מחשבות בימי קורונה

כל מיני מחשבות בנוגע לחיים בצל וירוס הקורונה והמשבר הכלכלי. טקסט זה אינו כולל תובנות מפליאות או פתרונות קסם.

ספרות המדע הבדיוני מלאה בעצות טובות לחיים האמיתיים. אחת מהן היא קצרה וקולעת:  Don't Panic.

הלחץ הוא אטומי. וכמו בכל מצב לחץ, תגובות קיצון לא יעזרו פה. שאננות מופרזת ומטומטמת לא תעזור להכיל את התפרצות הקורונה. והיסטריה מטורפת לא תעזור לאף אחד באופן כללי. ואני לא אומרת את זה מתוך איזו שלוות נפש סטואית עכשיו. גם אני לחוצה ועצבנית ומסתכלת מסביב, שואלת את עצמי ואת הקרובים לי "מה יהיה", ומתעצבנת מהגורם הכי מרגיז בסיפור הזה – חוסר השליטה.

אין לנו שליטה בהתפרצות הווירוס הזה. אנחנו רק יכולים לנסות לנהוג בתבונה ולהגן על עצמנו ועל הקרובים לנו. זה מצריך עמידה על המשמר, זהירות, הקפדה יתרה על היגיינה והרבה מאוד ויתורים, שהרבה מאוד אנשים עדיין לא מוכנים לבצע.

אין לנו שליטה במידע, ולרובנו אין גם יכולת אמיתית לנתח את המספרים ולהבין את תמונת המצב – בין אם זה מספרי ההדבקות ואחוזי התמותה, ובין אם מדובר במידת הנפילה של המדדים בבורסות. קודם כל, המספרים האלה הם בולשיט אחד גדול. גם המדינות שבודקות המון אנשים, כמו דרום קוריאה, לא יכולות לבדוק את כולם. לאף אחד אין מושג באמת כמה נדבקו, כמה חולים ומתי זה באמת התחיל. הקורונה מסתובב פה עוד לפני שהכל התפוצץ, כי סין ניסו לשמור את הקלפים קרוב לחזה במשך קצת יותר מדי זמן, כי נשיא ארה"ב הוא מטורף נרקסיסטי שלא רוצה מספרי תחלואה גבוהים אז הוא מגביל את הבדיקות של חולים פוטנציאליים, כי טורקיה בוודאות משקרת (אין מצב שאין שם נדבקים, זה פשוט לא יכול להיות) וכי לאיראן אין באמת מושג מה קורה ומי מת ממה. וזה רק על קצה המזלג. ומאחר שכך – יש להניח שהווירוס די מדבק ושהוא מסתובב בחוץ גם אם מבודדים כל עכבר שחזר איתכם במזוודה מחו"ל.

בצד השני של המטבע – אני לא חושבת שאי פעם היה משבר גלובלי רפואי שבו לכל אחד יש גישה בפאקינג API לנתוני התפשטות המחלה. המידע זורם מכל הכיוונים, ואם אתם רוצים, אתם יכולים לשחות בים של אינפורמציה – איפה התגלו חולים חדשים ומתי, כמה מתו, איפה סוגרים ומבטלים אירועים, מה אומר רופא צביקה א' ואיך סותר אותו רופא צביקה ב' – ועוד ועוד, בלי סוף ובלי פילטרים. בתור אחת שחיה על מידע וידע – הצלחתי להגיע למנת יתר תוך יומיים מהסיפור הזה. וזה בטח לא עוזר למפלס החרדה – למרות שזה מקנה אשליה זמנית של שליטה ובקיאות.

אז מה עושים, בלאט?

בשלב כלשהו אמרתי לעצמי מה שנאמר בפתיח בספר הבישול של המרוקאית: "קודם כל, תירגעי".

רוב האנשים מדברים על שני מסלולי חרדה עיקריים – הבריאות והכסף. אם חושבים על זה, לא מדובר בשוני מהותי מחיי היום יום. גם בשגרה הרבה מאיתנו מודאגים בקשר לבריאות (כואב לי הראש ויש לי גירוד בגבה! בואו נבדוק בגוגל! שיט, יש לי סרטן האיידס!) ובקשר לעניינים פיננסיים (אין לי כסף! יא, איזה כיסוי מהמם לאוזניים של הכלב, אני חייב לקנות את זה!).

