לפני כמה ימים צייצתי שהתקשורת הישראלית מועלת בתפקידה, מכיוון שהיא משדרת רק פניקה, לחץ ודרמה, וכמובן – פורנו מספרים, מבלי לתת הקשרים, לבחון מה קורה בפועל בשטח בארץ ומבלי להגן בחירוף נפש על הדמוקרטיה.

כמה ימים אחרי, ואני מבינה שטעיתי.

טעיתי, כי התקשורת הישראלית לא מעלה בתפקידה בחודש האחרון. היא כבר מזמן לא מבצעת את תפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה. היא מלאה בחובבנים, בעלי אינטרסים ואנשים שמדברים מהפוזיציה, והיא לא משרתת את הציבור הישראלי. היא בסך הכל צינור של קומוניקטים. בלי ביקורת, בלי עריכה, בלי בדיקת עובדות. מקיאה על הציבור את מה שדוחפים לה בגרון מלמעלה – בין אם זה סטטיסטיקות, אמירות דרמטיות או סתם שקרים.

מקשקשים לנו על הפצת פייק ניוז ותיקים פליליים שנפתחים. לפי זה, היה צריך לפתוח להרבה כלי תקשורת פה בארץ תיק פלילי, על הפצת עובדות שקריות, שלא עוברות אפילו בדיקה בסיסית, כמו שצריך לעשות בכל מערכת עיתונאית. כותרות דרמטיות ומנקרות עיניים, צבע אדום ואזהרות לציבור שלא לצאת מהבית – זה כל כך קל, כל כך מלא אדרנלין ונפלא. מה הפלא שערוצי התקשורת בארץ כושלים בתפקידם? הם לא מסוגלים לעמוד בפיתוי.

אני לא מדברת על פרשנויות והבעת דעה. רק על נתונים והקשר. מי שכמוני, חי על אינפורמציה, מוצא מידע רב ומגוון, בעל מידת אמינות גבוהה, באינטרנט. אבל רוב האנשים חיים על הודעות ווטסאפ מטומטמות (עוד לא מחקתם את החרא הזה מהטלפון שלכם?) ושומעים בחצי אוזן את הקריינית באולפן מכריזה בדרמטיות על X חולים נוספים, ומה נשאר להם לעשות חוץ מלהיכנס לחרדות? אפילו עכשיו הספקנות כמעט לא קיימת, ומעטים מאוד טורחים לחפש סימוכין לכל טענה מופרעת ומופרכת שנשמעת כעת בתקשורת.

אף אחד לא שואל שאלות. כולם רק מקבלים את הקו ההיסטרי, הדרמטי והמלחיץ, שראש ממשלת מעבר, נאשם בפלילים, מנחית מלמעלה. מאיימים עלינו ברבבות הרוגים, בקריסת מערכת הבריאות ובאיטליה, בעוד שברגעים אלה ממש מסתובבים בארץ יותר מחצי מיליון מובטלים חדשים, אנשים שאין להם עבודה, אין להם אופק ובעיקר – אין להם כסף – והם לא מקבלים פתרונות של ממש מהמדינה. וזה עוד מבלי לדבר על העצמאים שיימחקו מהמפה העסקית תוך זמן קצר (אולי פוסט נפרד, אם יהיה לי כוח).

ואפילו בנושאים הכי מסוקרים והכי חמים, כמו מספר הנדבקים, התקשורת הישראלית מתעקשת שלא לדייק, לא להביא הקשרים ולהמשיך לפמפם קומוניקטים וצילומי מסך של משרד הבריאות. כך למשל:

תמונת המצב כרגע מדברת על 945 אנשים שאובחנו כנגועים בקורונה בישראל מתחילת הבדיקות. אחד מהם נפטר, ו-37 מהם החלימו. זה אומר שכרגע יש 907 חולים בפועל. היום, למשל, דיווחו על 62 נדבקים נוספים. כמעט לא טורחים לציין שמדובר באנשים שנדבקו כבר לפני מספר ימים (אם לא יותר), ושייקח זמן עד שנראה את התוצאות של הסגר שנכפה על כולנו. בשוליים של זה, 6 מהחולים החדשים שאובחנו הם בני אותה משפחה. כמה זמן ייקח לכל שאר החולים והנגועים שבבתים להדביק את שאר המשפחה שלהם? באמת יש מישהו במשרד הבריאות שחושב שאפשר שכל אחד יהיה בחדר נפרד, כאילו לכולנו יש וילה בפאלקון קרסט?

