כשעוד עבדתי (לצערי) באזור הרצליה פיתוח, ארוחת הצהריים היתה תמיד עניין מעצבן. האופציה היתה אוכל זול ומחורבן, או אוכל בינוני, כבד ויקר. או להביא מהבית, אבל לקח זמן עד שאימצתי את הטכניקה הזו, וגם אז התעצלתי לפעמים. באופן מדהים, מקדונלד'ס, מקום שלא הייתי יכולה להיכנס אליו קודם לכן, הפך לאופציית ארוחת צהריים. סלט ירקות עם חזה עוף וכוס דיאט קולה, במחיר יחסית שפוי, היו נראים לי כמו בחירה סבירה לארוחת צהריים. בהמבורגרים שלהם לא נגעתי שנים, וגם אין לי כוונות. אם כבר להשתולל, אז לפחות שיהיה אוכל איכותי.
בכלל, מקדונלד'ס ישראל שונה לחלוטין מזה של ארה"ב. אני חושבת שסביר גם להניח כי מקדונלד'ס של 2008 שונה מזה של, נאמר, שנת 1996 – אם כי אי אפשר לדעת.
בפוסט הזה, מראה הכותבת המבורגר של מקדונלד'ס מ-1996. כך היא טוענת, לפחות, ולי אין שום דרך כרגע לאמת את הטענה. הכותבת מספרת שלא שימרה אותו בשום צורה מלבד לשים אותו בקופסא, שיש לו ריח די משונה אבל שככה נראה המבורגר בן 12 שנה:
בהמשך הפוסט, הכותבת מעלה גם כמה טענות מופרכות, לפיהן ההמבורגר השתמר כך רק משום שאין לו ערך תזונתי כלל. זה שלמקדונלד'ס יש אוכל די מחורבן זה נכון, אבל כמובן שאי אפשר לומר שאין לו בכלל ערך תזונתי.
על כל פנים, זה לא ממש מעורר תיאבון, זה בטוח. מצד שני, זה המבורגר וינטאג'! אולי אפשר למכור אותו באי-ביי?!
הפעם האחרונה שאכלתי מקדונלדס היתה בשנת 2005. אין לי כל כוונות לחזור לשם וואטסואבר. במחיר הארוחה שלהם אני יכולה לאכול עסקית הרבה יותר איכותית, בריאה, מזינה, טעימה ושווה בכל מסעדה שמכבדת את עצמה.
סביר להניח שהלחם היה מעלה עובש, אפילו בתוך קופסה. הרי היא לא הכניסה את זה לוואקום מוחלט, וההמבורגר עצמו פולט מעט נוזלים בראשית דרכו.
בגרסת ה-dvd של supersize me יש קטע בונוס שבו יוצר הסרט מכניס מוצרים של מקדונלדס ומוצרים מקבילים של המבורגריה מקומית למיכלים עמידים, ומתעד את מה שעובד עליהם.
ההמבורגר והצ'יפס הנורמליים הופכים לעיסה מרקיבה תוך כמה ימים, ושל מקדונלדס נשארים כמו בתמונה הרבה יותר מדי זמן.
(עמידים=אטומים)