מדוע אין משמעות לקוד אתי לבלוגרים

קודם כל, שיעורי בית, לאלה מכם שאינם חלק מביצת הבלוגרים הישראלית (שהיא אחלה ביצה. זה פשוט כינוי, אל תקחו ללב):

  1. קראו את כתבתו של עידו קינן על איך מקאן אריקסון קונים בלוגרים בנזיד עדשים וכמה לירות.
  2. קראו את הפוסט של יהונתן קלינגר, מכובדי וכל זה, בעניין קוד אתי לבלוגרים.

סיימתם? בטח שלא. רובכם אפילו לא טרח להקליק על הלינקים, כי אין לכם זמן, חשק, עצבים ואתם לא מקשיבים למה שאומרים לכם.

זה, למעשה, אחד הטיעונים שלי בנושא קוד אתי לבלוגרים. אני חושבת שזה חסר משמעות, בדיוק כמו קוד אתי של עיתונאים. זה חסר משמעות, כי לרוב הקוראים לא אכפת. רוב הקוראים לא יודעים להבחין בין פוסט למאמר, בין טור דעה לכתבה. רוב הקוראים לא יכולים להבדיל בין ראיון פיקטיבי עם דמות מתוכנית טלוויזיה, לבין ראיון עם מנהל השקעות אמיתי. רוב הקוראים לא יודעים לזהות שרוב הכתבות וה"ידיעות העיתונאיות" שהם קוראים הן קופי-פייסט של הודעות לעיתונות, קומוניקטים יחצ"ניים ומסרים שיווקיים. לרוב הקוראים לא אכפת.

לכן, גם אם בלוגר טהור מידות ואציל נפש יכתוב דיסקליימר ענקי בראש הבלוג שלו, ובסוף כל פוסט, על כך שהוא מקבל כסף או הטבה עבור פוסט זה או אחר, זה יעבור מתחת לרדאר של הקוראים. רוב הקוראים. היחידים שישימו לב הם אלה שגם ככה מעורבים בתעשייה והאתיקה חשובה להם – כמה אנשי תקשורת ובלוגרים, שזו נשמת אפם. לרוב הקוראים לא אכפת.

יחצ"נות זה דבר דוחה. למדתי את זה על בשרי גם בשבתי במערכת עיתונאית, וגם אחר כך, כעצמאית. הצורה הבהמית והגסה שבה מאכילים היום היחצ"נים את העיתונים ואתרי התוכן בידיעות שיווקיות ואינטרסנטיות, היא מעוררת חלחלה. אם אתיקה בבלוגים מדאיגה אתכם, הייתי מציעה שתיכנסו לפאניקה בשלב הזה, מכיוון שבעיתונות הממוסדת המצב הרבה יותר גרוע. שילוב של חוסר מקצועיות, עיתונאים צעירים שרוצים להגיע לפסגה, שכר עלוב, עורכים ראשיים מושחתים וטיפשים והמון לחץ זמן, גורם לכך שיש המון עיגולי פינות, קיצורי דרך וקיפוסטים. היחצ"נים זיהו את זה מזמן, ולמדו לכתוב הודעות לעיתונות בצורה כל כך "עיתונאית", שבהרבה מקרים הן יועתקו כמו שהן ויוצגו כ"ידיעה" או "כתבה" – לפעמים אפילו עם קרדיט של כתב, שאפילו לא טרח לבדוק את הנושא או להרים טלפון אחד כדי לשאול את היחצ"ן שאלת-לצאת-ידי-חובה.

וזה עוד החלק הסביר – בדרך יש עוד יחצ"נים אלימים שמתקשרים לצרוח ולשנות כותרות וניסוחים, שמתקשרים לאיים שלא יעבדו איתך יותר אם לא תכתוב בדיוק מה שהם אומרים, שמתקשרים לשאול, בשיא החוצפה, למה הקומוניקט המשעמם שהם שלחו עוד לא עלה – ועוד.

