סיוט יד שנייה

לא מזמן מכרתי את סט התופים שלי באתר yad2. באופן מפתיע, ולמרות היות התופים מוצר נישה, המכירה התרחשה בתוך ימים ספורים מפרסום המודעה. מלבד 2 שיחות טלפון די הזויות, כל העניין נגמר מהר מאוד ובצורה די חלקה.

מעודדת מהתוצאות, החלטתי שזה הזמן למכור את הנטבוק הוורוד והמהמם שלי ה-Asus eee מדגם 2G. סיבת המכירה: קניית נטבוק חדש שטרם הגיע (פוסט זועם על ההתנהלות הכושלת של ח.י. אלקטרוניקה כנראה יגיע בקרוב). מצד אחד, אני עדיין שומרת את הלפטופ הראשון שאי פעם היה ברשותי – IBM ThinkPad מדהים, עם ג'יגה אחד הארדיסק, חלונות 95 ו-16 מגה זיכרון. מצד שני, אני עוברת דירה בקרוב וקיבלתי החלטה להיפטר מחפצים בלתי נחוצים, כולל ספרים, ציוד אלקטרוני, כלי נגינה וחתולים שמתחצפים (כאילו הייתי מסוגלת, באמת).

אז פירסמתי מודעה חדשה ב-yad2. השקעתי והעליתי 3 צילומים של המחשבונצ'יק בפוזות שונות. פירטתי בצורה ברורה את כל הפרמטרים שלו, וטרחתי והדגשתי שמדובר במחשב קטן, שעליו מותקנת מערכת הפעלה מזן לינוקס (לא, לא כתבתי Xandors, כי אף אחד לא יודע מה זה). אני מאמינה בשקיפות מלאה, וקיוויתי שהפירוט המושקע יצמצם את השיחות האידיוטיות והלא-רלוונטיות.

בחורה תמימה אנוכי. אולי בגלל זה אני אוהבת ורוד. בניגוד לתופים, שנמכרו מהר וגם מעניינים מעט אנשים יחסית, מסתבר שלמחשבים ניידים ורודים וקטנים יש ביקוש די רציני. הטלפון שלי צילצל די הרבה. בהתחלה שמחתי על כך, מכיוון שחשבתי שהפופולריות של המודעה (כמה מאות צפיות תוך כמה ימים) תביא למכירה מהירה ומוצלחת.

הצחקתם אותם.

הישראלי המצוי לא מפחד. הוא רואה מטרה ורודה, מסמן אותה ומסתער. הוא יציע לכם 500 ש"ח פחות מהמחיר המבוקש, יספר לכם שהוא נכה ובגלל זה כדאי שתורידו לו במחיר, ישאל באיזה צבע המחשב למרות שיש תמונות ברורות וורודות, ישלח לכם הודעות SMS עם סיפורים אישיים ולא מעניינים, יציע לכם GPS תמורת המחשב, ישאל אם תהיו מוכנים לנסוע 150 קילומטר כדי להביא לו את המחשב ובאופן כללי לא יקשיב לשום דבר שאתם אומרים.

שני ילדים התקשרו גם כן, במהלך השבועיים המתישים האלה. אחת היתה מאוד חמודה, אבל ביקשה שאבוא אליה להראות לה את המחשב. סירבתי בנימוס.  השני היה נער מחוצף שהבהיר לי שהוא לא רוצה להידפק (כך במקור) ושהוא רוצה לבדוק את המחשב לפני הרכישה, כדי לראות אם אפשר להתקין עליו GTA. הרגעתי אותו ואמרתי לו שאי אפשר. הוא ידע ש-GTA הוא משחק של 4 ג'יגה, והוא בטח יודע גם איך לסיים אותו, אבל הוא לא טרח לקרוא את הנתונים של המחשב במודעה. כנראה שיש לו דברים יותר חשובים לעשות.

בסופו של דבר המחשב עבר לידיו של איש די מוזר עם ציפורניים ארוכות ולא נקיות במיוחד, שבשיחה הראשונית אמר שחבל שהמקלדת חרוטה בעברית, כי הוא רוצה לתת את המחשב מתנה למישהו שגר בברזיל. אני מעדיפה שלא לדבר על זה יותר. וכן, ברור שהורדתי במחיר. כבר לא היה לי כוח לכל הפסיכים האלה.

ואם אתם חושבים שקשה למכור נטבוק משומש בישראל, תנסו למסור ערימת ספרים בחינם. בין הנודניקים ואלה שלא מוכנים לבוא לקחת את הספרים בעצמם, הצלחתי למסור ספר אחד בדיוק. את השאר, אחרי שבועיים ומשהו של הצקות ומיילים שבורים, הנחתי אחר כבוד ברחוב. אני בטוחה שהם מצאו בית חם.

ככה זה, כבר עדיף לזרוק חפצים משומשים ברחוב, מאשר לענות 50 פעם על "אולי תעשי לי מחיר?".

4 תגובות ל-“סיוט יד שנייה

  1. אור

    ואם אפשר להוסיף לסאגה…
    איזה רוע מצידך לא לשים את רשימת ספרים כך שכולנו נוכל לשזוף ברוח הקרירה ולראות אם יש משהו שווה..

    you may continue

    • רויטל סלומון

      היתה ועוד איך רשימה מפורטת – גם בלינק במודעה באגורה וגם לכל מי שביקש במייל וגם בטוויטר.

      זה לא עזר, כמובן. כולם רצו את הספרים אבל תכל'ס חוץ מאחת, אף אחד לא בא לקחת. אז נמאס לי.

  2. הו, תמימה שכמותי. ואני עוד הפצרתי בך לשמור על הספר עבורי, פן יקדים אותי שוחר שייבון נוסף.
    שוב תודה על הספר (מה זה זה? הוא חדש לגמרי!). כבר התחלתי לקרוא, והוא נהדר, כצפוי.

  3. איתמר

    חבל שלא ידעתי, בשביל ספר טוב אין לי שום בעיה להגיע מירושלים לחיפה כך שלהגיע לת-אביב לא מהווה בעיה.

להגיב על איתמר לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>