בשחר ההיסטוריה, בשבתי בחברת סלולר בזויה כעורכת תוכן של מאמרי WAP וידיעות SMS, היה לי חבר לדסק בשם שלונסקי – איש מיוחד במינו, צבעוני ודעתני, וחולה על הפועל תל אביב. כשהיינו רוצים לעצבן את שלונסקי, היינו שרים לו: "הפועל זונהההההה, הפועל זונה, הפועל מוצצת, לכל השכונה" (לצלילי השיר "מה לך ילדה" האלמותי, של זהר ארגוב המלכותי). זה שיר אצטדיונים מאוד פופולרי, וניתן להחיל אותו על כמעט כל קבוצה. נכון, זה לא יפה להשתמש במילה הזו, שהיא גם ככה טעונה, כמילת גנאי בוטה במיוחד. אבל היא צולפת, כי עם כל המטען התרבותי המצטבר, היא מצליחה לבטא המון תחושות שליליות במילה אחת.
וזה גם שיר שמתנגן לי בראש כמעט מאז שפתחתי את העסק שלי, The Shark Lady, רק בגירסה קצת אחרת: "התוכן זונה, התוכן זונה, התוכן מוצצת לכל השכונה". השגיאה הדקדוקית לא מקרית – היא פשוט מתארת את מצבו של תחום התוכן.
את החברה שלי הקמתי, באמת ובתמים, מתוך מחשבה לנצל את המיומנויות והנסיון שלי בתחום הכתיבה, העריכה והתוכן בכלל, לחבר את זה לדבר הזה שאני נמצאת עליו כל היום (אינטרנט) ולהרים עסק שהמיקוד העיקרי שלו יהיה תוכן. הו, כמה תמימה הייתי. למרות העובדה שהמושג "תוכן" התרחב והשתנה מאוד בשנים האחרונות, ולמעשה הוא כולל הרבה מאוד אלמנטים, ולא רק מילים, הרי שהעיסוק בתחום הולך והופך בזוי, מבוזה ובלתי משתלם בעליל.
למה? כי התוכן זונה. כי בהמון חברות ועסקים (בישראל, אבל לא רק), כאלה שיש להם נגיעה לאינטרנט וגם כאלה שלא, התוכן זה הדבר הכי פחות חשוב, הכי מוזנח ולא מכובד והכי לא מקצועי שיש. התוכן זה סתם המילים האלה, שמשתמשים בהן למלא את העיצוב היפהפה שהכנו לאתר האינטרנט; התוכן הוא בסך הכל הפסקאות עתירות השגיאות המשובצות בין הכותרות שהקופירייטר העתיק משלושה מקורות שונים; התוכן הוא משהו שקונים ב-30 שקל ל-250 מילה כדי לקדם את האתר במנועי חיפוש, ולא (חס וחלילה) כדי להציג את העסק שלנו כחברה מכובדת, ראויה ורהוטה. זה לא באמת חשוב. בשביל זה יש מצגת תמונות ב-jQuery בעמוד הראשי של האתר, לא? אה, וצריך גם דף בפייסבוק, לא? מה זאת אומרת מה נכתוב שם? מה זה חשוב, העיקר שיהיה!
תוכן איכותי? יותר מדי עבודה
גם העובדה שגוגל השתלט על אחוזים ניכרים מתנועת הגולשים לאתרי אינטרנט (כלומר, אם אתה לא בגוגל, אתה כמעט לא קיים), לא שינתה את ההתייחסות לתוכן. להיפך, זה רק פתח לתוכן את הרגליים עוד יותר, כי כדי לתפוס מקומות גבוהים בגוגל צריך לעבוד קשה – צריך לייצר כמות די גדולה של תוכן איכותי, נהיר, מעניין וקריא, לאורך זמן ובאופן עקבי. צריך להקפיד על המון דברים קטנים גם כאשר מזינים את התוכן (כותרות, ALT לתמונות, קישורים וכו'). זה נורא מעייף וזה גם יקר, אז עדיף להילחם באמצעות קמפיין ממומן, ולקנות מאמרים מועתקים בחצי שקל, רק כדי שיהיו קצת אותיות באתר. הפרדוקס הכי משעשע (והכי עצוב), הוא שחברות המציעות שירותי תוכן, לא מתביישות להציע עשרות מאמרים במחירי רצפה, להתיימר לתוכן מקורי בכל מאמר ועוד להסביר באותה נשימה, שהאלגוריתם החדש של גוגל מעדיף תוכן איכותי. איזה תוכן איכותי תקבלו בדיוק ב-20 שקל למאמר? לאינטרנטים הפתרונים.