ובל נשכח את שוחד היחצ"נים – זרם בלתי פוסק של מזון, חטיפים, צעצועים, מוצרי טיפוח ומה לא, שמגיע למערכות העיתונים ואתרי החדשות, ורובו המכריע לא מוחזר ליחצ"נים בצירוף "לא תודה", אלא נצרך בגאון ובראש כל חוצות. ותכל'ס – מה תגידו לעיתונאי שמשתכר 4,500 שקל בחודש? שלא יאכל מעדן חלב ששלחו לו, כי זה משפיע על הדיווח העיתונאי האובייקטיבי שלו? ואחרי שגמרתם להגיד את זה לעיתונאי – אתם עוד רוצים להגיד לבלוגרים שיספרו קבל עם ועדה שקנו אותם ב-150 שקל? את מי זה מעניין? לרוב הקוראים לא אכפת.

יותר מפעם אחת פנו אליי כדי שאשווק משהו בבלוג – ממוצרי טיפוח ועד מפלגות. פעם אחת, חברת יחסי ציבור עלובה במיוחד, זימנה אותי לפגישה בתואנה של צורך בהקמת בלוג וורדפרס (חלק מהפעילות העסקית שלי) ורק אחרי חצי שעה מתישה, הסתבר שהם רצו שאכתוב בבלוג שלי על מוצר טיפוח של לנקום, ושגם אגייס לפעילות המרגשת הזו עוד בלוגריות.

בכל המקרים הנ"ל, סירבתי. הפעמים היחידות שבהן פירסמתי שירות או מקום כלשהו, היו כאשר באמת הייתי שם, חוויתי חוויה טובה ורציתי לחלוק אותה עם הקוראים. לא יצא לי מזה כלום, ולא קיבלתי תמורה בעד הפוסטים האלה. סתם סיפרתי את הסיפור שלי.

בעיניי, זה אחלה שהסיפורים האלה נחשפים ושיש מי ששם עין על פעילות משרדי היחצ"נים, ככה סתם שנדע. בפרשת הטוקבקים השתולים, למשל, היה עניין רב. זה לא אומר שמשרדי פרסום וחברות תוכן מפוקפקות יפסיקו להשתמש בשיטה הנלוזה הזו. הם רק יעשו את זה יותר בשקט.

אם בלוגר כלשהו מרוויח כמה לירות מלכתוב שסדרת טלוויזיה מסוימת היא אחלה, שיהיה לו לבריאות. שיכתוב גילוי נאות, שלא יכתוב, שיהיה חלק מהקוד האתי, שיזמין יחצ"נים אליו הביתה. זה בכלל לא משנה. לרוב הקוראים לא אכפת.

64 תגובות ל-“מדוע אין משמעות לקוד אתי לבלוגרים

  1. ליאור

    הכתבה של עידו קינן יוצאת נגד משרד פרסום ספציפי האם נעשתה עבודה עיתונאית? לא. יש כאן מסע צלב. עבודה עיתונאית אמיתית היתה חושפת את כל משרדי הפרסום שעובדים עם בלוגרים וזה כמעט כולם למה רק משרד פרסום אחד מוזכר בכתבה? שנית למה נזיד עדשים? 1000 שקל לפוסט גם 150 לכמה מלים הייתי גם מוכן לקבל (למה אלי לא פונים?)
    ושלישית מסכים איתך לגבי הקוד האתי שכל בלוגר יחליט לעצמו

    • רויטל סלומון

      שטויות במיץ, "ליאור", אין כאן שום מסע צלב, והתגובה שלך מריחה מאוד מאינטרסים בעניין הזה. יש פה כתבה שמעלה שוב לכותרות את ההתנהלות הנפסדת של משרדי יחסי ציבור שלא מבינים כלום במדיה חברתית ורק רוצים להיות שם כי יש סביב הבלוגים וטוויטר באזז כלשהו.

      • ליאור

        גם הכתבה של עידו מריחה מאינטרסים
        ואגב אני ליאור לא "ליאור"

        • לא בלוגר

          מעניין, "ליאור", אתה שואל למה לא פונים אליך, אבל בתגובה שלך אין לינק לבלוג שאתה מפעיל וכ"כ רוצה שיעורב בקמפיינים אינטרנטיים.
          אבל אתה בטח לא קשור למקאן-אריקסון או משהו כזה, נכון?