בואו נדבר קודם על תרחיש הזומבים: רוב אוכלוסיית העולם מתה, סוף העולם מגיע, שואה, אפוקליפסה עכשיו ואין יותר נטפליקס. אם אתם באמת חושבים שזה מה שיקרה, אז אין לכם באמת מה לדאוג לגבי מצב המניות שלכם. מה שצריך להדאיג אתכם זה הישרדות נטו. האם אתם מוכנים לתרחיש יום הדין? יש לכם תיק בריחה (Bug Out Bag)? יש לכם סטיפה של מזומן בבית למקרי חירום? נרות? גפרורים? תרופות? מצ'טה? כנראה שלא. וכנראה שאתם לא באמת חושבים שסוף העולם מגיע, אחרת הייתם מתכוננים.

אני לא מתיימרת לדעת מה יקרה בחודשים הקרובים, אבל יש להניח שהברדק יימשך, הווירוס יתפשט הרבה אנשים ימותו ויהיה משבר כלכלי לא קצר. והנה הבעיה העיקרית – גם לזה רוב האנשים לא מוכנים. השפע הכלכלי ותרבות הצריכה המופרעת גרמו לכך שהרבה מאוד אנשים לא חשבו על המחר. והנה, אופס, המחר הגיע בתצורה של משבר בריאותי וכלכלי בכל העולם. יום אחד כולם טסים לאירופה בשקל וחצי וחוגגים בקניונים, וביום שלמחרת שדות התעופה ריקים וכולם קונים פסטה ואורז כאילו היתה פה פלישת חייזרים. השאננות מזיקה לא פחות מההיסטריה, והשילוב של שתיהן באוכלוסייה הוא זה שיעשה הכי הרבה נזק.

אגב, בעלי חנויות למוצרים רפואיים, אני יודעת בדיוק מי מכם הקפיץ את מחירי חומרי החיטוי בצורה בלתי סבירה בעליל (בקבוק ספטול ב-95 שקל? לכו תזדיינו), וככה בדיוק מאבדים לקוחות. מקווה שאחרי המשבר לא תראו שקל.

נו, אז מה עושים, קיבינימט?

אף אחד לא מקבל החלטות טובות כשהוא בהיסטריה. אז קודם כל תירגעו. ואם אתם לא מצליחים להירגע, נסו את ה-Litany against fear, כי כמו שאמרתי לכם, ספרות המדע הבדיוני מלאה בעצות טובות:

litany against fear

אני לא יכולה להגיד לכם מה לעשות. אבל אני כן יכולה להגיד לכם מה אני עושה:

במישור הבריאותי – אני מקשיבה למה שאומרים מומחים בתחום. האמת, גם בימים רגילים אני מקפידה על חלק מהדברים האלה יותר מהאדם המצוי. אני שוטפת ידיים במים וסבון לעתים קרובות ונמנעת ככל האפשר מלגעת בפנים (אחד האתגרים הגדולים, בחיי). אני אמנם עובדת מהבית באופן קבוע, אבל כרגע אני בהחלט נמנעת ככל האפשר מהסתובבות במקומות הומי אדם – קניונים, מסעדות, קולנוע – כל אלה מחוץ לתחום עד להודעה חדשה. אני יוצאת החוצה, עושה פעילות גופנית ומקפידה לשאוף אוויר צח מעורב בקקי של סוסים כל בוקר, ואני גם קונה בסופר כשצריך, אבל אני תופסת מרחק מאנשים ומסתובבת עם בקבוק של נוזל חיטוי.

אני משתדלת לא להציף את עצמי במידע וידיעות אזוטריות ולא לבהות במפות ובמספרים של התפשטות הנגיף. אני חושבת שבשלב זה יש לי את כל הידע המועיל שאני צריכה, וכל דבר מעבר זה סתם מנת יתר. מצד שני, מה לעשות, אני חיה על אינפורמציה ואינטרנט, אז קשה לי להימנע מזה לגמרי. אני מניחה שבשלב כלשהו יימאס לי בכלל לקרוא על החרא הזה.

במישור הפיננסי – עצרתי את כל ההוצאות שאינן הכרחיות. אני משתדלת לחיות בפשטות יחסית כבר כמה שנים, וכדי להגשים את חלום הסוס שלי, גם ככה הייתי צריכה לוותר על מותרות – מנסיעות לחו"ל ועד יציאה למסעדות. שינויים אחרים באורח החיים שלי גרמו לכך שאני אוכלת הרבה פחות ומעדיפה מזון פשוט – לכן אין לי בעיה לאכול תפוחי אדמה בתנור לארוחת ערב או חביתה לארוחת צהריים, ואני גם לא מזמינה טייק אוויי (מה שמטפל גם בענייני הכסף וגם בענייני הבריאות. האמת שבלי קשר, בשנים האחרונות צימצמתי באופן דרסטי את האכילה בחוץ והג'אנק באופן כללי, אז אין לי בכלל בעיה לוותר על אוכל מבחוץ).