כשעושים קיצוצים בחברות ובאתרי אינטרנט גדולים, מחלקת התוכן היא הראשונה לשלם את המחיר. שם חותכים, כי התפיסה היא שלא באמת צריך אנשי מקצוע בשביל לכתוב תוכן ולהעלות אותו לאתרי אינטרנט. בשביל זה מספיק מישהו כמו אשת השיווק, איש המכירות או המזכירה של הסמנכ"ל. באמת, הרי רק צריך לדעת להפעיל Word. כל אחד יכול. זה לא פיזיקה גרעינית או קואוצ'ינג או משהו כזה, נכון?
כשמדברים על תוכן, מתייחסים כמובן גם לעיתונות. מספיק לראות את הרמה המחרידה אליה הידרדרה העיתונות בישראל כדי להבין שגם שם, מתייחסים לתוכן כאל זונה. שגיאות כתיב ודקדוק, משפטים שאין להם חיבור למציאות, שום מאמץ מינימלי לבדוק את העובדות (לא, ויקיפדיה לא נחשב), מאמרים שחוזרים על עצמם בלי סוף, תוכן שיווקי כממלא מקום לכתבות אמיתיות ובעלות ערך מוסף לקורא ועוד שלל מחלות ומארות. כי, שוב, זה לא באמת חשוב במה נמלא את החלל הלבן הזה שבין התפריט הראשי של האתר והפרסומות. העיקר שיהיה מלא, צפוף, מתעדכן כל חמש דקות ולפני המתחרים. איכות? מאמרים מושקעים ובדוקים? כתבים ועורכים מקצועיים? אל תצחיקו אותנו. וחוץ מזה, צריך לפנות כמה סנטימטרים – יש לנו ספונסר חדש. וחוץ מכל זה, תשבו בשקט. אנחנו לא באמת צריכים אתכם. בסוף הרי הרובוטים יכתבו את כל הטקסטים, ממש כמו בניסוי הכושל של AOL. ואתם יודעים עוד משהו? ממילא רוב הגולשים שלנו סתומים, ולא יודעים להבדיל בין טקסט טוב למאמר פרסומי של שופרסל דיל, אז למי אכפת? אה, וגם – יש לנו פה טאלנט שמקבל כמה אלפי שקלים לטור, כי הוא מביא רייטינג, אז אתם בכלל מפוטרים, כדי שיהיה לנו איך לממן את זה. התוכן הוא לא רק זונה – הוא זונה זולה.
פארטץ' וחאפריזם
כמו בהרבה תחומים בזויים אחרים, הפארטץ' והחאפריזם חוגגים. אני מוצאת את עצמי תופסת את הראש ומסננת קללות בשלוש שפות שונות כמעט מדי יום ביומו, כשאני נתקלת בדוגמאות לזילות התחום הזה. בלי בושה, יש מי שמציע מאמרים "ייחודיים ומקוריים" ב-20-30 שקלים למאמר בן כמה מאות מילים; בלי בושה, חברות המתיימרות להבין משהו במדיה חברתית ואינטרנט, מרשות למשפטים כמו "השילוב המנצח בין אינטראקטיב ושיווק מבטיח ביצוע קמפיינים במדיה חברתית העושים שימוש במיטב טכנלוגיות השיוק דגיטליות ובכלים יחודיים פרי פיתוחיינו מהמתקדמים ביותר בתחום, קמפיינים המגיעים בזמן קצר מאוד לווליום חשיפה עצום ומעל לכל יוצרים את השילוב והעצמה סינרגית מעשית לפעילות השיווק, קידום המכירות והפרסום של הלקוח" להופיע באתר שלהן; בלי בושה, לקוחות מניחים מראש שמחיר פיתוח האתר כולל בתוכו גם כתיבה, עריכה והזנה של איזה כמה עמודים, כי בחיאת, זה כולה תוכן, איזה כישורים או מאמץ צריך כדי לכתוב כמה שטויות ב-Word?
