את הפוסט הזה אני מקלידה בהנאה רבה, על מקלדת IBM מודל M, שנולדה בחודש מאי 1987. מקלדת שהיא יצירת מופת הנדסית, שלא הייתי מחליפה תמורת שם מקלדת אחרת. אין לה כפתורי מדיה, אפילו לא כפתור ווינדוז, היא שוקלת כ-3 קילוגרם, מתחברת למחשב ב-PS/2 ועושה רעש כמו מכונת כתיבה קשקשנית. והיא הדבר הכי נפלא שיש. לפני שהחוכמולוגים צועקים פה DAS Keyboard, הרי שהמקלדת הזו מבוססת בדיוק על ה-Model M וחברותיה המכניות האיכותיות.

רוב האנשים שאני מכירה, מלבד אניני מקלדת איכותיים בודדים, לא מייחסים חשיבות רבה למכשיר הזה, שעליו הם מבצעים חלק ניכר מעבודתם היומיומית. כל הפלבאים שביניכם, שמקלידים על Rubber Dome, מקלדות צ'יקלט נחותות בלפטופים (אלוהים ישמור) או בכלל מעדיפים מסכי מגע (טפו) – הפוסט הזה לא ממש מיועד לכם. לכו תקלידו על איזו מקלדת שקטה עם מקשים שטוחים של מיקרוסופט, לכו.

טרנד המקלדות המכניות לא תופס תאוצה או שום דבר דומה לזה. מקלדות מכניות הן עניין מורכב ורעשני, ורוב האנשים מעדיפים לקנות סט עכבר-מקלדת אלחוטי ולשכוח מכל העניין. אבל, יש קהילה של רגישי אצבעות ותחושה (וגיימרים) ויש התפתחויות בתחום. לא מוכרחים לקנות עתיקות באי-ביי כדי לשים יד על מקלדת מכנית טובה, וגם לא צריך לפשוט רגל בשביל זה. יש היום כמה וכמה חנויות ייעודיות שמייצרות ומוכרות מקלדות מכניות משובחות, עם סוגים שונים של מקשים, ואפשר כמובן להזמין מקלדת מותאמת אישית – מקושי המקשים ועד צבעים ואורות אחוריים.

קשה להסביר למה בכלל מקלדת מכנית. מי שאוהב להקליד, ולא ניסה מקלדת מכנית איכותית, מוטב לו שיעצור רגע, יאתר מקלדת מתאימה, וינסה לעבוד איתה יום יומיים. סביר להניח שיהיה לו מאוד קשה לחזור למקלדות הנחותות הרגילות לאחר מכן. זה שילוב של תחושה, מגע, סאונד ואיכות בנייה ושימוש שאין להם אח ורע במקלדות הזבל הפשוטות שמוכרים היום.

כתבה נחמדה ביותר ב-The Verge מציגה את ההיסטוריה והסיפור של ה-Model M, האמא של כל המקלדות ומודל לחיקוי נערץ גם 30 שנה לאחר הולדתה: "כמו במכונת כתיבה, הקליקים החדים נותנים לכל אות נוכחות פיזית, ממשית".