      • ליאור

        זהו שלא העלו כאן את משרדשי הפירסום אלה את מקאן
        ולכן כקורא (תמים למרות שאני מריח לך מאינטרסים)
        אני כן מוצא טעם לפגם בכתבה
        מסע צלב זה כשיוצאים נגד חברה מסוימת וכתבה עיתונאית
        טובה היא שיוצאים נגד תופעה שבה נבדקים עוד משרדי פרסום
        באמת באמת עם יד על הלב מי מריח כאן יותר מאינטרס
        מי שפרסם כתבה על חברה אחת במקום על מגמה של כל השוק
        או מי שזה נראה לו לא בסדר?

        • רויטל סלומון

          נו, בחיאת, זו בדיוק אותה תגובה שהושארה בבלוג של עידוק, אני אפילו יכולה להשוות כתובות IP, אבל לא צריך, כי זה ברור מאליו.

          בכל פעם מדווחים על משהו אחר. למה, כל כתבה צריכה להיות תחקיר רחב היקף על מצב משרדי הפרסום בארץ? עכשיו התמקדו במשרד הזה, מחר באחר. שטויות. לא מסע צלב ולא גרביים. רק התנהלות כושלת של משרד פרסום בלתי מקורי בעליל, שחושב שהוא וטוויסטד המציאו את האינטרנט.

          • ליאור

            ברור לך שטענה בסדר גודל כזה עם האשמה ברורה
            חייבת להצביע על המצב בשוק להתמקד במשרד אחד זה לאנכון עיתונאית
            לגבי האייפי את מוזמנת להצליב אבל אני במשרד על אותו אייפי עם עוד 250 אנשים

          • רויטל סלומון

            אני אפילו לא אכנס לדיון על ה-IP, כי ברור לי שאין לך מושג על מה אתה מדבר.

            בכל מקרה, כל טענה שאתה מעלה בדבר נכונות עיתונאית והגינות מתגמדת בשל העובדה שאתה בוחר להיות אנונימי ולא באמת לעמוד מאחורי המלים שלך.

          • ליאור

            אני לא אנונימי פשוט אין לי בלוג ושהשם שלי לא יגיד לך כלום הגעתי לפה במקרה בכל מקרה הבלוג שלך מעניין

  2. האורגניזם

    מה שכתבת יכול להתמצות במילים: הציבור מטומטם, ולכן לא צריך להתייחס אליו.

    הציבור לא מטומטם, וזה כולל גם את חלק הציבור שאינו משתייך לבראנז'ת התקשורת על סוגיה.

    הציבור יודע כשמאכילים אותו בזבל, גם אם לעתים הוא בוחר לבלוע את הזבל הזה.

    ויותר מהכל, הציבור מזהה כשמישהו מזלזל באינטליגנציה שלו.

    • רויטל סלומון

      לא כתבתי שהציבור מטומטם ואל תכניסו לי מילים לפה. כתבתי שלרוב הקוראים לא אכפת, ויש הבדל גדול. ואת יודעת מה, הציבור לא מטומטם, אבל לא תמיד הוא יודע להבחין מתי מאכילים אותו בזבל. הרייטינג של תוכניות הריאליטי זו רק הוכחה אחת.

      • האורגניזם

        הרייטינג של תוכניות הריאליטי אומר שהציבור אכל את הזבל שהאכילו אותו, לא אומר שהוא לא זיהה שזה זבל. כנ"ל מקדונלדס, ברמה הקולינרית.
        יכול להיות שיש אנשים שלא יודעים להבחין בין דעה לעובדה, בעצם – בטוח שיש גם כאלה. אבל להגיד ש- 150 איש בלבד יודעים את ההבדל זו הגזמה. רוב הקוראים של הבלוג שלך ושל בלוגים אחרים יודעים להבחין באינטרס זר, אפילו אם הם לא יודעים את מקורו. לא צריך להיות חכם גדול בשביל זה, צריך רק קצת חוש ריח.

