אני כל הזמן אומרת שהתוכן זונה. אין בזה חדש. למרות השינויים באלגוריתם של גוגל, כל מיני קשקושים על עלייה בביקוש למנהלי תוכן דיגיטלי (ראשי התיבות המדוברים הם CCO, למרות שיש להם משמעויות רבות מלבד Chief Content Ofiicer) ו-Inbound Marketing – המינוח המטומטם החדש שכולם אוהבים לנפנף בו, התוכן הוא עדיין יצור נחות ואומלל, שרוב בעלי החברות והאתרים לא יודעים להתייחס אליו בצורה ראויה.

כמעט כל כותב תוכן קיבל לפחות הצעה "מפתה" אחת במהלך הקריירה שלו, הכוללת כתיבה בחינם תמורת קרדיט, חשיפה או אוויר בשקל. במרבית המקרים, מציע ההצעה מצויד בכזה אגו מנופח, ובכזו השקפת עולם רדודה ומטופשת על תוכן ויוצריו, שהוא פשוט לא מצליח להבין איך מישהו יכול לסרב לרצות לכתוב בחינם לפורטל בת ים הצהבהבה, אתר מתקדם ואיכותי שלא החליף עיצוב מאז שנת 1996 ויש לו 100 יוניקים ביום חם. קשה מאוד להסביר לאנשים כאלה שכמו שאתה לא מצפה מהאינסטלטור לפתוח סתימות בשירותים תמורת טפיחה על השכם, כך זה לא הגיוני לבקש ממישהו, שתוכן הוא מקצועו, לעבוד בחינם.

המחירים המגוחכים בהם נמכרים היום מאמרים (30-40 שקל למאמר "SEO" – עוד מינוח אהבלי שהורס ומדרדר את התחום), גורמים לכך שכבר אין הרבה הבדל בין כתיבה בכסף וכתיבה בחינם. כמו שכבר ציינתי בעבר, זה גורם לכך שהרבה מכותבי התוכן הטובים הרימו ידיים, שינו כיוון או העדיפו להשקיע את המאמצים והכישורים שלהם בבלוג או אתר פרטי, שבסופו של דבר מניב יותר הכנסה ומייצר יותר מוניטין איכותי.

הזנות בתחום התוכן היא כל כך נרחבת ומובנת מאליה, שכאשר כותב תוכן או איש מקצוע מסרב לתת מאמר או פוסט בחינם, הוא עלול לזכות לתגובות בוטות במיוחד. וכך קרה לדניאל אן לי, המתחזקת בלוג באתר סיינטיפיק אמריקן. לי, ביולוגית החוקרת התנהגות בעלי חיים ואקולוגיה, קיבלה פנייה מאתר Biology Online, בה הוצע לה לכתוב בלוג גם עבורם. בנימוס, שאלה לי כמה הם משלמים עבור שירותי הכתיבה שלה, וקיבלה את התשובה הסטנדרטית, הכוללת בולשיט על כמות יוניקים מטורפת וטראפיק שיוזרם לבלוג הנוכחי שלה.

דניאל אן לי סרבה. ההתכתבות היתה צריכה להסתיים בכך, אולם מציע ההצעה לא היה יכול להתאפק. במייל חוזר הוא שאל אותה: "את מדענית אורבנית או זונה אורבנית?".

לי העצבנית פירסמה פוסט בבלוג שלה עם תיעוד חילופי הדברים. סיינטיפיק אמריקן, בתגובה אינטיליגנטית אופיינית לאתרי תוכן גדולים ופחדנים, הורידו את הפוסט "מסיבות משפטיות". רק אחרי שארסטכניקה השתלחו בהם באגרסיביות על המהלך המגוחך (שכן הפוסט פורסם מיד במקום אחר), הושב הפוסט למקומו המקורי. מציע ההצעות הבהמי מ-Biology Online פוטר, לטענת הנהלת האתר. לי גם הגיבה באמצעות סרטון:

במונחים אינטרנטיים, זה סיפור מאוד קטן. קטן, אבל עבה – כי הוא מייצג ומאיר כמה בעיות מאוד מוכרות באינטרנט של 2013 – היחס הגועלי כלפי כותבי תוכן, היחס המזלזל כלפי אנשי מקצוע והיחס הבוטה כלפי נשים. איכשהו, להרבה אנשים נדמה שיש אנשי תוכן ואנשי מקצוע כמו זבל, ולכן יש להתייחס אליהם בהתאם.

דניאל אן לי טענה בצורה ברורה ופשוטה: "This is work. I am a professional. Professionals get paid. End of story". וזו צריכה להיות התשובה של כל מי שמתבקש לכתוב בחינם.

ואגב, לבחור שכינה את דניאל "זונה", קוראים אופק. אנה נוליך את הבושה.

עדכון (תודות למגיב): מתברר שאתר Biology Online נמצא בבעלות חברה ישראלית בשם Keebali, שמייסדיה הם אלן וייסלדר ואביב אליעזר. וייסלדר כתב לבאזפיד שאופק, שתפקידו היה לקדם את האתר באמצעות קשרים עם בלוגרים, פוטר באופן מיידי מתפקידו. וייסלדר גם התנצל בפני הביולוגית. והדובדבן שבקצפת הישראלית המביישת הזו: אופק חשב שהפיטורים הם צעד מוגזם, ושבעלי החברה היו צריכים לתת לו הזדמנות נוספת.

בינתיים לא ראיתי שהאתרים המדווחים עלו על הזווית הישראלית. פה ושם, יש מגיבים שהבינו שהשם המוזר פירושו שהדביל אינו אמריקאי, אבל לא מעבר לכך. משעשע לראות שרובם דווקא חושבים שההתנצלות של וייסלדר אותנטית ולא מצועצעת, אם כי חלקם מעבירים ביקורת על הניסוחים המרושלים.

—

צילום: FDR Museum