ג'ון פאקינג וויק

ג'ון וויק 3

פוסט זה מכיל ספויילרים רבים ומפורטים לסרט "ג'ון וויק 3 – פרבלום"

איזה כיף זה ג'ון וויק. סרט אקשן עשוי לעילא ולעילא, מלא באלימות, דם, כלבים חמודים, סכינים, ספרים מסוכנים, מוזיקה משובחת, משחקי תאורה מענגים ואפילו סוסים!

לא הולכים לג'ון וויק כדי לצפות במשחק האיכותי של קיאנו ריבס, אלא כדי לראות תוצר של אימונים מפרכים ומסירות מדהימה, ועבודה איכותית של צוות שמבין מצוין את הקהל שלו, נותן לו מה שהוא רוצה, אבל בלי להתחנף יותר מדי, ומצליח להפתיע ולהעצים את האקשן גם בסרט השלישי.

אני מרשה לעצמי להתעלם מהעלילה, כי באמת, זה לא העיקר. הנה כל הדברים שנהניתי מהם בג'ון וויק.

הומאז' למטריקס, למערבון ולבלט

אחרי שג'ון וויק מפרק את המפרקת של המתנקש הראשון באמצעות פאקינג ספר בספרייה הציבורית בניו יורק, הוא מוצא את עצמו במחסן עתיקות עם אקדחים מהמאה הקודמת, וכדורים לא תואמים. וויק לא מהסס, מפרק כמה אקדחים ובונה לעצמו את האקדח המושלם, כולל האזנה קפדנית לתוף המסתובב, משל היה טוקו בכבודו בעצמו (הטוב, הרע והמכוער). כל זה, ובסוף הוא יורה רק כדור אחד.

זה גם לא היה הסרט היחידי שזכה להנהון בג'ון וויק. באופן לא מפתיע, לאחר ההופעה של לורנס פישבורן בסרט הקודם, ג'ון וויק 3 מנופף באהבה לשלום למעריצי המטריקס. ההומאז' הבולט ביותר הוא כאשר ווינסטון, מנהל הקונטיננטל, שואל את וויק מה הוא צריך כדי להילחם בכוחות השולחן העליון, והוא אומר: "Guns, lots of guns". הסצינה במלון מזכירה לא מעט את סצינת הלובי במטריקס – אם בלוחמה בחיילים שחורים ועטורי שריון ואם בתאורה הירוקה ששארון מדליק כדי לבלבל את האויב.

הבלט תופס חלק מרכזי בסרט, כי צ'אד סטלסקי חושב שמדובר באמנות תובענית ומרהיבה, וכי למה לא להחריד קצת את הצופים עם רקדנית שתולשת את ציפורן הבוהן של עצמה, א-לה הברבור השחור? הקהל שהתגלגל מצחוק קצת קודם בסצינת הסכינים, בה מתנקשים נדקרים בכל חלק גוף אפשרי, מקבל חלחלה כשהוא רואה ציפורן אחת יוצאת ממקומה, עם קצת דם. משעשע.

"הסמויה" מקבלת גם היא מקום של כבוד בעצם נוכחותו של שארון (הלא הוא דניאלס), אבל גם בציטוט של מלך הבאורי, שנותן כבוד למלך מלכי המלכים, עומר ליטל, באומרו שאם חותכים את המלך, צריך לעשות את זה כמו שצריך (מחווה ל-"You come at the king, you best not miss").

תאורה וסינמטוגרפיה

אני לא מומחית גדולה בתחום, אבל אם מניחים רגע לאקשן ונותנים למוח לרחף מעל הסצינות, אפשר לראות עבודת צילום ותאורה משובחת במיוחד. מעבר מתאורה חמה לקרה באותה סצינה, משחקי האורות בטרקלין ההנהלה בקונטיננטל, הצללים והחושך בקזבלנקה (ולמרות זאת רואים את הסצינה! איך ייתכן כדבר הזה, משחקי הכוסאמא שלכם?!), האור והצל בדיונות במדבר ועוד ועוד – תענוג ויזואלי שמעניק מימד עומק לא צפוי לסרט שכזה.