        • רויטל סלומון

          אם, לטענתך, הציבור אוכל זבל מבחירה ובהנאה, למרות שהוא יודע שזה זבל מזיק, אז אולי הציבור באמת מטומטם. אני חושבת שזו בעיקר חוסר מודעות וחוסר אכפתיות.

          צלפת בול: קהל הקוראים של הבלוג הזה הוא לא מייצג שום דבר. אלה בדיוק האנשים ששייכים לאותה ברנז'ה שאני מדברת עליה – לפחות אלה שמגיבים פה. יש גם קוראים "רגילים", אבל הם באים לפה כדי לחפש קבצי MP3 בחינם.

          • האורגניזם

            יש כמה אנשים באמצע. הם לא בברנז'ה וגם לא גולשים עיוורים. אלה הרוב. את קוראת להם לא אכפתיים ולא מודעים. והם קוראים את הבלוג שלך. לתשומת לבך.

            מה שמעניין, זה שהמסקנה הסופית שלנו דומה – את חושבת שהקוד האתי מיותר מפני שהציבור לא מבחין ולא אכפת לו, ואני טוענת שהקוד האתי מיותר מפני שהציבור ממילא מבחין, ואין דין בלוג כמאמר עיתונאי.

          • רויטל סלומון

            אז נסכים שאנחנו מסכימות על אי הסכמה. או משהו.
            ואגב – הלוואי שהיה דין לעיתונאים. אבל גם שם הכל פרוץ, למרות קוד אתי ומועצה עיתונאית וכל החרטא.

          • ניקי

            די, רויטל.

            אני נהנית מהבלוג(ים)שלך כבר שנים, אבל במקרה הזה, צר לי (או שלא) אני עם ה"אורגניזם" שמעלי. העובדה שאני (מבחירה) לא בלוגרית, ונכון לעכשיו לא בברנז'ה (תהיה אשר תהיה, ודאי שלא זו שבארץ), עדיין לא הופכת אותי למטומטמת, עיוורת ובטח לא לאחת שבאה אלייך כדי לחפש קבצי MP3 בחינם.

            אני מצטערת (ואיכשהו לא כל כך נדמה לי שתקבלי את זה בחיוב ובהבנה) – אבל מהפוסט הזה שלך עולה ריח די רע של זלזול באנשים כמוני. חבל.

          • ניקי

            אה, וכשדברתי על זלזול, התכוונתי גם ובעיקר לניסוח הזה שלך: "סיימתם? בטח שלא. רובכם אפילו לא טרח להקליק על הלינקים, כי אין לכם זמן, חשק, עצבים ואתם לא מקשיבים למה שאומרים לכם."

            ואותי זה קצת מרתיח, כיוון שאני לא רק קוראת פוסטים עד תומם, אלא גם קוראת את ההפניות וברובם המכריע של המקרים, גם את כל התגובות (שלפעמים מחכימות מאוד).

            אז איפה תכלילי אותי, אם אני לא בין אותם 150 אנשים (ואלוהים יודע איך הגעת למספר הזה)?

            אני מצטערת על מה שעלול להקרא כתוקפני, אבל אני די שונאת שמזלזלים בי ובשכמותי בלי בסיס אמיתי.

            ואם זה עדיין משנה, אז כן – הפרסום הסמוי בבלוגים מוציא אותי מדעתי.

          • רויטל סלומון

            מה לעשות, ניקי, והנתונים מדברים בעד עצמם – מתוך כמה מאות אנשים שנכנסו לפוסט הזה, אולןי 2-3 הקליקו על הלינקים. ואני יודעת כי אני רואה בסטטיסטיקות. זכותך להתעצבן כמה שאת רוצה, אבל יש בהחלט בסיס עובדתי לדברים שאני כותבת.

            וכמובן, הכי נוח בעולם להיות תוקפני מאחורי ניק ניים. אבל תרגישי חופשי. חופש הביטוי וכל זה.

