בחודשים האחרונים אני מקבלת כמות עצומה של פניות מקורבנות ההונאה של חברת פורשופ, שהתיימרה למכור לאנשים נכסים דיגיטליים והכנסה פסיבית ובפועל הם קיבלו בעיקר שטרונגול והפסידו הרבה מאוד כסף.

במהלך התקופה הזו, צייצתי וכתבתי לא מעט על פורשופ ועל הונאות דומות שמתרחשות באינטרנט. אני לא מדברת על ההונאות הנקודתיות שכולנו מכירים – הנסיך הניגרי, ביטוח מוצרי חשמל או פישינג כזה או אחר, אלא על חברות שמוקמות במטרה אחת – להוציא מאנשים כמה שיותר כסף לפני שמגדל הקלפים של הרמאות קורס. החברות האלה יודעות היטב מה הן עושות – יש כאן תוכנית סדורה, תסריטים מהודקים להפלת קורבנות ברשת ומודל עסקי ברור של איך לעשות כסף על חשבון הבורות של אחרים.

בחלק מהמקרים, אנשים כתבו בתגובה לציוצים שהם לא מבינים איך אנשים נופלים במה שנראה להם (לכותבים) כהונאה ברורה מהשנייה הראשונה. זו חוכמה מאוד קטנה, חברים – גם חוכמת הבדיעבד, וגם חוכמה של מי ששוחה קצת יותר טוב מהממוצע בעולם הדיגיטלי העכור של ימינו. אפשר להונות כל אחד, וגם הטובים ביותר יכולים ליפול, אם התנאים מתאימים. זה קל מאוד להגיד "טוב, אנשים טיפשים ומגיע להם". ניסיתי לחשוב על זה קצת יותר לעומק ולהבין למה הונאות ופירמידות עובדות. הנה כמה סיבות:

חינוך פיננסי לקוי

בעיניי זו אחת הסיבות העיקריות לכך שהונאות, פירמידות וזבל כמו MLM עובדים על אנשים. אין בישראל חינוך פיננסי ראוי לשמו. למעשה, אין כאן חינוך בכלל. אם תקחו מישהו שסיים תיכון (ואפילו תואר ראשון או שני) ותבקשו ממנו להסביר מה זו קרן נאמנות, איך כדאי להשקיע כסף, כמה צריך לחסוך מהמשכורת בחודש או אפילו מה ההוצאות שלו בכל חודש – סיכוי טוב שהוא לא יוכל לענות על כך בצורה מדויקת. ובואו לא נתחיל אפילו לדבר על איך עסקים מתנהלים בישראל. באמת.

הבעיה של החינוך הפיננסי משפיעה על אספקטים רבים בחיי היום יום של האזרחים, והיא פוגעת בחלקים נרחבים מהאוכלוסיה, שמבצעים פעולות שמזיקות להם פיננסית, אבל לא יודעים להתנהל אחרת.

ואותה בורות פיננסית מאפשרת לרמאים להונות אנשים, לספר להם שהם יכולים להרוויח אלפי שקלים בחודש מנכס דיגיטלי ירוד וחסר ערך, ולמכור להם אשליות על כסף שמייצר את עצמו. גם בלי להבין כלום באתרי אינטרנט (ותיכף נדבר על זה, גם), אדם צריך להיות מסוגל לקחת עפרון ונייר, לעשות חשבון בסיסי ולהבין שאין שום סיכוי להחזיר את ההשקעה הראשונית שלו בחברה כמו פורשופ. מה לעשות, אם הוצאת 30 אלף שקל על אתרים, ואתה עוד משלם כמה אלפי שקלים בחודש על ניהולם, אתה צריך הכנסה של כמה אלפי שקלים טובים בחודש מהרגע הראשון כדי לחלום על להחזיר את ההוצאה ולהתחיל להרוויח. מי שזה נראה לו סביר, והיו הרבה כאלה, פשוט לא מבין את הבסיס של התנהלות כלכלית נבונה.

