אלא אם כן מחשיבים לפחות 10 צפיות ב-The West Wing ויכולת דקלום דיאלוגים רבים מהסדרה, אי אפשר להגדיר אותי כמומחית לפוליטיקה אמריקאית. עד לפני כמה חודשים, הנושא לא עניין אותי במיוחד, מלבד הצצות למערכות בחירות או שערוריות נבחרות. אפילו כהונת של טראמפ לא הצליחה לרתק אותי עד פרוץ משבר הקורונה: "אמריקאים סתומים בחרו בנשיא סתום". למי אכפת?
עם זאת, בחודשים האחרונים התחלתי לשים לב יותר לקווי הדמיון המחרידים בין אחד הנשיאים הגרועים שהיו לארה"ב אי פעם, ובין הנאשם המושחת שיושב כאן על כיסא ראש הממשלה ומחריב את המדינה בשיטתיות, לטובת אינטרסים אישיים והאדרת האגו המנופח שלו. קווי הדמיון האלה נעים בין השימוש במדיה חברתית ועד החתירה הברורה לשלטון יחיד דיקטטורי, תוך מסמוס והרס של מוסדות החקיקה והמשפט במדינה. ומתוך תמונת המצב מעוררת הפלצות הזו, התחלתי לצרוך קצת יותר חומרים תקשורתיים על הפוליטיקה האמריקאית. עם כל הבלאגן שיש בעולם, זה כמעט אסקפיזם. מישראל כבר די התייאשתי – נראה שהאזרחים פה לא יסכימו לוותר על שלטונו המושחת והגרוע של ביבי, גם עם 50% אבטלה ואלפי מתים מקורונה. אז במקום להיכנס לדיכאון מהפוליטיקה הישראלית, אני צופה בעניין רב בסקנדלים היומיומיים של הפוליטיקה בארה"ב.
צריך להיזהר כשצורכים דעות פוליטיות מרחוק. הזירות שבהן אני מסתובבת באינטרנט מוטות בצורה חדה וברורה נגד טראמפ. אמריקה היא מקום גדול ומגוון, ויש בו אוכלוסיות שאין לי שום סיכוי להיחשף אליהן או להבין. זו מדינה מורכבת ומסובכת, עם היסטוריה עשירה והווה כאוטי. לדעתי, גם פרשנים פוליטיים מנוסים יתקשו לנסות לחזות מה יקרה שם בחודשים הקרובים, ולמרות שכרגע תוצאות המדגמים מצביעות על ניצחון סוחף לביידן, לא הייתי ממהרת להספיד את טראמפ. ממה שאני קוראת לאחרונה, עולים שוב ושוב חששות שלא משנה מה יקרה, גם אם הוא יפסיד בבחירות, הוא לא יסכים לפנות את הבית הלבן. זה, ללא ספק, יהיה מעניין.
על כל פנים, טראמפ מותקף כרגע מכיוונים רבים, ולא רק על ידי התקשורת השמאלנית הרדיקלית האנרכיסטית המטורפת, כמו שהוא מכנה אותה. אחד האלמנטים המעניינים שנוספו למאבק על הבחירות בארה"ב הוא פרויקט לינקולן – ארגון שמגדיר את מטרתו כהגנה על הדמוקרטיה והחוקה האמריקאית. והנה מה שמעניין במיוחד לגביו: מדובר בארגון שתוקף את טראמפ בברוטליות, אבל אנשיו שייכים למפלגה הרפובליקנית.
אחד הטיעונים המרכזיים נגד המפלגה הרפובליקנית היא ששכרון הכוח והשחיתות גרמו לכך שאנשיה כבר לא מסוגלים להעביר ביקורת על טראמפ, גם כשהוא עושה מעשים איומים. הסנאט הוא חותמת גומי של הנשיא, ולכן גם אין סיכוי אמיתי להדיח אותו. והנה, בעיצומה של מערכת בחירות שנראתה בהתחלה כאילו היא בכיס של טראמפ, מגיע משבר הקורונה וחושף את נשיא ארה"ב במלוא ערוותו הכתומה. ובחלל הזה השתחל פרויקט לינקולן.
בפרויקט לינקולן לא מדברים בעדינות ולא בוחלים באמצעים. יושב שם צוות מבריק של קופירייטרים ואנשי מדיה חברתית, פוליטיקאים ופרסומאים, שמבינים מצוין את קהל היעד שלהם. והקהל הזה אינו מצביעי המפלגה הדמוקרטית או כאלה שלא החליטו. הקהל שלהם הוא-הוא אנשי המפלגה הרפובליקנית, אלה שתומכים בטראמפ כי הם לא רואים ברירה אחרת. פרויקט לינקולן שם לעצמו למטרה להראות להם שטראמפ הוא כל כך נוראי, שאין להם ברירה אלא לתמוך בביידן.
הסרטונים של פרויקט לינקולן בוטים וחדים. הם לועגים לטראמפ, מצביעים על השקרים שלו ובעיקר מחפשים איך לזחול לו לתוך הנשמה. וזה לא כל כך קשה. מדובר בנשיא שצורך המון טלוויזיה ומדיה חברתית, כזה שחי בטוויטר (וחושב שהוא נורא מתוחכם בשל כך) ומקבל שבחים על הקמפיין שאנשי המקצוע שלו מריצים ברשתות חברתיות. בפרויקט לינקולן מכירים את טראמפ ואת קהל היעד היטב. הם מדברים על דמוקרטיה, נאמנות, אומץ, יושרה – ערכים שחשובים לקהל המצביעים האדום. הם לא נכנסים כל כך לענייני מדיניות ספציפיים, אבל חובטים בטראמפ בכל פעם שהוא משקר (וזה קורה על בסיס יומיומי) או מגמגם או מביך את עצמו. הסרטונים שלהם זוכים למיליוני צפיות, וכמעט בכל יום יש סרטון חדש. אחד הטובים שלהם, לטעמי, הוא סרטון שכולו ברוסית, המשבח את טראמפ על נאמנותו לרוסיה.
בנוסף, הם גם מנהלים חשבון טוויטר חד ובוטה, ומשתלחים בטראמפ על כל אמירה שלו. יש להם רק 1.4 מיליון עוקבים, אבל הם עושים רעש שמהדהד הרבה יותר מזה.
מה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הבחירות? שאלה מצוינת. אני חושבת שהם חלק ממגמה בולטת של רפובליקנים שמאסו בטראמפ, בגזענות, בטמטום ובניהול הכושל. רובם אולי עדיין לא מעזים לפתוח את הפה, אבל לפחות בינתיים הסקרים מראים שמדינות אדומות במובהק נוטות כבר לכיוון הדמוקרטים, כולל טקסס הקדושה. מצד שני, זו אמריקה, וקורונה, אז אי אפשר לדעת כלום. מה שכן, הנה נקודה מעניינת למחשבה: גם אם ביידן ינצח וטראמפ יעוף, ואולי אפילו קצת בזכות פרויקט לינקולן, הרי שברגע שתסתיים מערכת הבחירות, הרפובליקנים ישאפו, בכל זאת, להכניס לבית הלבן מישהו משלהם בסיבוב הבא. או אז, יפנו אנשי הפרויקט המבריקים את חיצהם המחודדים והמורעלים כלפי ביידן והמפלגה הדמוקרטית. זה בהנחה שיישאר משהו מארה"ב, אחרי שהם יפתחו שם מחדש את בתי הספר בספטמבר הקרוב.