אני אודיופילית סנובית למדי. אם אתם מעדיפים לשמוע את המוזיקה שלכם בספיקר של הטלפון, כנראה שאתם לא קהל היעד של הפוסט הזה.

אני לא מסוגלת לשמוע מוזיקה בטלפון. יש לו תפקידים אחרים והוא לא נוח בשביל הפונקציה הזו. כשאני שומעת מוזיקה, אני רוצה לשמוע מוזיקה, ולא לקבל שיחות ונוטיפיקציות, ועוד לא אמרנו כלום על איכות השמע. לצערי, עקב הפופולריות של הסוג הזה של האזנה, הלך לעולמו זן שגם ככה היה די נדיר – נגן ה-MP3 האיכותי.

מדי פעם, מה לעשות, חפצה נפשי בחוויית מוזיקה איכותית גם כשאני ניידת. לפני כמה שנים קניתי באמזון נגן של סוני, שעוד רכב על המותג ווקמן. זה היה נגן נחמד מאוד, עם איכות שמע לא רעה ופונקציונליות בסיסית טובה. אבל, אחרי כמה שנים הוא פשוט שבק חיים. וכמיטב המסורת של מכשירי אלקטרוניקה לא יקרים, אי אפשר היה אפילו לפתוח אותו כדי לתקן. במשך חודשים חיפשתי לו תחליף, רק כדי לגלות שבעצם אין יותר נגנים נחמדים וטובים. אם אתם רוצים נגן, תצטרכו להסתפק בקיצוניות אחת מתוך שתיים – נגן סיני במותג בלתי מזוהה, עשוי פלסטיק שברירי, עם מסך מחורבן ואיכות שמע של נעל מקומטת; או – נגן HiFi במחיר גבוה יחסית, גם כן ממותגים סיניים ביזאריים, לרוב אותם אלה שמייצרים את הנגנים הזולים והגרועים.

לצערי נאלצתי להסתפק בכלום הקטן והוורדרד הזה: נגן זערורי של סנדיסק. הדבר הכי טוב שאני יכולה להגיד עליו זה שהוא ורוד. איכות השמע בינונית, הווליום קמצני, הכפתורים מצ'וקמקים ומעניקים תחושה שכל הדבר הולך להתפרק עוד רגע, אבל היי – יש לו קליפס ואפשר לעשות איתו פעילות גופנית.

איכות השמע השתפרה מעט כשהחלפתי לאוזניות של פיליפס, אבל בוודאי שלא מדובר בכיף מוזיקלי עצום. אם אתם מחפשים נגן בישראל, סביר להניח שיציעו לכם רק את המותג הזה, שעוד מטופל על ידי ח.י. אלקטרוניקה המזעזעים. איפה קריאייטיב, סוני, פיליפס, JBL, סנהייזר? הם עסוקים בדברים אחרים. רוצים לשמוע מוזיקה באיכות גבוהה? שבו בבית.