למרות שטוקבקים זה נורא תחילת שנות האלפיים, נראה שיש התעוררות משמעותית בזירה הזו, גם בארץ וגם בעולם.
לאחרונה, Engadget, בלוג הגאדג'טים האולטרה-מצליח, חסם באופן גורף את האפשרות להגיב לפוסטים. הסיבה – ממש כאילו מדובר על ישראל – השמצות, בלאגן ודיבה, שהפכו את הדיון באתר למהומת אלוהים אחת גדולה, שייתכן שגם חושפת את בעליו לתביעות. זהו צעד חריג, אבל יש גם לא מעט אתרי תוכן גדולים בחו"ל בהם לא ניתן להגיב בכלל לכתבות, כברירת מחדל. האם זה פוגע בטראפיק – בהחלט יכול להיות. אבל, כאשר אתר עושה שיקולי עלות-תועלת, ייתכן שהמסקנה ההגיונית ביותר היא זו שמעדיפה לוותר על טוקבקים ולהקריב קצת טראפיק לטובת שלוות נפש והימנעות מהסתבכויות משפטיות.
יש, כמובן, פתרון ביניים, בו נוקטים רוב אתרי התוכן הישראלים הגדולים – אישור הטוקבקים לפני עלייתם. היתרון – שליטה בברדק. החיסרון – ים של עבודה וגם כאן נכנס האלמנט האנושי ואופציה לשיקול דעת שגוי. עורך שמאשר טוקבק שחושף את האתר לתביעה (כמו דיבה, לשון הרע או סתם משהו שמאוד מעצבן מישהו חשוב) עושה פעולה שהיא בעלת פוטנציאל נזק גדול יותר מטוקבק שעלה אוטומטית, כי יצור אנושי אישר אותו ולמעשה סימן אותו כלגיטימי, כזה שהאתר עומד מאחוריו.
בדיוק לפני שנתיים כתבתי פוסט בקפה על הרעיון הטיפשי של יואב יצחק, לפרסם את כתובת ה-IP של כל טוקבקיסט, ובכך למעשה להטיל את האחריות על כותבי הטוקבקים ולהסיר אותה מעצמו.
פוסט של עידוק על מאחורי הקלעים של nrg, הכולל מכתב של העורך אל הדסק ועורכי הטוקבקים, הזכיר לי נשכחות וגם קצת עיצבן אותי (המכתב, לא הפוסט). במכתב שלו אל הדסק, זועם ארנון גל על מאשרי הטוקבקים ודורש לראות מי היה אחראי לכל טוקבק בעייתי שעלה לאתר. חיפוש האשמים הזה נראה לי גם כן קצת כמו התנערות מאחריות.
פסקה מתוך הפוסט הישן-נושן שלי: "האחריות על הטוקבקים, כמו האחריות על כל התוכן שבאתר, צריכה להיות מונחת בפתחם של מנהלי האתר. כן, זו משימה קשה, מעצבנת ומתישה. לא כיף לשבת ולסנן אלפי טוקבקים ביום – במיוחד כשחלק מהם הם ספאם, הוצאות דיבה וניג'וסים ברמה העקרונית. אבל ככה זה בחיים – אם אתה מציג תוכן באתר שלך, אתה חייב להיות אחראי לו ולא להפיל את האחריות על הגולשים. לא לסנן טוקבקים לפני פרסומם זו עצלנות גרידא, ומעידה על רמת הזלזול של האתר בתכנים שהוא מציג. טוקבק הוא תוכן. נורא פשוט".
אז אם אנחנו מדברים על אחריות ותוכן, הרי שבסופו של דבר האחריות היא על עורך האתר ובעליו. לא על העובדים הזוטרים. מי שיחטוף את התביעה, יהיה הראש. חוכמה מאוד קטנה לחפש את העורכים הזוטרים שלכאורה מעלו בתפקידם. סינון טוקבקים הוא לא מלאכה שאמורה להיות בידיים של בלוגר, כתב פרילאנס או עורך זוטר.
כשהייתי העורכת בפועל של אתר TheMarker, סינון הטוקבקים היה באחריותי או באחריות העורך הבכיר ביותר בדסק באותה שעה – וזה אף פעם לא הוטל על עורכים חדשים או לא מנוסים. כל עורך שזכה לכבוד המפוקפק (שכן אישור טוקבקים הוא מלאכה די מאוסה), קיבל תדרוך מלא ומפורט של מה מותר ומה אסור, ובכל מקרה היה יכול להתייעץ איתי בכל רגע נתון.
הכלל תמיד היה: "יש ספק – אין ספק". מוטב לחסום טוקבק מפוקפק ואולי לעצבן איזה גולש אנונימי שדוגל ב"חופש הביטוי!!!1", מאשר לחטוף תביעה או לגרום נזק כלכלי כזה או אחר לאתר.
לא ש-nrg, אתר די מעורר רחמים, הוא פונקציה למשהו בעולם העיתונות או התוכן, אבל מוטב היה לו, לגל, לו היה מתדרך את העורכים שלו בצורה יותר קפדנית וגם מפקח עליהם בצורה יותר קפדנית ובלייב, במקום לחפש לתלות אותם אחר כך. כן, כן, שיעשה כמו כמה מהעורכים הבכירים במרקר – יישב בכבודו ובעצמו וירפרש את האתר כל חמש דקות. זה חלק מהעבודה, חלק מהאחריות וחלק מהעניין של להיות עורך אתר. ואם לא בכבוד שלך, או שאתה נורא עסוק, לפחות תמנה מישהו שיהיה מספיק אחראי ומתודרך כדי לשלוט בשיח באתר בצורה מסודרת. מה לעשות, ניהול זה לא רק לצווח על הממונים עליך, זה גם לדאוג מלכתחילה שיעשו את העבודה שלהם כמו שצריך.
עניין לא פשוט הטוקבקים. שואלים שאלות, מציקים וכותבים דברים לא עניינים. אבל זה חלק מהעבודה של האתר וכמו שכתבת זו עבודה של עורך ולא עובד זוטר.