סרטים שראיתי יותר מ-10 פעמים

אנחנו בעידן היותר-מדי-מידע ופחות-מדי-זמן. אמנם, צפייה בסרטים היא אחד הבילויים החביבים עליי, אבל ברור שאני מחמיצה רבים וטובים מהם. ועם זאת, אני נוטה לחזור אל כמה מהם שוב ושוב (ושוב), ואפילו לא נמאס לי.

צפייה רפטטיבית היא משהו שמקובל בעיקר אצל פעוטות, שמשום מה מסוגלים לראות את אותו סרט או תוכנית טלוויזיה בלופ אינסופי. אבל, אם נודה על האמת, לכל אחד מאיתנו יש צד אינפנטילי כזה או אחר. אם מסתכלים על רשימת הסרטים שראיתי הכי הרבה פעמים, קשה למצוא ביניהם מכנה משותף – הם מגיעים מתקופות שונות, מכילים שחקנים שונים ושייכים לז'אנרים מגוונים. אין סיבות הגיוניות לצפיות החוזרות והנשנות. גם לא סיבות בלתי-הגיוניות. ובכל זאת, בכולם צפיתי המון, ומרובם אני יכולה לצטט דיאלוגים שלמים (ולפעמים כמעט את כל הסרט). בחלק מהמקרים, הצפייה המרובה נבעה מעצם הנוכחות הפיזית של הסרטים בקלטות וידיאו או DVD, מעט לפני פרוץ עידן האינטרנט. היה מאגר קטן יחסית של סרטים, וזה מה שהיה לראות כשלא היה כלום בטלוויזיה. אבל, לא רק עניין טכני שולי שכזה גרם לי לחזור שוב ושוב אל אותם סרטים מוכרים, אלא גם סיבות של מהות, תוכן, אהבה והרגל. אז הנה רשימה חלקית של סרטים שראיתי מלא-מלא פעמים.

Surf's Up

נראה לי שזה סרט האנימציה היחידי שיופיע ברשימה הזו. משהו בפורמט המבודח של הסרט התיעודי עשה לי את זה, יש כמובן את ג'ף ברידג'ס המעולה, ודמות שובת לב וסטלנית בשם צ'יקן ג'ו. חוץ מזה, אני אוהבת סרטי גולשים, למרות שמעולם לא דרכתי על גלשן.

הנסיכה הקסומה

טוב, נו. קלישאה. כולכם ראיתם את הסרט הזה מאתיים פעם. מצד שני, אני מוכנה לתחרות ציטוטים וטריוויה שולית עם כל אחד, בכל זמן.

טוטסי

חוץ מדסטין הופמן, ביל מאריי, דיאלוגים מעולים וג'סיקה לאנג בשיאה, זה סרט של שנות השמונים, בניו יורק. זו נוסחה מנצחת כמעט בכל הקשר.

מכסחי השדים 1 ו-2

ניו יורק בשנות השמונים כבר אמרנו? ביל מאריי כבר אמרנו? דן אקרויד ו"ויגו, ויגו, ויגו, יו האב בין א באד מאנקי!" כבר אמרנו?

בכוננות מתמדת

השנים עוברות, וזה עדיין, לטעמי, הסרט הכי טוב של ברוס וויליס. אלימות שותתת דם, רע שהוא רע באמת, דמות שהיא יותר לוזרית מג'ון מקליין ודיאלוגים ללא תחרות.

Smile, you fuck.

נערות שעשועים

זה "סרט הבושה" שלי. גם לכם יש כזה. הוא הכי גרוע שיכול להיות, הכי דבילי, עלוב ומפגר. לא, אין סרט יותר גרוע מזה. אל תנסו אפילו. ובכל זאת, מדי פעם אני חייבת לשלוף אותו מהקופסה של הדיסקים ולראות את אליזבת ברקלי עושה תנועות מוגזמות. סטייה? בדיחה פנימית? סתם קטע? כן. בהחלט.

קונטקט

כי זה סרט מעולה על אנשים, אמונה וטכנולוגיה, וכי אני חולה על ג'ודי פוסטר.