ובאופן כללי? אני מנסה לשמור על איפוס ומצב רוח הגיוני. אני משתדלת ליהנות ממה שיש, ומנסה לחיות את הרגע ככל שאפשר. מטבעי, בזמני משבר, אני מעדיפה להיות אקטיבית ולא לשבת בפינה ולייבב על מר גורלי. בכלל, אני מעדיפה לראות הזדמנויות ולא משברים. אם ממש מתאמצים, גם במצב הנוכחי יש הזדמנויות ונקודות אור:

  • יש לכם הרבה זמן פנוי בבית? נו, אז יאללה, תנצלו אותו לכל המשימות שדחיתם כי לא היה לכם רגע לנשום בין העבודה והחיים עצמם. סדרו ניירת, מיינו את אוסף התקליטים, בצעו גיבויים פיזיים לחומרים שיש על המחשב ובטלפון ותסדרו את הידית של הדלת, שנשברה לפני שנתיים וחצי.
  • חוששים מווירוסים? יאללה לנקות! תפסו כל יום פינה בבית ותעיפו שיט שאתם לא צריכים לפח. אין, אין משהו יותר משחרר מניקוי והשלכת חפצים מיותרים מהבית. נקו, חטאו וסדרו. זה יעשה לכם טוב, בדוק.
  • ספרים, רבותיי, ספרים. אין כמו לצלול לתוך עולם מופלא ואחר. אם אתם כמוני, אתם אולי לא יכולים להתרכז בספר חדש בזמן לחץ. אז מה יותר כיף מלחזור לספרים שאתם הכי אוהבים? לי יש כמה וכמה כאלה, שאין לי בעיה לקרוא שוב ושוב. ולמרות שאני מכירה את חלקם חצי בעל פה, זה כמו לבקר חבר ותיק ואהוב – ואף פעם לא נמאס.
  • מחירי המניות יורדים. לא חסרות עכשיו הזדמנויות השקעה (אם יש לכם מזומן פנוי).
  • מחירי הנפט יורדים – כנראה שנזכה לירידה במחירי הדלק. גם זה משהו, בימים טרופים אלה.
  • זיהום האוויר יורד בגלל הורדת הפעילות האנושית. חבל שהיה צריך מחלה בשביל זה, אבל פחות זיהום זה גם טוב (הרבה אנשים מתים מזיהום האוויר, בל נשכח).
  • בעלי עסק? חפשו את ההזדמנות בתוך המשבר. מה אתם יכולים להציע עכשיו, היום, שימלא צורך באוכלוסייה? חבר גאון אחד שלי, בעל עסק לקראוונים, מציע קראוון בידוד ל-14 יום. מה אתם יכולים להציע?
  • ואם אין לכם מה להציע ואין כרגע עבודה – לא חסר מה לעשות. הנה פוסט שלי מלפני כמה שנים על "מה עושים כשאין עבודה".

ובלי טיפת ציניות, אני רק רוצה להזכיר לכם שאנחנו עם די חסון, בסך הכל. זה לא המשבר הראשון שלנו, והוא גם לא יהיה האחרון. שכחתם שאתם חיים במדינה שבה נופלים לאנשים טילים על הראש באופן די שגרתי? שכחתם שהיה צוק איתן לפני כמה שנים? שכחתם שב-2008 הגג הפיננסי התרסק לכולנו על הראש? והנה, אנחנו כאן, קוראים פוסטים באינטרנט ומתעצבנים שאי אפשר לטוס לתאילנד. נכון, קשה לראות נכוחה כשיש משבר. אבל גם זה יעבור וסביר להניח שגם יישכח. זה הטבע האנושי.

מצד שני, אולי תהיה אפוקליפסה וזומבים ומלא מלא מצ'טות. מי יודע.

תנשמו. תחזיקו חזק. It's going to be a wild ride. עוד כמה שנים, הצעירים ישאלו אותנו: "קורונה? זה לא סוג של בירה?". פאקינג מילניאלז.

 

תגובה אחת ל-מחשבות בימי קורונה

  1. רונן גונן

    אחלה פוסט. שפוי ומפוקס 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>