אין נתונים מסודרים לגבי הבדיקות, ואף אחד לא שואל שאלות:

• כמה בדיקות מבוצעות בשטח בדיוק בכל יום?
• כמה תוצאות מעבדה מתקבלות בכל יום?
• מהם הקריטריונים לביצוע בדיקה? האם עדיין בודקים רק אנשים עם תסמינים או כאלה שבאו במגע עם חולה? אם כן, כמה מהאנשים שיש להם תסמינים לא חולים בקורונה, אלא במשהו אחר?
• מתוך סך הבדיקות שמצוינות במקורות מפוקפקים כמו חדשות 12, כמה הן בדיקות חוזרות?
• כמה בדיקות הן בדיקות לחולים שכבר אובחנו, במטרה לבדוק אם הם הבריאו?
• כמה מהבדיקות הן של אנשי צוות רפואי? האם בודקים את אנשי הצוות הרפואי בארץ באופן שוטף?
• כמה מהבדיקות מקולקלות או פגומות?
• למה לא מפרסמים את נתוני הבדיקות המפורטים כמו שמפרסמים את החולים?

אלה לא שאלות קטנוניות. אלה שאלות שמסייעות לחדד את התמונה, להבין מה קורה ולספק הקשר. כרגע, מראים המספרים שכ-6% מהבדיקות היומיות חזרו חיוביות. מה המשמעות של האחוזים האלה? אי אפשר להבין אותו, מבלי לדעת את התשובות לשאלות שציינתי. ואף מילה על זה שלא נעשות בדיקות נוגדנים כדי לראות מה קורה עם אנשים שהבריאו. כמה זמן הם נושאים את הנוגדנים האלה ולכמה זמן יש להם חסינות למחלה? זה לא נראה כמו נתון חשוב למישהו?

הדיווחים הרצופים מסייעים להעלאת החרדה בציבור, אינטרס משותף של התקשורת שרוצה רייטינג, ושל השלטון שרוצה שנשב בשקט ולא נעביר ביקורת. מזל שיש בלוגים. תחשבו שנייה, מתי אי פעם, העובדה שכמה מאות אנשים אובחנו במחלה בסין או בדרום קוריאה זכתה לכותרת ראשית או אפילו למבזקון רץ? 150 אלף איש מתים בעולם כל יום, מאלפי סיבות שונות ומשונות. אז 140 חולים בדרום קוריאה או 10 מתים בסין זה נתון משמעותי?

את התוצאות של פמפום ההיסטריה הזה אנחנו נראה בהדרגה. בינתיים, רק דוגמא אחת – שמועה לא מאומתת שרצה ברשתות החברתיות, טענה שחיות מחמד מעבירות את המחלה. המוני נבלות ניצלו את ההזדמנות ונטשו חתולים וכלבים ברחוב. שילוב מושלם של פחד ורוע לב. וזו רק דוגמא "קטנה" למה שעוד יקרה פה, כשמיליוני אנשים סגורים בבתים עם המשפחה שלהם, כשהכסף והסבלנות הולכים ואוזלים.

משרד הבריאות צווח עלינו לשבת בבית, שמא ימותו פה אלפי אנשים. כמה אנשים מתים מנזקי העישון בארץ בשנה? כמה מתים מזיהום אוויר? למה שלא נאסור מכירת סיגריות? למה שלא נסגור מפעלים מזהמים שרוצחים פה אלפי אנשים בשנה? למה פתאום עכשיו דואגים לבריאות שלנו ולאלפי הרוגים תיאורטיים, כשבפועל מתים וימותו הרבה יותר אנשים מגורמים שאף אחד לא מעז לגעת בהם? ולמה התקשורת לא שואלת את השאלות האלה שוב ושוב ושוב?

משבר אינו זמן שבו כולם צריכים להתיישר לפי קו אחד ולהצדיע לדגל. להיפך – במשבר, חשוב שיישמעו כל הקולות המקצועיים, של אנשים שמבינים על מה הם מדברים. חשוב שתהיה במה לאנשי מקצוע, גם אם הם מביעים דעות לא פופולריות. אבל כרגע, מי שמעז להתבטא נגד הסגר, נגד האיכון המופרע והלא מדויק של השב"כ, ונגד ההתנהלות הכושלת של משרד הבריאות והממשלה, סוגרים לו את הפה, צורחים עליו בטוקבקים שהוא רוצח ואחר כך פשוט מאשימים אותו שהוא שמאלני. בכלל, כולם פה נהיו חובבי סגר והשיטה הסינית. רק שוכחים לציין שהסגר בסין לא הוטל על כל המדינה – אלא על האזור הספציפי בו היתה ההתפרצות. אבל כאן, לא יידעו לזהות אזורי התפרצות – כי לא עושים מספיק בדיקות.

