מה אתם יודעים על המשפחה שלכם? על ההיסטוריה שלה, המקום שממנו היא באה? ברוב המקרים, יש המון מידע שעובר מפה לאוזן, סיפורים, אנקדוטות, תמונות מרופטות ואולי איזה סרטון או שניים. המידע, המורשת, העבר – הם מפוזרים אצל חלקים שונים מהמשפחה. כל אחד אוחז בחתיכת היסטוריה. בדור הראשון זה בסדר ומספיק, כי הזיכרון הקולקטיבי של החיים בבית אחד הוא פחות או יותר אחיד. אבל אז מגיעים הבנים והנכדים, והמידע מתחיל להתפזר, להשתנות, לקבל גוונים אישיים ולעתים אף נעלם.
בעידן הטוויטר ומידע-בזמן-אפס, מדברים גם הרבה על ארכיבאות, על שימור ההיסטוריה ועל העובדה שהרבה מהמסרים שאנחנו מעבירים וקולטים עכשיו, לא ייזכרו בעוד כמה שנים – כי אין מי ששומר אותם. ברוב המקרים זה באמת לא נורא ולא מהווה הפסד גדול. במקרה של ההיסטוריה המשפחתית שלי – היה חשוב לי, מאז ומעולם, לנסות לשמר, לסדר ולארגן את ההיסטוריה הזו – עבור הדור הזה והדורות הבאים.
לפני כמה שנים דובר על ספר שיתעד את תולדות משפחת סלומון, אבל זה עוד לא יצא אל הפועל. בינתיים, החלטתי להשתמש בנפלאות הטכנולוגיה. זה התחיל בפרויקט של סריקת התמונות הישנות של המשפחה, שרובן פזורות בקופסאות (מה שלא משפר את מצבן) והמשיך בפרויקט שאני מכנה "פרויקט 101".
101 פתגמים
בשנת 1983 (קיץ תשמ"ג בשבילכם), במסגרת לימודיה בחוג לספרות עברית באוניברסיטת חיפה, כתבה דודתי, מרגלית וישניצקי, עבודה סמינריונית הסוקרת מאה ואחד פתגמים בקרב העדה הדמשקאית. כן, כן, יצא המרצע מן השק (אם יש עוד מישהו שלא ידע) – אני ערבייה 🙂
העבודה, המוקלדת כולה במכונת כתיבה על חומר מסתורי בשם "נייר", שכבה והעלתה אבק בבוידעם כלשהו במשך כמה שנים עד שהתגלגלה לידי. היא אמנם שמורה במצב טוב למדי (תיקוני טיפקס והכל), אבל חיפשתי דרך לחלוק אותה עם כל המשפחה. נפלאות הוורדפרס, מהן אני נהנית ומתפרנסת בשנים האחרונות, איפשרו לי למצוא את הדרך הזו, וכך נולד האתר הראשון שמתעד חלק מההיסטוריה של משפחת סלומון.
האתר נבנה בהדרגה, ודי לאט, ועדיין אינו מכיל את כל 101 הפתגמים מהעבודה המקורית, אבל אני עובדת על זה. בינתיים מדובר במאגר של עשרות פתגמים עממיים של יהדות סוריה הדמשקאית, כולל פרשנות, פתגמים מקבילים בעברית ובשפות אחרות וסקירה של ההיסטוריה של המשפחה ויהדות סוריה בכלל. מבחינת הוורדפרס – כל פתגם הוא בעצם פוסט, ואפשר לבצע חיפושים, להקליק על תגיות, לעיין לפי נושאים או סתם לבחור פתגם רנדומלי. יכול להיות שאשתמש בפלטפורמה הזו גם לתיעוד חלקים נוספים מההיסטוריה המשפחתית, אבל בינתיים נסתפק בפתגמים.
האתר כולו הוא למעשה העבודה של דודתי מרגלית, ובעצם חלק ניכר ממנה מקורו בסבתא שלי, רבקה סלומון ז"ל. הזנתי את הטקסטים מילה במילה, אם כי בהיותי עורכת לא הצלחתי להימנע מתיקונים פה ושם, ואף הוספת הערות וחידודים במידת הצורך – אבל רק לעתים נדירות. יש גם הקדמה קצרה שכתבתי, עם קצת הסברים לשימוש באתר.
הפרויקט הזה נועד כדי לשמור על המידע, לשמר את ההיסטוריה ולהנחיל אותה לדורות הבאים. הוא מהווה, בעיניי, גם הצצה מרתקת אל השפה הערבית (בניב סורי-יהודי) ואל עולם הפתגמים העממיים, שמשלב בתוכו המון חוכמת חיים, סטיגמות ארכאיות, אמיתות שלא מתות והמון הומור.
מוקדש באהבה למשפחת סלומון.
יזמה מבורכת. בהצלחה.
אני אהבתי במיוחד את זה:
"נשק את הכלב(זאבה) בפיו(ה) והשג מבוקשך ממנו(ה)"
פרויקט מרשים ביותר…
על זה היו אומרים אצלי במשפחה:
חוליקת מרגששה אל פחימא!
שזה אומר: סחתיין עלך יא גורואית
שזה אומר בעצם: כל הכבוד
סתם, אצלנו אין מחמאות, רק ביקורת
🙂
ידעתי שזה גנטי אצלכם 😛
תודה 🙂
איזה יופי, כל הכבוד