הרבה אנשים הרימו ידיים ועזבו את התחום, פנו לאפיקי קריירה אחרים והשאירו את הכתיבה לשעות הפנאי, הבלוג או פרויקטים מזדמנים וייחודיים, או פשוט החליטו ללכת עם השוק ולמכור תוכן במחירי רצפה זנותיים. אישית, טרם ויתרתי על התוכן, אבל אפשר להגיד באופן ודאי, שהוא תופס הרבה פחות מקום בפעילות העסקית שלי ממה שתיכננתי בהתחלה. כמה שנים של נסיון כעצמאית עוזרות לי לדעת מראש לאיזה לקוחות כדאי ורצוי להציע שירותי תוכן, ולאיזה לקוחות כדאי לומר בעדינות שבמחירים שהם דמיינו לעצמם, אני בהחלט לא מוכנה לעבוד. לשמחתי, מגיעים אליי אנשים וחברות שמבינים את חשיבותו ועלותו של תוכן איכותי, ואני מסייעת להם ליהנות מפירותיו לאורך זמן. אבל, בחלק מהמקרים, אני פשוט מעדיפה להקדיש את אנרגיות הכתיבה והתוכן שלי לעצמי, ולכתוב פוסט על חתולים, במקום לנסות ולהתחרות בשרלטנים שמוכרים אשפת טקסטים ב-20 שקל ל-450 מילה. סליחה, אני אתקן את עצמי – אני לא מתחרה בהם בכלל, ומעולם לא התחריתי. אני מציעה שירותי כתיבה, עריכה וניהול תוכן. הם מציעים את המיץ שבתחתית השקית של הזבל. זה לא אותו דבר.
זה המצב כרגע. התוכן זונה. הוא לא היחידי, אגב. אני בטוחה שיש עוד כמה מקצועות שזוכים לקיתונות בוז וזלזול שם בחוץ. אני מניחה שתמיד יהיו המקצועות האלה, שמתייחסים אליהם ככה. אני יכולה רק להניח, שבתחומי עיסוק מסוימים, נצטרך להמשיך ולשמוע משפטים כמו: "בו'נה, אבל בן דוד של גיסתי גמר אתמול קורס קריאת עיתונים/ציור אתרים/תכנות בלוגו, הוא אמר שיעשה לי את זה ב-100 שקל!". אולי אפשר לשנות את הפרדיגמה, ואולי המצב רק יחמיר. אין לי כוונות להצטרף למעגל הזנות, ואני מקווה שכל מי שמזנה את התחום ייעלם לתהומות הנשייה ויילך לעשות משהו שיותר מתאים לו, כמו קואוצ'ינג, שיווק במדיה חברתית או ריפוי באמצעות נוצות של צוצלות.
אין הרבה אתרים עם תוכן ראוי לשמו. לצערי הרב, דלות התוכן מחלחלת גם לצד השני – ומסתבר שיותר ויותר אנשים לא ידעו לקרוא ולזהות תוכן טוב, גם אם הוא יכה אותם באף.
הבעיה הזו היא חלק בלתי נפרד מיכולת האינטראקציה של הקוראים עם התוכן. בהקשר ההיסטורי, מעניין לקרוא את מה שכתב דאגלס אדמס לפני 13 שנה: http://www.douglasadams.com/dna/19990901-00-a.html
זה לא רק שאנשים לא ידעו לזהות תוכן טוב אלא הם יצפו לתוכן גרוע וחסר דימיון ויחשבו שזה שייקספיר.
אייזק אסימוב האמין שגם בעתיד הרחוק האנגלית תשתמר בצורה כזאת שעדיין יהיה אפשר לקרוא את שייקספיר בהנאה, אבל הוא לא חזה את שפת האינטרנט שתמנע מאנשים להיות מסגולים להבין על מה הוא דיבר בכלל.
בנוסף יש "סופרים" כמו ריק ריידן שמתחילים לגרום לי להסס כשאני אומר שאני רוצה להיות סופר פנטזיה, כי אני נעלב להופיע באותו מקצוע כמוהם ואני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני מסוגל להביע את עצמי עם כל הכישרון של תרנגולת בלי ראש.
אני לא כל כך אוהבת כשמאשימים את האינטרנט ברדידות. הרי הרשת מאפשרת לכל אחד לגשת לעושר מטורף של תכנים, בכל נושא ובכל תחום, גם כאלה שלא נמצאים במערכת החינוך או בספריות מסודרות, החל ממאמרים מדעיים וכלה במדריכים מסודרים שמסבירים איך להכין קופסאות קינון לציפורים. הבעיה היא שלהרבה אנשים (בעיקר צעירים, אבל לא רק), אין שום עניין בכלום ושום דבר, מעבר לקצת פטפטת בפייסבוק, משחק מקרי או מאמר דעה נבוב בוויינט. יש כל כך הרבה שם בחוץ, אבל הרוב לא מתעניינים במה שיש.