Level Up!

אני בטוחה שזה לא מקרי: ג'ון וויק מעניק תחושה של משחק מחשב מתמשך ברמת המיקרו והמאקרו. סצינת היריות והכלבים בקזבלנקה היתה בקלות יכולה להיות חלק מקו-אופ FPS, למשל. הסרט כולל עלייה ברמת הקושי, מיני בוסים ובוס גדול, כלי נשק שונים בכל שלב, סביבות לחימה ואזורים שונים עם "גרפיקה" מגוונת, וקטעי מעבר בעלי משמעות. אישית לא אהבתי בכלל את החלק של השייח' במדבר, שנראה תלוש לגמרי, אבל אם חושבים על זה כהשראה שניטלה מ-Assassin's Creed, זה קצת פחות גרוע.

חיי כלב

אני מסתכלת עליך, ג'ון סנואו, יא חתיכת אפס, אתה וכותבי הסדרה שהפכה לפח אשפה. ג'ון וויק, עם כל העולם נגדו, דואג דבר ראשון שהכלב שלו יגיע למקום מבטחים ולא ייפגע. והוא אפילו נפרד ממנו לשלום כמו שצריך. היה לך קשה לעשות אותו דבר?!

סופיה נטרפת כשיורים לה בכלב והורגת כל מה שזז, ובכלל שני המלינואה הבלגיים שלה היו הכוכבים הבלתי מעורערים של הסצינה בקזבלנקה. בעלי החיים הם חלק חשוב ואינטגרלי מהחיים של האנשים, והם יעשו הכל בשבילם. זה נפלא. בכלל, למרות שאני לא מעריצה גדולה של האלי ברי, היא היתה אחלה בסרט ונתנה עבודת אקשן איכותית. הייתי מוותרת על הקטע עם המים בבקבוק, אבל באינטרנט יש מספיק סוטים שנהנו מהסצינה הזו, מסתבר.

חיי סוס

אין ספק שהכלבים מככבים, אבל זכינו גם לכמה מסצינות הסוסים ההזויות ביותר שיצא לי לראות. קשה להיות רוכב ובעל סוס ולראות סרטים עם סוסים – ברוב המקרים הרכיבה איומה, וההתנהגות של הסוסים היא בולשיט אחד גדול (היוש, אריה). יוצאים מן הכלל שבלטו לטובה בעניין הזה הם שר הטבעות וג'אנגו של טרנטינו. ואיכשהו, ג'ון וויק 3 הצליח גם. קודם כל, קיאנו רוכב יפה מאוד, והסוס עובד בצורה טובה ומרצון. לא הצלחתי לפענח אם סצינת הדהרה היתה באמת על כביש או שצולמה במגרש חולי כלשהו ואז עובדה במחשב.

העובדה שוויק משתמש בסוסים כנשק קטלני נראית פסיכית לגמרי, אבל לא סתם מדגישים לכל מי שמגיע לחווה לראשונה בחייו, שאין לעמוד מאחורי סוס. סוסים בהחלט מסוגלים לבעוט בצורה מהירה ומפתיעה, בייחוד אם מבהילים אותם בשטח המת שלהם – בדיוק מאחוריהם. יותר מזה, בית הספר לרכיבה בווינה מלמד את הסוסים שלו לעשות את הטריק הזה בדיוק – לבעוט אחורה על פי פקודה, כך שכל הסצינה הזו לא עד כדי כך מופרכת. רק קצת :). במינימום – נראה שמישהו פה בדק וחקר את הנושא של סוסים בצורה סבירה, ולא סתם הכניס אותם לסרט בלי מחשבה. הנה הבמאי מסביר מאיפה הגיעה ההשראה ל-4 מסצינות הלחימה המעולות בסרט, כולל הסצינה באורווה בסנטרל פארק.

יאללה, תביאו את ג'ון וויק 4 – קיאנו עצבני.

 

תגובה אחת ל-ג'ון פאקינג וויק

  1. Nix

    תודה. הייתי כנראה הולכת בכל מקרה, אבל טוב לדעת שיש למה לצפות 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>