גברים בחלל

הייתי צריכה ללכת לגוגל ולוודא שבאמת ככה קראו ל-Starship Troopers. מה שאתם בעיקר לא מבינים, זה שלא מדובר רק בסרט אקשן גרוע, אלא בסאטירה קולנועית חריפה עם אמירות קשות על שימוש בכוח, שלטון דיקטטורי וגזענות. המסרים פשוט נבלעים במשחק האיכותי והאפקטים המרהיבים. אבל, תכל'ס, אחלה סרט.

Hackers

כי, נו, אין שם באמת האקרים (באיזה סרט יש? חוץ ממשחקי מלחמה?), אבל זה סרט כל כך מגניב, עם מוזיקה מעולה, דמויות פסיכיות, ג'וני לי מילר וישבן אחד עגול בטירופים, של אנג'לינה ג'ולי, האחת והיחידה. והיא גם האקרית מלכה בסרט, אז בכלל.

Empire Records

עוד סרט שתופס כמה כוכבות, שנייה לפני שהמריאו באמת, כמו ליב טיילר ורנה זלווגר. ראוי לציין שאני לא סובלת את זלווגר, אבל זה סרט סופר כיפי, קליל, מתוק ומלא באאוטסיידרים חמודים, שהיו שם לפני עידן האינטרנט וההיפסטרים, בתקופה שבה להיות בשוליים לא היה מיינסטרים. כמו כן, אחלה פסקול.

Wonder Man

דני קיי היה ונשאר מלך קומי, גם 60 שנה אחרי, ולמרות (או בגלל) פשטות ההומור השובב שלו. בסרט הזה, הוא מגלם שתי דמויות שהן אחים תאומים, ועושה צחוק מהעולם ומעצמו. סרט מקסים ומענג, עם שירים והופעות ברוח התקופה, וגם בעל מעדנייה יהודי סטריאוטיפי אחד.

8 תגובות ל-“סרטים שראיתי יותר מ-10 פעמים

  1. סרטן מצוי

    שלי זה הנסיכה הקסומה (כן, מוכן לתחרות איתך בכל יום בכל זמן), הכחול הגדול, רוג'ר רביט (מצריך קאמבק בקרוב), ליצן החצר של דני קיי (נשבע, לא רק בגלל שאת ציינת את דני קיי), ממזרים חסרי כבוד מתקרב לתואר ולא עולים לי בראש עוד כרגע.

  2. צריך להגיד שסטארשיפ טרופרס* הוא סוג של יצירת מופת. כי הספר של רוברט היינלין הוא בעצם שיר הלל לפאשיזם ומיליטריזם, ולחברה המגדירה את עצמה על פי עוצמתה הצבאית (מזכיר לי משהו). הסרט עוקב אחרי העלילה המקורית, פחות או יותר, אבל חותר תחתיה והופך אותה למגוחכת כדי להגיד את ההיפך הגמור. פול ורהובן הוא גאון (אפרופו "נערות שעשועים").
    _______
    * אני מסרב להשתמש בשם העברי. מה עוד שבניגוד לספר, בסרט נשים הן שותפות שוות לחלוטין בלחימה. בקיצור, עוד מקרה של מתן שם על ידי קופירייטר שאפילו לא ראה את הסרט.

  3. טוב, אני נתקע תמיד מול מת לחיות 1.
    עכשיו תעשי פוסט כזה על ספרים

  4. […] רעיון של מגיב לפוסט הקודם, בו כתבתי על סרטים שראיתי יותר מ-10 פעמים, הריני מציגה […]

  5. עמית

    אה, Back to the Future מקום ראשון אצלי ללא עוררין.
    וכמו שכבר כתבו למעלה – Die Hard. ושר הטבעות. בעיקר הראשון אבל גם השלישי

  6. נאמנות גבוהה. עשרות פעמים.

    ולגבי הגלשן, יש חוג לנשים בלבד אצל מאיה דאובר https://www.facebook.com/MAYASURF

    אני גם התחלתי בגיל מאוחר (לא אצלה כמובן) וזה שווה כל פעם שאני תופס גל

    • נשמע מגניב, הקורס הזה. תודה על ההמלצה. נגיע גם לזה יום אחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>