          • ניקי

            "וכמובן, הכי נוח בעולם להיות תוקפני מאחורי ניק ניים. אבל תרגישי חופשי. חופש הביטוי וכל זה…"

            תגידי, רויטל, את בכוונה מנסה לעורר אנטגוניזם, גם כשאין לך שום סיבה אמיתית או יסוד עובדתי כלשהו להנחות/קביעות שלך? ניקי הוא שמי האמיתי (כן, כן, תעודת זהות וכל זה). לא רק זה, ספקתי כתובת מייל אמיתית ואפילו לא של וובמייל. מה עוד צריך כדי שהתגובה הכמעט אוטומטית שלך לא תהיה להניח שכל מי שאת לא מכירה ממש אישית, עושה שימוש בניק ניים?

            ולגבי ה"איפה כתבתי בטקסט" – כמו שאמרתי, אני קוראת גם את התגובות. ואת כן התייחסת, בתגובותייך (שאליהן אני מתייחסת ממש כמו אל טקסט המקור) לטמטומו של הציבור, ולכן הזכרתי את המילה הזו.

            אגב, שיהיה ברור – אני מסכימה אתך כמעט לחלוטין באשר לדברים הכה מרגיזים הללו, כולל תכניות הריאליטי המזעזעות (שמעולם לא צפיתי ולא אצפה ולו באחת מהן). אבל דווקא משום כך, ודווקא משום שבימים האחרונים התרגזתי עוד יותר כאשר נודע לי שפוסט אצל בלוגרית אהובה עלי היה פרסומי ולא כלל גילוי נאות אודות התשלום לו זכתה, דוקא בגין כל אלה אני דווקא חושבת שכן יש טעם בקוד האתי עליו כתב קלינגר.

          • רויטל סלומון

            מהר מאוד אני מתעייפת מטיעונים שנובעים מפרשנות אגרסיבית שאין מאחוריה כלום. גם בתגובות שלי לא כתבתי שהציבור מטומטם, אלא שנראה לי שלא אכפת לו ושהוא לא מודע. אם זה מעצבן אותך, אז זה מעצבן אותך. זו הדעה שלי ואני עומדת מאחוריה.

            זה מאוד נחמד שנתת אימייל וזה חסר משמעות מבחינת הזהות שלך. את כותבת תגובות זועמות ומשתלחות באינטרנט – וזה סבבה מאוד. אבל את לא לוקחת עליהן אחריות. אף אחד לא יכול לחבר אותך לתגובות האלה ולדעת שזו את. אני כותבת בשמי המלא ושמה את כל המוניטין הדל שלי מאחורי הדעות שלי. זה ההבדל בינינו. זה לא משנה אם אני מכירה אותך או לא. הרבה מהמגיבים פה הם אנשים שלא פגשתי מעולם.

            אני לא מנסה לעורר שום דבר. רק מציינת עובדות פשוטות שמהן את בוחרת להתעלם (כמו העובדה שבאמת כמעט אף אחד לא הקליק על הלינקים), כי ככה נוח לך. כמו להיות אנונימית. זכותך המלאה להיות מה שבא לך, אבל יש לזה השלכות.

            ואני לא מסכימה עם ידידי המלומד קלינגר. אני חושבת שכמו שבית סוהר מהווה הרתעה בעיקר עבור אנשים שאינם מתכננים פשיעה ממילא, כך קוד אתי יאומץ בעיקר על ידי אלה שמלכתחילה לא עברו עליו. כי לרוב הקוראים לא אכפת.

          • ניקי

            זה לא מעצבן אותי, וכמו שאני עומדת על זכותי לדיעותי, אני מכבדת גם את שלך.

            אבל בואי נעזוב את זה לרגע, כי יש שאלה שממש מציקה לי (ואני מתכוונת ברצינות – כך שאעריך תגובה לא מתלהמת שלך), עכשיו כשקראתי את התגובה האחרונה שלך: כאשר מישהו כותב תחת שמו האמיתי ומצרף כתובת מייל אמיתית שכוללת אפילו את שם משפחתו (ואפילו מעבר לזה, כפי שאני די בטוחה שהבחנת), באיזה שלב בדיוק, לשיטתך, הוא הופך להיות אנונימי? איך זה, תגובה בשם מלא, מתפרש על ידייך כחוסר לקיחת אחריות לתגובותי ולחוסר היכולת של מישהו לחבר אותן אלי? כי כאן כבר כשלתי בהבנה. מה עוד אני צריכה לעשות?

