חברות המדיה מ-פ-ח-ד-ו-ת מהבלוגים

זה מאוד משעשע לראות מצד אחד את הזלזול בבלוגים ובבלוגרים, ומצד שני לראות איך הממסד התקשורתי ואנשיו נלחצים בהיסטריה מהעובדה שכל אחד יכול לפרסם היום תוכן באינטרנט.

בישראל מובילים את ההיסטריה כמה עיתונאים מיושנים ועלובים, שלא מבינים מה קורה סביבם, אז הם צועקים כל מיני שטויות על איכות, אחריות ואתיקה, כדי לנסות ולהוכיח שהבלוגים זה קקי והבלוגרים הם עם חסר חיים שרק מאונן על המקלדת כל היום. הבעיה היא שהמציאות והעובדות שונות מהצעקות, ובפועל תכנים של גולשים – בבלוגים ובפורומים ובקהילות – צוברים תאוצה והופכים לפופולריים יותר מתכנים סטנדרטיים של אתרי תוכן פורמליים ואתרים עיתונאיים כשרים למהדרין. זה קורה, כמובן, בכל העולם, וזה כל כך אמיתי ולא "באזזזי", שזה מלחיץ מאוד את חברות המדיה.

כל כך מלחיץ, עד שהן מגיבות גם כן בהיסטריה ורוצות לשנות את המציאות. ואיך משנים היום מציאות? כמובן, דרך גוגל. לפי דיווחים ב-AdAge, כמה וכמה ענקיות מדיה לוחצות על גוגל שיתנו עדיפות לתכנים של אתריהן ה"מקצועיים", על פני כל השטויות שהבלוגרים הנודניקים האלה כותבים. מה לעשות, ההכנסות מפרסום יורדות, הפרינט מת וכולם בלחץ. ומי אשם בזה? כמובן – הבלוגרים שמעזים בחוצפתם לגנוב טראפיק לחברות התוכן ה"מקצועיות", ה"רשמיות" וה"גדולות". כמה נורא.

"לא ייתכן שהמערכת של גוגל תיתן עדיפות לפרזיטים שמתעלקים על יצרני התוכן האמיתיים", אמר מנהל עלום שם בחברה עלומת שם עוד יותר. אח, פרזיטים. איזו מילה מדהימה. מסתבר שלא רק הורים משתמשים בה, אלא גם מנהלים בכירים וחשובים.

אנשים כמו סגן נשיא הניו יורק טיימס נחרדים לראות שכשמריצים חיפושי מיינסטרים על נושאים אקטואליים חמים, התוצאות מהאתרים שלהם בכלל לא מופיעות בעמוד הראשון, אלא דווקא סרטוני יו-טיוב, ערכים מוויקיפדיה והודעות מטוויטר. טוויטר, רחמנא ליצלן!

הדרישה של יצרני התוכן היא לגיטימית, על פניה – הם רוצים שמנוע החיפוש של גוגל יתן עדיפות לתכנים המקוריים, מהם לכאורה נובעים כל התכנים האחרים של הבלוגרים. למיטב ידיעתי, זה קורה ממילא, אבל יש גם משהו מתנשא בטיעון הזה. הסאב-טקסט של הבקשה הזו, הוא שהבלוגרים לא מייצרים בכלל תוכן מקורי. שהם נשענים אך ורק על תוכן "אמיתי" וראשוני המיוצר באתרי התוכן הגדולים. וזה, כמובן, קשקוש אחד גדול.

בסך הכל, מדובר בזעקתם הנואשת של אלה שאיבדו את אחיזתם ושליטתם בתוכן, בשיח ובתנועת הגולשים. והם לא רוצים רק שגוגל יתקנו את המעוות – הם רוצים להסתכל לתוך הקרביים של האלגוריתם של גוגל, כדי להבין איך הוא עובד ואיך אפשר לתמרן אותו לטובתם. כלומר, לטובתכם. הקוראים. זה הכל בשבילכם, בכלל.

ואני אומרת – אם בלוגר חסר חיים מצליח, באמצעות קצת וורדפרס וקצת SEO בסיסי, לנצח את BBC, CNN או הניו יורק טיימס בדירוג בגוגל – כל הכבוד לו. וזו לא הבעיה של הקוראים, או של גוגל – זו הבעיה של חברות המדיה. הן פשוט מ-פ-ח-ד-ו-ת. וכידוע, Fear is the mind killer, מה שגורם לחברות האלה להיכנס לפאניקה מתקדמת ולהאשים את כולם מלבד את עצמן. כי ברור שלא יכול להיות שהתכנים המשעממים, הממוסגרים והשבלוניים שלהם, הם אלה שהבריחו את הקוראים למקומות אחרים. לא, לא, לא. זה הכל גוגל והבלוגרים אשמים. ברור.

