פעם הייתי יושבת ורואה טניס. שעות על גבי שעות, כי זה מה שצריך בדרך כלל להקדיש למשחק טוב. זכרתי את השמות של כל השחקנים ומי מדורג איפה. נהניתי לראות כשרונות חדשים עולים ונדהמתי מהיכולות של סרינה וויליאמס, אז כוח עולה יוצא דופן בעולם הטניס. אני עדיין אוהבת טניס, אבל באמת שאין לי ממש זמן לראות. אני כבר לא מכירה שחקנים ושחקניות, ואין לי מושג, למשל, מי לקח את ה-Australian Open השנה. אבל מסתבר שעדיין יש סרינה וויליאמס, ובגדול.

לא מזמן נתקלתי בסרט תיעודי על סרינה, ששודר ב-BBC. הוא עקב אחרי הטניסאית האדירה הזו בשנת 2015, בעודה מנסה לקחת גראנד סלאם לראשונה בחייה (4 תארים גדולים) ועל הדרך להשוות את השיא של סטפי גראף – 22 תארים באופן כללי. זה סרט נהדר. וויליאמס בת 33 בסרט (היום כבר 34). בסרט רואים אישה חזקה, מיוחדת ומתוקה, שעולה לשחק ומנצחת גם כשהיא חצי גוססת ממחלה מעצבנת, כשכואב לה וכשקשה לה.

היא עצובה כשהיא מנצחת את אחותה ונוס ויש לה ליין אופנה חדש וצוות מדהים של אנשי מקצוע שמקיף אותה, אבל היא היתה צריכה לספוג המון גזענות ושובינזם בתחילת הדרך, וגם היום אין לה ממש שקט. ולמרות גילה ה"מתקדם" (ברוב ענפי הספורט היא נחשבת פנסיונרית ומצפים ממנה להתחיל להידרדר בדירוג וללכת הביתה בשקט), היא מלאת אנרגיות וכוח שמהווים השראה לכל מי שעוסק בספורט ולחיים בכלל. היא נראית מסיבית, שרירית ומדהימה, היא תחרותית ואגרסיבית והיא ווינרית אמיתית, אבל יש לה המון צדדים עדינים ומקסימים.

אם היינו בהוליווד, הסרט היה מסתיים בזכייה היסטורית וגרנדיוזית של סרינה. מכיוון שאני כבר לא עוקבת אחרי טניס בעולם, הייתי די מופתעת לגלות שוויליאמס נכשלה בדקה ה-90 בניסיון להשיג את הגראנד סלאם. בטורניר האחרון של השנה, בחצי הגמר של ה-US Open, היא הפסידה למתחרה בגודל של ארנבת, שכבר שכחתי את שמה, אחרי רצף נצחונות מדהים והחלטי. הסרט אמנם נגמר בטונים חיוביים ובתקווה, אבל בכל זאת – קצת עצוב ופוקח צוהר לעולם הקשה והאכזרי של ספורט מקצועני.

ספורטאי אחר, אולי, במעמד ובגיל שלה, היה הולך לעשות חושבים ואולי גם פורש ב(כמעט) שיא. אבל זו סרינה וויליאמס, כן?

הצפייה בסרט פתחה לי תיאבון מחודש לטניס, ולשמחתי מצאתי ב-BBC שידור חי של חצי גמר ווימבלדון 2016 עם סרינה וויליאמס. החלטתי לפנות שעתיים ולשבת לצפות כמו פעם, במשחק טניס שלם, צמוד ומרתק.

נו, אני והפנטזיות שלי. תוך 48 דקות, בקושי מחצית משחק כדורגל, סרינה וויליאמס קיפלה את וסנינה הרוסית בשתי מערכות זריזות והחלטיות: 6-2, 6-0. היום, סרינה וויליאמס לקחה את ווימבלדון, גם כן ב-2 מערכות החלטיות, והשוותה את השיא של סטפי גראף – 22 תארי גראנד סלאם. איך אפשר שלא להעריץ אותה?

בסוף הסרט, סרינה מקבלת את פרס ספורטאי השנה של ספורטס אילוסטרייטד. ובנאום, היא מצטטת את שירה של מאיה אנג'לו, Still I Rise. ועל זה נאמר – WORD.

Still I Rise – Maya Angelou

You may write me down in history
With your bitter, twisted lies,
You may trod me in the very dirt
But still, like dust, I'll rise.

Does my sassiness upset you?
Why are you beset with gloom?
'Cause I walk like I've got oil wells
Pumping in my living room.

Just like moons and like suns,
With the certainty of tides,
Just like hopes springing high,
Still I'll rise.

Did you want to see me broken?
Bowed head and lowered eyes?
Shoulders falling down like teardrops,
Weakened by my soulful cries?

Does my haughtiness offend you?
Don't you take it awful hard
'Cause I laugh like I've got gold mines
Diggin' in my own backyard.

You may shoot me with your words,
You may cut me with your eyes,
You may kill me with your hatefulness,
But still, like air, I'll rise.

Does my sexiness upset you?
Does it come as a surprise
That I dance like I've got diamonds
At the meeting of my thighs?

Out of the huts of history's shame
I rise
Up from a past that's rooted in pain
I rise
I'm a black ocean, leaping and wide,
Welling and swelling I bear in the tide.

Leaving behind nights of terror and fear
I rise
Into a daybreak that's wondrously clear
I rise
Bringing the gifts that my ancestors gave,
I am the dream and the hope of the slave.
I rise
I rise
I rise.

Photo: By Edwin Martinez from The Bronx (US Open 2013 Part 2 668  Uploaded by Flickrworker) [CC BY 2.0 (http://creativecommons.org/licenses/by/2.0)], via Wikimedia Commons