בקיצור – לא.

לא רק אתרים ישראלים מצטיינים בכותרות מטעות, למרות שהכותרות בעניין הזה הן עניין של דקויות ותשומת לב. מה לעשות, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

אז מה הסיפור?

איש אחד, שיש לו יגואר, הפך לחשוד בהרג אישה בתאונת פגע וברח. האיש, תושב קליפורניה, טען שחשב שפגע בצבי, וכי המשטרה בכלל חיפשה מלכתחילה יגואר בצבע שונה מהרכב שלו. למעשה, השאלה לא היתה האם הוא פגע באישה, מכיוון שזה הוכח בחקירת המשטרה. הבעיה היתה אחרת – המשטרה ניסתה להוכיח שהוא ידע שפגע באישה ונמלט מהמקום בכל זאת.

כל התיק היה יכול ליפול, אלמלא בדקו השוטרים את מחשבו של החשוד. בהיסטוריית החיפושים שלו בגוגל, מצאו השוטרים חיפושים מרשיעים, ביניהם auto glass reporting requirements to law enforcement, חיפוש הכולל את המילים auto theft וכמובן, האקדח המעשן – hit and run.

האיש נשפט ל-7 שנים בכלא, והערעור שהגיש בנושא – נדחה. זו לא הפעם הראשונה בה המשטרה והתובעים נשענים על היסטוריית חיפושים בגוגל כדי להרשיע חשודים. ב-2005, למשל, הורשעה אישה ברצח בעלה, לאחר שבמחשבה נמצאה היסטוריית חיפושים הכוללת את המילים: snap, break, neck, שחוץ מהעובדה שהן מזכירות קצת פרסומת לקורנפלקס, הן די מדברות בעד עצמן.

הכל טוב ויפה, או שלא, אבל העניין הוא שלא גוגל הרשיעה את האנשים האלה. מה שהרשיע אותם הוא הטיפשות, היהירות ובעיקר – חוסר המודעות שלהם. רוב האנשים לא יודעים שגוגל, כברירת מחדל, שומרת את היסטוריית חיפושי המידע שלהם. כדי להפסיק את זה, צריך להיכנס לאפשרויות החשבון בגוגל – ורוב האנשים בכלל לא יודעים שקיימת אופציה כזו.

ולא רק גוגל שומרת פרטים – כמעט כל אתר שומר קצת מידע, כל תוכנה מכילה היסטוריית שימוש ומסמכים אחרונים שהופעלו דרכה. אנחנו הולכים ומשאירים אחרינו שביל די רחב של עקבות כשאנחנו משתמשים במחשב ובאינטרנט.

והמסקנה?

אל תהרגו אנשים. אם אתם הורגים מישהו, אל תלכו לחפש על זה מידע בגוגל. ואם כבר חיפשתם – נקו אחריכם.