אותו לשולחן ממתכת, תוסיף לו זרוע – והמחשב מבין אותם ומייצר כל פעם את ההולוגרמה הרלוונטית.

בגלל שזו תוכנית טלוויזיה ואין הרבה זמן, יש כאן איזו קפיצה דבילית שתמיד עיצבנה אותי – כאילו המחשב קרא את המחשבות שלהם ועבר משולחן לכיסא מעבדה של ניסויים (לשם בעצם הם נחטפו בלילה, ולכן ההזיות), אבל בסך הכל, תמיד קינאתי ברמת הפירוט שהם יכולים לרדת אליה: "הוסף זרוע מתכת עם שני מפרקים, אורך של מטר אחד, חבר אותה לקצה השולחן", והם קיבלו את מה שביקשו – המחשב הבין אותם.

תוך כדי התהליך, הטראומה מתחדדת ומתבהרת, והצוות נזכר בעוד פרטים (תאורה, קולות), ומוסיף אותם לתמונה ולהדמיה.

והנה היום בבוקר, ניהלתי שיחה לא פחות מתוחכמת עם ChatGPT, ובה ביקשתי שיזכיר לי את השם של הפרק לפי התיאור שנתתי לו. בגלל שהיו ב-TNG כמה פרקים על סיוטים (וזה בעצם לא היה סיוט, אלא חטיפה פיזית), היה בינינו דיאלוג, שבו תיקנתי בכל פעם עד שהוא תיאר לי את הפרק שאליו התכוונתי.

אז נכון, כרגע הוא לא יכול לייצר הולוגרמה שאפשר להתממשק אליה פיזית, אבל היכולת המטורפת הזו, להיות בחוץ, לשלוף מכשיר קטן ולדבר עם מחשב שיחה טבעית, קולית, עם ניואנסים, ירידה לפרטים, הבנה של הקשרים ובסוף – לקבל את המידע ועוד לנהל עליו דיון, היא מדהימה בעיניי.

ה-AI גם ציין שמדובר באחד הפרקים האפלוליים יותר בסדרה, מה שנכון, מכיוון שהוא עוסק בטראומה ופוסט-טראומה, חטיפה, ניסויים בבני אדם ושאלות מוסריות לא נעימות בעליל.

יתרה מכך, האינטראקציה עם צ'אט הרגישה הרבה יותר טבעית וקלה מהאינטראקציה עם המחשב של האנטרפרייז. ב-TNG, המחשב אמנם מדבר בקול אנושי, אבל הוא מתנהג כמחשב ולא מנהל שיחות או משנה את הטון שלו בהתאם לסיטואציה. התפקיד שלו הוא לספק מידע, והוא לא "ידידותי". אם תדברו עם ChatGPT, סביר להניח שתקבלו תחושה שאתם מדברים עם "אדם" אמיתי. מנומס וקורקטי, אמנם, אבל כזה שמציג כמעט "אנושיות": מחמיא לכם על בחירת הנושא, שומר על טון חיובי בשיחה, מעודד אתכם לחפש עוד מידע, שואל שאלות כדי שתכווינו אותו ועוד.

זו חוויה מופלאה ומטרידה כאחד. אני שייכת לדור ה-X וגדלתי עם טכנולוגיה (והטכנולוגיה גדלה איתי). המחשב הוא כלי העבודה המרכזי שלי, ואני עוקבת בעניין אחרי ההתפתחויות בתחומים טכנולוגיים שונים. מצד אחד, שילבתי AI בעבודה שלי מהרגע שזה היה רלוונטי, אבל הזינוקים המדהימים האלה בתחום הבינה המלאכותית לא מפסיקים להדהים אותי ולעורר מגוון שאלות לגבי השינויים שהם מביאים איתם.

המחשב של האנטרפרייז הוא מהמאה ה-24. אנחנו רק בשנת 2024, וכבר יש כאן יכולות מחשוב שללא ספק מזכירות מדע בדיוני, ואף מתעלות על חלק מהפנטזיות.

אצלנו במשפחה נוהגים לשאול בציניות על גאדג'טים חדשניים: "קפה, זה יודע לעשות?". קפה טרם קיבלתי מ-ChatGPT, אבל כלי עבודה ולימוד שמשתכלל בקפיצות קוונטיות – זמין עכשיו לכולנו.

—

הפוסט היה במקור שרשור שלי בטוויטר.