לפני שבוע יצאתי מתל אביב ועברתי לגור בעיר אחרת. מעולם לא חשתי את עצמי "תל אביבית", אבל בכל זאת גרתי בעיר הזו כ-25 שנה, וחשבתי שלא יהיה לי קל לעזוב אותה, ולו מכורח ההרגל. טעיתי, ובגדול.
כבר שנה ומשהו שאני יודעת שאצטרך לצאת מהעיר. מגמת עליית מחירי השכירות בתל אביב היתה ברורה, חדה ואי אפשר היה להתחמק ממנה. מה שקרה בחודשים האחרונים הוא רק הזנב של תהליכים שהתחילו לבעבע מתחת לפני השטח. גם שכונות שפעם היו סבירות, הצטרפו לחגיגת הטירוף, והיום פשוט אי אפשר למצוא דירה ביד אליהו, למשל, בפחות מ-4,500 שקל לחודש (ואני מדברת על דירה קטנה יחסית, לא יותר מ-3 חדרים). וכמובן, אלה דירות ישנות מאוד, בדרך כלל משנות השישים. האוכלוסייה עלולה להיות בלתי סימפטית בעליל, תלוי איפה אתם נמצאים, וכל השכונה בתצורת אתר בנייה, כי יש תמ"א ופינוי-בינוי בכל חור.
לא נראה לי הגיוני יותר לשלם סכומים כאלה בשביל דירה מעפנה בשכונה לא-משהו, כשכל היום קודחים לי בראש, כשילדי הזין של השכנה מלמטה צורחים ומקללים מהרגע שהם מתעוררים, וכשהשכנים זורקים זבל ומים מלוכלכים מהחלון דרך קבע. גם אם לא הייתי מחזיקה משכנתא בצורת סוס, המחירים בתל אביב עברו כל גבול – וכמובן שמרכז וצפון תל אביב בכלל לא בתקציב שלי.
תוסיפו לזה פקקים בלתי אפשריים ובעיות חניה שהולכות ומחמירות (גם ברחובות הקטנים של יד אליהו), ותקבלו עיר שנהיה בלתי נסבל לגור בה.
יתרון גדול שיש לי, הוא שאני מנהלת את העסק שלי מהבית. אני צריכה אינטרנט, מחשב וקצת שקט, ואני יכולה לעבוד מכל מקום. כן, גם מהחווה.
מלבד זאת, מעולם לא התעלפתי מהתרגשות מהיצע המסעדות, הבארים והמועדונים של תל אביב. כן, יש בעיר אוכל טוב, אבל זו לא סיבה מספיק טובה לגור בה.
והנה, עבר שבוע, ואני לא מתגעגעת לתל אביב, אפילו לא קצת. הדירה הנוכחית שלי גדולה ב-50% מהקודמת, השכנים בסדר גמור, יש לי חניה פרטית ואני במרחק הליכה מכל מה שאני צריכה – שלושה צעדים ממכולת, וחמש דקות ממרכז מסחרי. יש פה במרחק יריקה כמה וכמה מינימרקטים, מעדניות, קצבייה, סופרמרקטים, פיצה, גלידה, פלאפל, חנויות בגדים, חנות ספרים, בתי קפה נחמדים ביותר, פיצוציות ועמדת האכלה של חתולי רחוב. נחמד פה, באמת.
נראה, על פניו, שיש איזו מגמה מסוימת של נטישת העיר בתל אביב. עוד לא הגענו להגירה שלילית שם, אני מניחה, אבל במצב הנוכחי ייתכן שלא רחוק היום.
וזהו. יצאתי מתל אביב ואני לא מתגעגעת.
בהצלחה.
אין למה להתגעגע בסופו של דבר… עיר אבודה.
עזבתי לא בצער ב- 2017 ולא מתגעגע מאז. גרתי בגולומב, 3 מטר מתחנה המרכזית החדשה, בדרום של הדרום.
הייתה חוויה.
לא ממליץ.