8 תגובות ל-“חברות המדיה מ-פ-ח-ד-ו-ת מהבלוגים

  1. מי העיתונאים המיושנים האלה?

    • רויטל סלומון

      היה את ניסן שור בזמנו וכמובן הטור המפורסם של רענן שקד, שהשמיץ את אנשי האינטרנט והבלוגרים, ובסוף ניסה לכתוב בעצמו ונחסם על ידי ידיעות אחרונות. אבל הם לא היחידים, כמובן.

      • רויטל סלומון

        "לכתוב בלוג בעצמו", כמובן.

  2. נטעלי

    מסכימה עם כל מילה.

    זו חשיבותו אגב, של שיווק שיחה

    המתייחס לתכני ותגובות גולשים כחשוב ממעלה ראשונה.

    • רויטל סלומון

      אני לא אוהבת את המונח שיווק שיחה. למרות שכוונותיו טובות, או היו כאלה, הוא הפך לעוד באזז וורד מעצבן וחסר משמעות, שאותן חברות המדיה מנסות לנכס לעצמן מכיוון שהן קלטו שהן מאבדות את השליטה.

  3. עם הסנטימנט הכללי אני בהחלט מסכים, למרות שיש לי גם בעיות עם המהירות שבה אנחנו רצים לזרוק את העיתונות ההמוסדת לפח אשפה היסטורי. אבל בלי קשר, לתלונה כלפי גוגל דווקא יש הצדקה אני חושש.
    וורדפרס, למשל, פותחה כמערכת לעולם מונחה-גוגל, ולכן יש בה פיצ'רים מובנים שתורמים ל-SEO טבעי של פוסטים בבלוגים מבוססי WP. לעיתונים ולחברות מדיה גדולות, גם בגלל סיבות היסטוריות טכנולוגיות וגם בגלל סיבות אחרות קשה להתאים את התשתית הטכנולוגית שלהם דווקא לאופן שבו גוגל רואה את המידע.
    בשורה התחתונה זה אומר שאני, ברגע שפתחתי בלוג בבלוגלי למשל, נהנה, בלי הצדקה של ממש, משרות SEO די רציני. לגיטימי לחלוטין שבגוגל יבינו (גם אם זה בא בלחץ של חברות מדיה) שהאלגוריתמים שלהם משנים את המציאות שאותה הם אמורים למפות ויעדכנו אותם בהתאם.

    • רויטל סלומון

      דווקא יש לי קצת ניסיון עם מערכות תוכן מיושנות והיכולת לחדשן או לבנות חדשות כדי להתאים למציאות משתנה. תכל'ס, דווקא הקוד הפתוח וקלות ייצור התוכן בימינו, יצרו אופציות זולות ומשובחות הרבה יותר ליצרני תוכן גדולים. אבל יש איזו אטימות וצרות מוחין שמסרבות להתקדם לשלב הבא. זה לא רק עניין של כסף שצריך להשקיע – זה גם עניין של גישה: "מה, עד עכשיו היה טוב כשעשינו את זה ככה, למה עכשיו לא?".

      ומה זה בלי הצדקה? היה לך מספיק שכל לפתוח בלוג בבלוגלי ולא בפלטפורמה אחרת? אתה נהנה מהיתרונות של השכל שלך. כשחברות המדיה יקבלו את השכל הזה, בשוק משתנה וסוער שמתהפך כל יום, הן יחזרו לשלוט ברמה. המציאות משתנה – צריך להשתנות ביחד איתה, לא לנסות להכניס אותה למטריקס.

  4. דוד

    אותו הדבר קרה כשהרדיו נכנס
    מלא בעלי עיתונים חשבו שזהו עידן המדיה הכתובה מת, הרי לא כולם יודעים קרוא וכתוב אבל לכולם יש אזניים
    וכשנכנסה הטמבלויזיה אז אמרו היי עברו ימי הרדיו כי טימבלויזיה זה ממש חוויה
    וכן הלאה לאינטרנט, בלוגים,פייסבוק, מייספייס ושאר ירקות

    מוזר לא ידעתי שיש לך בלוג, ועוד שאת מכירה את גיא 🙂 נחמד לדעת

    שבת שלום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>