דיונים סוערים מתנהלים בבלוגוספירה, בטוויטספירה ובכל מיני ספירות כאלה, שלא קשורות לאטמוספירה. הנושא החם הפעם (בין דיונים סוערים אחרים על חרדים וחלאות אחרות) הוא הטרדה מינית/אינטרנטית ובכלל. הטרדה של נשים, כמובן. אלא מה חשבתם?
אודה ולא אבוש, לרוב לא מפריעות לי יציאות חרמניות של גברים. יש לי פה די מלוכלך, שמצליח להביך גברים ונשים גם יחד (אצלי אין אפליה), אני לא מפחדת להשתמש במילים בוטות וגסות (כמו בולבול, פות או חזה :P) ולהגיד מה אני חושבת, ב-4 עיניים או באלף יוניקים שצופים בבלוג. אני לא מתעלפת כששורקים לי ברחוב פועלי בניין (נשבעת לכם) או כשמתחילים איתי אנשים זרים באינטרנט או במדרכה. אני לא מגדירה את עצמי כפמינסטית, אבל אני מאמינה בשוויון מוחלט. במילים אחרות – אם אתה כותב על הקיר הפומבי של מישהי בפייסבוק "רוצה זיון" – מותר לך. מותר לך, בתנאי שתדע לאכול את הזין שתקבל בחזרה. לא כי הצעת לה להזדיין (סבבה והכל), אלא כי אתה חושב שמותר לך לעשות מה שאתה רוצה, להגיד מה שאתה רוצה, ולא לשאת בתוצאות.
האנונימיות באינטרנט היתה מפלטם של הרבה סטוקרים ומטרידים. לפחות היתה בהם ההגינות (אם אפשר לקרוא לזה ככה) להציק לך תחת שם בדוי ולא לחשוף את זהותם. אבל, כמו המדינה הדמוקרטית בישראל, גם האבירות מתה, והיום המטרידים מציקים בפרהסיה, ועוד חוטפים קריזה כשהם לא זוכים להגנת הפרטיות שהם כה בטוחים שמגיעה להם.
ואני אומרת – אם אתה זורק בוץ, חרא או סתם זרע מקולקל, תהיה מוכן לקבל בחזרה. ואם אתה לא מספיק גבר כדי לספוג את זה, אז אל תתחיל בכלל מלחמה שאתה לא יודע איך לסיים, או במילים אחרות – סתום את הפה.
אגב, אם אתם חושבים שהטרדות מהזן המיני הן היחידות והמככבות, דעו לכם שאתם טועים טעות מרה. לא שאני מפחיתה מעוצמת הקריזה שאפשר לחטוף מ"רוצה זיון" על הקיר בפייסבוק (למרות אופציית המחיקה הקלה), אבל יש דברים לא פחות גרועים – כמו מיילים מציקים, חוזרים ונשנים, איומים לחשוף את זהותך כשאת כותבת בלוג בעילום שם, טלפונים הביתה, ניתוקים, טוקבקים מופרעים ועוד שלל מעשים מגונים שמקבילים לתחושה שעדר של אנסים בפוטנציה עוקב אחרייך בסימטה חשוכה. המסרים האלה לעתים נדירות כוללים משהו שקשור למין (כי לרוב אין למטרידים האלה זין), אבל הם כוללים בתוכם, הרבה פעמים, אלימות גלויה וגם נסתרת – אלימות מפחידה שלפעמים גורמת לתחושה די קשה של חוסר אונים.
ומה לעשות, מטרידנים יקרים, אתם מבינים רק כוח. אז בכוח יש להגיב להתנהגותכם. היצורים השורצים באפילה נרתעים מאורם הבוהק של זרקורי תשומת הלב המביכה, כמו האכארים ב"הסיפור שאינו נגמר", מכיוון שהזרקורים האלה חושפים אותם במלוא מערומיהם המכוערים, וזה מאוד לא נעים להיות במרכז תשומת הלב, כשכל מה שרצית לעשות זה להציע זיון למישהי, בצורה כה אלגנטית.
מתרגלים לזה שלכל אחד יש מה להגיד ולהגיב. מתרגלים לתגובות האנונימיות (אלא מה) המדברות על מרירות ותסכולים וכל מיני זיוני שכל שכאלה – תגובות שגברים כמעט ולא מקבלים בבלוגים שלהם. מפתחים עור עבה ובעיקר לא מפחדים – Fear is the mind killer. תמיד יהיה איזה מניאק שיהיה לו מה לומר, ותמיד תהיה לי הבחירה – להתעלם, למחוק או להיכנס באמא שלו ולהזכיר לו מאיפה משתין הדג.
אולי אצלכם בבית אתם באים לאמא שלכם, אחותכם או אורחת מזדמנת ואומרים להן "כפרה עלייך איזו כוסית, רוצה זיון?" בלי לחטוף נבוט בראש, אבל יש מקומות שבהם זה לא מקובל, ובהם כן חוטפים נבוט בראש. אם אתם מתחילים בתחרות השתנה, תוודאו רק שאיבר המין שלכם מספיק גדול בשביל זה, כי כשהדג משתין עליכם בחזרה, זה יכול להיות קצת מסריח.