אני לא מאשים את האינטרנט, באינטרנט רק העצים משהו שהיה קיים כבר. אני זוכר שכתבת בבטחון בתנועה על כך שאת זוכרת שלקח שעות להעביר קובץ של בייטים והיום מתלוננים על העברה של קובץ ששוקל ג'יגהבייטים. זה לדעתי הבעיה האנשים התרגלו לקבל מידע במהירות ואין להם כח לחכות.
אני לא יודע הרבה על תוכן אבל בשביל לכתוב ספר טוב צריך לחפש מידע, לשכתב סקיצות, לחזור על החומר ולראות שהשינויים החדשים תואמים למה שכבר נכתב. זה מרגיל את הקוראים לקרוא ספר בלי עומק עד שהם מתקשים לקרוא ספר עם שכל כך עמוק עד שקשה להפסיק לקרוא ולחזור למציאות.
לדעתי הבעיה היא בעיקר בחינוך הישיר של בית הספר ובחינוך הפרוקסי דרך טלווזיה ואינטרנט שמרגיל את האנשים לעצלות מוחית.
שמחתי להשאיר חותם על פוסט חשוב כזה ולתרום שורת מפתח מנצחת 🙂
וחוצמזה נהניתי לקרוא, את מה שאני לא נהנה לדעת…
איך ידעתי שזה הכינוי שתבחר 😛
מה הכוונה "שזה הכינוי שאבחר?"
זה הכינוי הקבוע שלי, למרות שאני כבר מזמן לא מרפא צוצלות אלא רק משתמש בנוצות שלהן לריפוי מחלות נפש של זאבי ערבות.
אופס, "הגיבו לתגובה", אני יודע… סורי 🙁
כל יום מביא בכנפיו הזדמנות להתגעגע לאתמול. את ynet אני מחרימה, באתר הארץ נתקלתי היום בכתבת תוכן שיווקי בוטה. לזכותם ייאמר, שבמקום להוסיף עוד שפע כתבות מסוג זה, הם מסתפקים בינתיים בקיבוע תריסרים של כתבות ישנות, אולי לצד רענון הפרסומות – הן התזזיתיות המעיקות עד זרא והן השקטות.
אין ספק שאת צודקת. אבל התוכן תמיד היה זונה כי תמיד היו ויהיו כותבים בינוניים שמורידים את המקצוע לזנות ואפילו כותבים בחינם באתרים הכי נחשבים בשביל קרדיט.
רוויטל, ארשה לעצמי לא להסכים עם כל הכתוב כאן, אלא עם חלק 🙂
חברה שמעלה אתר באינטרנט מבינה היטב את החשיבות של התוכן ולכן דואגת שיהיה קריא, איכותי, מקצועי, מעביר מסר עיקרי וקורא לעולה.
עם זאת, אותה חברה בהחלט יכולה להזמין תוכן לטובת הקידום, אשר יפוזר ברחבי הרשת רק במטרה להביא קישור נוסף וכאן חייבים לציין את העדכונים האחרונים – פאנדה ופינגווין שבאו להילחם בסתם תוכן וזו בדיוק הסיבה שאתרים רבים ירדו פלאים, בעוד שמיקומם תפסו אלה שעבדו ימים כלילות ולא הצליחו להדביק פערים לפני כמה שנים.
עבודתך היא חשובה ביותר ולכן נשאר רק להמשיך עם הגישה שלך אל התוכן, שהוא ממשיך להיות הלמך ללא עוררין !!!
נו, אז אם התוכן הזול והזבלי המפוזר ברשת "לצרכי קידום" כבר לא עובד עקב עדכוני האלגוריתם האחרונים של גוגל, אז גם 30 שקל לא שווה להשקיע בו. לא סתרת את מה שאמרתי, רק חיזקת.
[…] כל הזמן אומרת שהתוכן זונה. אין בזה חדש. למרות השינויים באלגוריתם של גוגל, כל מיני […]
[…] אבל יש כמה דברים בסיסיים שצריך לדעת לעשות, כדי שהתוכן לא יהיה זונה: לכתוב בלי שגיאות כתיב, שגיאות לשוניות ושגיאות הקלדה; […]
[…] ב-30 שקל – רבות כתבתי על הזניית התוכן באינטרנט הישראלית, אבל תמיד אפשר לציין זאת שוב: חברת […]