אוריינות דיגיטלית

אי אפשר להתעלם מהעובדה שחלק לא קטן מההונאות הבולטות של הזמן האחרון קשורות באינטרנט ובדיגיטל. וכאן נכנסת לתמונה בעיה אקוטית נוספת – אוריינות דיגיטלית נמוכה עד לא קיימת בקרב קהלים נרחבים בישראל. ולא מדובר רק על אנשים מבוגרים או אנשים קשי יום, אלא גם על צעירים. במקרה של פינדרלה וכל מיני אתרי "עבודה מהבית" שקריים, רוב הקורבנות הם דווקא אנשים צעירים.

האשליה לפי הצעירים חיים ושולטים בעולם המחשבים והדיגיטל היא בעייתית ואפילו מסוכנת. זה שמישהו יודע לתפעל טלפון סלולרי ואפילו להעלות רילז באינסטגרם, לא אומר שהוא מסוגל לבצע חיפוש טוב באינטרנט, להעריך מקורות מידע, להבחין בין תוכן שיווקי ובין כתבה עיתונאית אותנטית או לטפל בתקלה במחשב. אלה לא מיומנויות אזוטריות. נכון שלא כל אחד צריך לדעת לתכנת או לעבוד עם לינוקס, אבל החיים של כולנו תלויים במחשבים ובאינטרנט בימינו. חלק מהבעיה קשור לחינוך והכשרה (איך תלמדו ילדים להשתמש כמו שצריך במחשב, כשהמורים שלהם לא יודעים?), וחלק מהבעיה נובע מכך שחברות הטכנולוגיה רוצות להרחיק אותנו מהקונפיגורציה ומהשליטה במערכות, ולגרום לנו להעדיף מערכות גן סגור, שמניחות שהמשתמש מטומטם ומתנהגות בהתאם.

כשאין אוריינות דיגיטלית, אפשר לבוא אליך ולזרוק לך מילים מפוצצות כמו "משפך שיווקי", "דרופשיפינג" ו-"אפילייט", לשפוך עליך ערימה של שקרים, למכור לך לוח בקרה שמראה לך בולשיט ולא לאפשר לך גישה מלאה לאתר שקנית במיטב כספך (כדי שלא תוכל לראות מה באמת קורה שם, שזה כלום ושום דבר) ולסמוך על זה שלא תבין שום דבר ותאמין למצגת החרטוטים שהראו לך במעמד הקנייה. האוריינות הדיגיטלית כל כך לוקה בחסר, שהאנשים האלה אפילו לא ידעו עם מי להתייעץ כדי להחליט אם לקנות את הנכסים חסרי הערך האלה.

יותר מזה, גם עכשיו כשהכל התפוצץ, נתקלתי הרבה מאוד בתגובות של חוסר אמון מצד הקורבנות, כשאמרתי להם שמה שמכרו להם חסר ערך לחלוטין ואין מה לעשות עם האתר. למרות שהמציאות הכתה בהם בעוצמה, הם עדיין לא מבינים שזה שיש אתר, תמונות וטקסט, לא אומר שזה שווה משהו.

ניצול מצבי מצוקה ומשברים

הקורונה היוותה כר פורה להונאות – השנתיים האחרונות גילמו מצב מצוקה חריף, כולל בעיות כלכליות וחששות של אנשים מהעתיד, וזה מצוין לסקאמרים.

תמיכה תקשורתית בהונאות

כאן אנחנו מגיעים לנקודה כואבת במיוחד מבחינתי – פתיחת הרגליים של התקשורת לכל מי שמשלם לה כסף. התוכן השיווקי הוא סרטן בגוף העיתונות בישראל, שגם ככה בקושי קיימת. אנשים לא מאמינים לי כשאני אומרת להם ש-95% ממה שהם רואים בעיתונים זה קומוניקטים ממשרדי יחסי ציבור, וזה עוד מבלי לקחת בחשבון את מדורי התוכן השיווקי עצמם.

בכל הונאה אינטרנטית כזו, התקשורת שיתפה פעולה בהתלהבות – או מפני שהסקאמרים שילמו על תוכן שיווקי, או מכיוון שהעיתונאים מיהרו לקפוץ על עגלת האייטם החם מבלי לבדוק חצי עובדה. אין עיתונות בישראל כבר הרבה זמן, ובמקרה של ההונאות, זה חוסר אחריות שהוא על גבול הפלילי.

