"רגע, אז עכשיו אסור לחגוג בזמן מלחמה?", "כל השמאלנים בוגדים", "מזרחי שמאלני הוא מזרחי מחמד", "אבל כשאתם עושים X אז זה בסדר, נכון? צבועים!".
התבטאויות כאלה ורבות אחרות הן חלק מרידוד השיח של אנשי תעמולה. ציור המציאות בקווים גסים, תוך התעלמות מניואנסים, היא טקטיקה מאוד יעילה כשרוצים להפיץ מסרי תעמולה שקריים. וכן, וואטאבאוט נכנס יפה לקטגוריה הזו.
למה בעצם לרדד את השיח? כי ככה קל יותר להעביר מסרים. תעמולה נוטה להציג סוגיות מורכבות במונחים של שחור-לבן, תוך התעלמות מניואנסים ונקודות מבט אלטרנטיביות. ככה המסר ברור יותר, קל יותר לעיכול ולהפצה, ומבטל את הצורך בחשיבה ביקורתית.
בכלל, חשיבה רציונאלית היא האויב של אנשי תעמולה, ולכן הם פונים לרגש. את הפנייה לרגש עושים באמצעות דרמה, ושימוש במונחים כמו "אסון", "בגידה", "גיבור", "אויב", "בום", ועוד. כך, מנוטרל הצורך של הציבור לבחון עובדות או לנתח את הסיטואציה לעומק. כך יוצרים מסגרת ברורה של "אנחנו מול הם". או שאתה איתנו, או שאתה נגדנו. או שאתה טוב, או שאתה רע. אין באמצע, אין גווני ביניים, אין דקויות. הכל חד וחלק, גס ובוטה. אין אפשרויות, רק 0 או אחד. בינאריות שלא מאפשרת דיון מעמיק בכלום.
ככל שהיכולת לפתח חשיבה ביקורתית ולהתנגד למניפולציות מתמעטת, כך הציבור הופך פגיע יותר להשפעות חיצוניות ולשליטה מצד גורמים מניפולטיביים (וזה לחלוטין כולל נוכלים שמנסים לגנוב לכם את הכסף).
התעלמות מניואנסים מסייעת להפצת פייקים מכיוון שהיא מציגה מידע שטחי ופשטני. המטרה היא להתחמק מהתמודדות עם מורכבויות. פייקים נבנים לעיתים קרובות על הכללה או סילוף של פרטים, והעדר ניואנסים מאפשר להם להיראות אמינים יותר. בנוסף, פייקים מנצלים את הנטייה האנושית להעדיף מסרים ברורים ורגשיים על פני מידע מורכב. כך, המסר המטעה הופך לוויראלי בקלות, בעוד שהפרכתו דורשת מאמץ, נבירה ותשומת לב לפרטים – מה שקיים מעט מאוד בעידן הגלילה בפיד.
עוד שיטה נפוצה של ציור בקווים גסים היא שימוש בביטויים כמו "כולם יודעים" או "כל בר דעת מבין" כדי להימנע מאזכור עובדות ספציפיות או נסיבות מיוחדות. כך אפשר ליצור רושם מוטעה של קונצנזוס, להתעלם מהעובדות ולא להביא סימוכין לטיעונים.
רידוד השיח נעשה לעיתים דרך שימוש בסמלים חזקים כמו תמונות מזעזעות או סלוגנים קליטים, כדי למנוע או להפחית דיונים מעמיקים ורציונאליים בנושא.
טקטיקת הוואטאבאוט, שמוכרת היטב למי שעוקב אחר השיח התועמלני, גם היא קשורה לרידוד השיח. הוואטאבאוטיסט מעלה דוגמאות מקבילות או דומות במטרה להמעיט בערך הביקורת או להסיט את תשומת הלב. כך מתעלמים מהפרטים ומטשטשים הבדלים חשובים בין מצבים שונים לגמרי, יוצרים תחושה כוזבת של שוויון מוסרי ("כולם אותו דבר"), ולכן אין טעם לנקוט בפעולה או להעביר ביקורת.
וואטאבאוט מחזק את הנטייה לא לקבל מידע מורכב. זה פשוט יותר קל להתמקד בהשוואות כלליות במקום במקרים ייחודיים. אנשי תעמולה משתמשים בוואטאבאוט להסחת הדעת והפחתת האמינות של המתנגדים להם. כך למשל, אם מפרסמים תחקיר על התנהלות מופרעת לגמרי של אשת ראש הממשלה, השופרות ייצאו בתזמורת של "אבל מה עם" ההפגנות של האזרחים. העובדה שאין סימטריה בכלל בין הפגנות של אזרחים ובין פעולות נקם של אשתו של ראש הממשלה או נבחרי ציבור – לא מעניינת אותם. הם כאן כדי לייצר רעש גס, הסחת דעת שתגרום לביקורת להתמסמס.
התעלמות מניואנסים וציור המציאות במכחול גס ועבה הם כלים מרכזיים בתעמולה ובהפצת פייקים. הרבה יותר קל לייצר רעש חדגוני, מאשר לייצר תעמולה מורכבת. זה לא רק עניין של אוריינות תקשורתית, זו טקטיקה שמסתמכת על כך שאנשים מותשים מהפצצת המסרים ולכן יעדיפו לקבל את המסרים הפשוטים והחד-משמעיים שמוצגים להם. שיח מבוסס עובדות זה קשה. יותר קל לזרוק רפליקות. הפשטות הכפויה מייצרת תחושת בהירות מזויפת, שמחזקת עמדות קיצוניות ומסייעת להפיץ מסרי תעמולה שקריים.