הזומבים (שוב) באים!

משחקי גועל ואימה הם לא הז'אנר האהוב עליי. למעשה, אני חייבת להודות שקווסטים ו-FPS כמו Penumbra, Amnesia או Silent Hill מלחיצים אותי יותר מדי, כמו ספרים של סטיבן קינג ב-3 לפנות בוקר. לכן, אני בדרך כלל נמנעת.

תת-ז'אנר אחד של משחקי האימה, עם זאת, הצליח לעבור אצלי את מחסום הפחד והאיכס. זהו, כמובן, ז'אנר הזומבים, שממנו היה קשה מאוד להתחמק בשנים האחרונות – אפילו בז'אנר הקז'ואל שאליו אני מתייחסת. משחקים כמו Boxhead יכולים להעסיק אותי הרבה זמן, ולמרות הפשטות המתעתעת, זה משחק שלא משעמם ואפשר לשחק בו המון – עד שמחסלים אותך, כמובן. עוד דוגמה מצוינת למשחק קז'ואל זומבי ממכר הוא Plants VS Zombies, להיט היסטרי של PopCap שכבש את כל מצעדי משחקי הקז'ואל ב-2009, השנה בה יצא אל אקרני המחשבים.

אחד מהסדרות הבולטות במשחקי הזומבים הקז'ואליים היא הסדרה של Con Artist Games, הלא היא The Last Stand. המשחק הראשון בסדרה היה פשוט לכאורה, אבל לא היה כל כך קל לצלוח אותו – היה עליכם לשרוד 21 יום תוך ירי בלתי פוסק בגלים-גלים של זומבים המתקרבים לעבר העמדה שלכם ורוצים לאכול אתכם. בהתחלה אתם מצוידים באקדח מעפן והזומבים די איטיים, אבל אחרי יומיים כאלה אתם צריכים להקדיש זמן גם לחיפוש נשק חדש, גם לאיתור שורדי אפוקליפסה שיעזרו לכם וגם לשקם את הריסות הגדר שהזומבים חסרי הרחמים פירקו בכל שלב. האורגזמה של המשחק הזה היא לא לסיים, אלא למצוא את הברטה, כלי הנשק האחרון, האולטימטיבי והקטלני ביותר, שהופך את כל שאר השלבים לפיסת עוגת מוח קלילה. ברוב המקרים, אגב, אתם צפויים למות בימים הראשונים. לידיעתכם.

קון ארטיסטס שיחררו משחק נוסף לאחר ההצלחה של הראשון, ובו החלק של האסטרטגיה גדל משמעותית. היו מבנים שיש לחקור ולמצוא בהם כלי נשק ועזרים נוספים, והמשחק התארך ל-40 יום. המשחק השלישי בסדרה היה פחות מוצלח, לטעמי – סייד סקרולר עם אלמנטים של שדרוגים ואסטרטגיה.

והנה בא עוד אחד

בימים האחרונים גיליתי את המשחק הרביעי בסדרה – The Last Stand: Dead Zone. מה שהתחיל כמשחק יריות וקצת מזל אסטרטגי, הפך למפלצת אימתנית שמשלבת אלמנטים של RPG, FPS, אסטרטגיה וניהול ערים. המשחק גדל באופן משמעותי, והוא כולל עשרות אלמנטים שלא היו בו קודם. עכשיו יש לכם מתחם משלכם, עליו צריך להגן ואותו צריך לשדרג (מעין סים סיטי בזעיר אנפין) באמצעות משאבים שצריך לאסוף באמצעות חיטוט במבנים ישנים זרועי זומבים, מחזור אשפה או פינוי זבל מהמתחם (מי אמר Age of Empires ולא קיבל Wololo?). הסיור במבנים הנטושים בשכונות הסובבות את המתחם כולל מפגשים מרובים עם עדרי זומבים שהולכים והופכים נועזים ומהירים, אבל גם אפשרות למצוא כל מיני פריטים איכותיים כמו שעוני קוקייה מקולקלים, מחוררים משרדיים ורובי ציד. זה משחק ממכר וזולל זמן, עם המון אפשרויות שדרוג והתקדמות, שהופכות אותו למעניין וכיפי, כזה שכמעט לא מרגיש כמו משחק קזו'אל.

The Last Stand: Dead Zone

שלא במפתיע, המשחק נגיש גם בפייסבוק. האלמנט החברתי היחידי שבו נתקלתי, שקיים במשחק גם בגירסה שאינה פייסבוקית, הוא האפשרות ללכת למתחמים של אחרים ולעזור להם בשדרוגים ובבנייה. לזכות מפתחיו ייאמר שהוא לא מטופש, משעמם ורדוד כמו משחקי הזינגה למיניהם, ולמעשה לא נראה בכלל כמו משחק של פייסבוק.

חוץ מהעניין עם הדלק.

אישית אני מאוד בעד שמפתחי משחקים יעשו כסף ואף קונה משחקים ב-Steam כשאני יכולה, אבל הדרך שבה הם מנסים לעשות את הכסף הזה לפעמים מוציאה את החשק לשחק. בפייסבוק ובהרבה משחקים אחרים, אפשר לראות בשנים האחרונות את תופעת התוכן הדיגיטלי בתשלום. במשחקים גדולים זה בדרך כלל כולל שלבים שלא נגישים למי שלא שילם אקסטרה, חבילות ציוד או פינוקים אחרים. במשחקי רשת קטנים יחסית כמו The Last Stand, המטבע העובר לסוחר הוא דלק. אפשר למצוא דלק כמו שמוצאים דברים אחרים במשחק, אבל הוא נדיר ומגיע בכמויות מזעריות. השיטה הכי טובה להשיג כמות גדולה של דלק היא פשוט לקנות אותו, בכסף אמיתי. וזה קצת חבל.

מפתחי המשחק עשו די הרבה מאמצים כדי שתרצו לקנות דלק. זה נכון שאפשר לשחק משחק מלא כמעט מבלי להזדקק לדלק, ומבלי להוציא אגורה, אבל ההבדלים משמעותיים. פעולות שניתן לעשות באופן מיידי באמצעות אספקת דלק, לוקחות דקות ושעות ארוכות בלי הזהב הנוזלי הזה. ככל שעובר הזמן ואתם מתקדמים בשלבים, כל שדרוג מבנה או פעולת לש"ב לוקחים הרבה יותר זמן. אם בהתחלה הייתם יכולים לפשוט על בניין ולחזור תוך 5 דקות, הרי שבשלב 6 תצטרכו לחכות 30-45 דקות (בזמן אמיתי ושעוני לגמרי) כדי שהצוות שלכם יחזור ויהיה זמין לפעולה הבאה. הדלק היוקרתי מאפשר לכם להתקדם במשחק הרבה יותר מהר. והמחירים בכלל לא זולים, במיוחד בהתחשב בעובדה שיש משחקים גדולים ושלמים שנמכרים באותו סכום שנדרש עבור 1,000 חביות דלק במשחק הזה – חביות שיספיקו לכמה פעולות משמעותיות ותו לא.

למרות האלמנט המעצבן הזה, The Last Stand: Dead Zone הוא משחק איכותי למדי, שעשוי לסייע לכם לשרוף כמה (וכמה שעות) מזמנכם היקר, ומיועד בעיקר לחובבי ז'אנר האסטרטגיה, עם נגיעות של דם, כלבים שוטים ואפוקליפסה עכשיו. נסו ותיהנו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>