אם תעשו חיפוש על כל אחת מהחברות הנכלוליות האלה, תמצאו אייטמים תקשורתיים בולטים. ואני לא מדברת על בלוגים קטנים וחסרי חשיבות (ויש גם מלא כאלה), אלא על גורמי תקשורת גדולים: כלכליסט, וויינט, וואלה, ICE, ישראל היום, חדשות 13 – כולם חוטאים בזה וכולם מזהמים את המרחב האינטרנטי בסייענות להונאות האלה. ובהפוך על הפוך, וזה אפילו יותר גרוע, כשהפרשות מתפוצצות, חלק מאתרי התוכן מוחקים את הכתבות המפרגנות, שלא נראה שהם עזרו לבסס את ההונאה.

העובדה שכבר אין גבולות לתוכן השיווקי היא עניין בעייתי אחד, אבל נכנס כאן עוד אלמנט, וזה האוריינות הדיגיטלית הנמוכה של העיתונאים עצמם, גם כאלה שעוסקים בנושאים טכנולוגיים, וכאן זה כבר באמת נהיה מעילה בתפקיד. לא רק שהאייטמים הדביליים האלה עולים לאוויר בלי בדיקה, גם כשהפרשות מתפוצצות ורוצים לעשות "חשיפה" על ההונאה, התחקירנים והעיתונאים לא יודעים מאיפה להתחיל לבחון את הנושא, לשאול את השאלות הנכונות. ובעיקר – אין להם מושג איך לחפש חומרים גלויים (OSINT) בצורה מעמיקה ורצינית. חברים, השנה היא 2022 והזמן לא הולך אחורה. אז סבבה שאתם לא יודעים מה זה BBS, אבל זה לא הגיוני שהיום עיתונאית לא יודעת מה זה סיגנל ולא מבינה שחייבים לעשות צילומי מסך בכל שנייה, ולא הגיוני שתחקירנית לא יודעת מה זה קאש של גוגל ואיך לחפש ב-Wayback Machine.

היעדר אכיפה

לא יפתיע אף אחד לגלות שהמשטרה כמעט ולא עושה כלום כשמתלוננים על הונאה או הטרדה באינטרנט. התיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור, מחוסר רצון של המשטרה לטפל בדברים כל כך זניחים כמו אנשים שאיבדו את מיטב כספם, ובעיקר בגלל המורכבות והקושי לייצר כתבי אישום חזקים.

וגם אם במקרה תפסו מישהו, והוא אפילו ישב בכלא, אין שום דבר שמונע ממנו לפתוח עוד חברה ולהמשיך בדרכו כאילו לא קרה כלום.

אם קו ההגנה האחרון של האזרחים לא באמת מגן עליהם, מה הפלא שהנוכלים ממשיכים לנכלל? אין מי שיעצור אותם, גם לא רשויות החוק, במדינה שהחוק כבר מזמן הפך בה לבדיחה.

הונאה מולידה הונאה, פירמידה מביאה עוד פירמידה

ויראו הנוכלים כי טובים חיי הנוכל, ויקנאו, ויעשו אותו דבר. כשהונאות מצליחות, יהיה תמיד מי שירצה לרכב על הגל וליהנות מכל הטוב הזה. לפעמים אלה אותם אנשים שממחזרים את ההונאה בשמות חדשים, ולפעמים אלה אנשים חדשים שנכנסים לשוק ודוחפים הונאה משלהם.

בתוך ים המידע שאנחנו שוחים בו, קשה לעקוב אחרי כל השמות החמים בעולם הפירמידות והבולשיט. מלבד נכסי צאן ברזל כמו הרבלייף, יש עוד מיליון סיפורים, בישראל ובעולם: מאמוזה עד ג'וס פלוס דרך לו לה רו ועד אקווינוקס.

הונאות מצליחות כי הן מנצלות בורות, מוכרות חלומות ובהרבה מקרים אין להן השלכות. הדרך היחידה לבלום את גל הנוכלים הזה היא חינוך – חינוך פיננסי, דיגיטלי וספקני. אפשר בוודאי להונות כל אחד, אבל הרבה יותר קשה לעבוד על מי שמלכתחילה מפקפק בכל מה שמנסים למכור לו.