ועוד משהו ששוכחים לציין – גם סגר הרמטי לא יגרום לכך שהתחלואה תגיע לאפס. גם לא הקיץ. ככל הנראה, הווירוס הזה יישאר איתנו בפורמט זה או אחר לאורך זמן, עד שיהיה חיסון. וגם אז – מן הסתם ייקח הרבה זמן עד שחלק משמעותי מהאוכלוסייה יחוסן, אם בכלל.

צועקים עלינו שאנחנו מפרים הנחיות אם יצאנו להתאוורר, בעוד בתי הכנסת קיבלו אישור מיוחד לתפילות של 20 איש – פי שניים מההתקהלות המותרת על פי ההנחיות הנוכחיות של משרד הבריאות. בשלב הזה יש כבר אנשים שחושבים שהנגיף מעופף באוויר בטייסות קרב, ומחפש את מי להדביק הלאה. משום מה, לא מדגישים שהנגיף לא עובר באוויר, אלא בתרסיס בלבד, ושלא תחטפו אותו אם יצאתם לריצה ומישהו נשם שם 10 דקות קודם. כן תוכלו להידבק אם תהיו במגע עם חולה, אם תגעו במשטחים מזוהמים ואחר כך בפנים ואם תמשיכו לזלזל בשטיפת ידיים.

חשוב שהנתונים שנמסרים לציבור יהיו מדויקים וחד משמעיים, כולל הקשר, ולא סתם להציף אותנו בפורנו מספרים. כשאומרים לנו ש-800 איש מתו אמש באיטליה, אנחנו נבהלים. זה טבעי. אבל לא מסבירים לנו למה באיטליה המצב כל כך גרוע, אלא מאיימים עלינו שאם לא נשב בבית, נהיה כמו איטליה.

אף אחד כרגע לא יודע בדיוק למה איטליה במצב כל כך גרוע, אבל אפשר, על סמך נתונים, לשער מספר השערות. לא מדובר בגורם אחד (הטיעון של המופרעים שרוצים פה סגר צבאי הוא שאיטליה לא סגרו מהר מספיק את המדינה), אלא בשילוב רע במיוחד של מספר גורמים:

• באיטליה קיימת אוכלוסייה גדולה של אנשים מבוגרים, הרבה מעל גיל 60.
• כמות מעשנים גדולה.
• הרבה מאוד מהמתים בעלי מחלות רקע כמו לחץ דם, מחלות לב וסכרת.
• הגבלות התנועה לא נאכפו בצורה רצינית בהתחלה.
• תיירות בנפח גדול יחסית מסין, בדיוק בתקופה שבה החלה ההתפרצות.
• המספרים כנראה לא נכונים ב-100%: בשל קריסת מערכת הבריאות, בשלב זה מגדירים "מת מקורונה" כל מי שנפטר – גם אם המוות שלו היה בשל גורמים אחרים.
• מדיניות הבדיקות שם לא ברורה, ולא הצלחתי למצוא את מי בודקים. בוצעו באיטליה כ-206 אלף בדיקות בשלב זה.

המצב כרגע מלחיץ ומעצבן. החששות באים מכל הכיוונים – בריאות, פרנסה, משפחה, בדידות ושעמום. אין לי פתרונות קסם. אני חושבת שכדאי מאוד להקפיד על היגיינה אישית וריחוק חברתי. תעשו לעצמכם טובה, תסגרו קצת את הטלפון ואל תישאבו לטירוף הדיסאינפורמציה. מה שכן, כדאי מאוד להבין שאנחנו צריכים פה כמה פעולות מיידיות ואנשי מקצוע רציניים שינהלו את המשבר, כדי שאנשים לא יהיו סגורים בבתים חצי שנה. המדינה בדרך להרס כלכלי שייקח שנים לצאת ממנו, אם בכלל.

עלינו, כצרכני תקשורת, מוטלת החובה להיות ספקנים ולשאול שאלות. לא להאמין למה שקוראים בכותרות, לחפור במידע ולחפש סימוכין ותשובות. אנחנו צריכים תקשורת נשכנית, עצבנית ואגרסיבית, שרודפת אחרי כל מרואיין עם שאלות קשות, ולא נותנת מנוח לגורמים שאחראים על הבריאות והרווחה שלנו. אנחנו צריכים תקשורת שתשמור על הדמוקרטיה, ולא תיתן לשחיתות ולריקבון לגבות פה קורבנות – כי וירוס זה לא תירוץ.