            וכמו שאמרתי, אעריך תגובה רצינית מצדך.

          • רויטל סלומון

            בינתיים מי שמתלהם פה זו רק את.

            ולשאלתך: אני לא חושבת שתגובה אנונימית בהכרח מצביעה על כך שדעות המגיב נחותות משלי או של כל אחד אחר שכותב ברשת בשמו המלא. אני כן חושבת שהרבה יותר קל ככה לדבר כמו שלא היית מדברת פנים אל פנים, או בכל פורמט אחר בו המילים שלך מחוברות לזהות האמיתית שלך.

            אין משמעות למייל שנתת, כי אף אחד פה לא רואה אותו.. רק אני. אין משמעות לשם הפרטי, שיכול להיות השם של עוד הרבה מגיבות אחרות. אין משמעות כי אי אפשר לבוא אחר כך ולהגיד "את אמרת את זה", כי אין פה "את". ומה לעשות, הרבה יותר קל ונוח להגיב בצורה בוטה ולא לעניין כשלא מסכנים שום דבר. כי ככה זה.

            אני מאוד בעד אנונימיות באינטרנט וגם בחיים. לא כל מי שרוצה פרטיות הוא פושע. להיפך. אבל כשאת מנהלת איתי "דיון" כשאת מתחבאת מאחורי מסך האנונימיות, כל העניין מקבל זווית אחרת לגמרי, במיוחד כשאת משתלחת, אגרסיבית ומנסה להוכיח כמה אני טועה.

            צורת הניסוח שלך וההתבטאות שלך אינה מביעה כבוד לדיעות שלי. הן מביעות בדיוק ההיפך. אבל יאללה בסדר, אני לא באה לחנך אף אחד באינטרנט או בחיים האמיתיים.

          • ניקי

            טוב, איכשהו אני מרגישה שמתנהל כאן דו שיח של חרשות.

            שאלתי, והתכוונתי ברצינות, מה אני צריכה לעשות. את עדיין דבקה בטענת האנונימיות (ובלי קשר להתנצלות שלי שתגיע בהמשך) – זו טענה מגוחכת, לאור מה שאמרתי. בהתחשב בכך שאת הדיון, לפחות בשלב הזה, אני מנהלת אתך, ואתך בלבד, הופכת את העובדה שאת היחידה שרואה את כתובת המייל שלי ללא רלוונטית ואף קטנונית.

            אין לי בלוג, מה לעשות. לכן איני יכולה לקשר אליו ולהעמיד – כפי שאת אומרת שאת עושה – את המוניטין שלי מאחרי דברי.

            כנ"ל לגבי השם: איכשהו, אני די בטוחה שיש עוד הרבה רויטליות בעולם. אם נאיין לרגע את נושא הבלוג, שכאמור אין לי (ומן הסתם לעוד קוראים ומגיבים רבים אחרים), מה מותר השם בו את חותמת משלי? האם, אם אתחיל להגיב במקום תחת "ניקי", בשם "ניקי לוי" או "הורנשטיין" (שששששששש…שמי האמיתי) – זה ישנה את דעתך?

            כי, ואני סתם לוקחת אותה כדוגמא, הגיבה כאן מישהי חביבה בשם "שרית". אין שום הבדל בין שם כזה ל"ניקי" (ואם כבר ההיפך – איכשהו יש בטח יותר שריתיות מניקיות), למעט העובדה שבה דנתי לפני שניה, שלה יש בלוג אליו היא מקשרת.

            כי אם לאו, לא ברור לי בכלל מה את אומרת (אבל אולי אני זו שסתומה).

            ואמרתי שתגיע התנצלות, אז הנה היא: לא התכוונתי להשתלח ולתקוף באגרסביות. לטעמי לא הייתי כזו (ודווקא כן הרגשתי שבהכללות שלך את ציבור הקוראים האינטרנטי את כן היית). אבל אם כך הצטיירתי, אני מתנצלת.

            ניסיתי לנהל אתך דיון אמיתי, ולא "דיון". כנראה שזה לא עלה בידי (ואולי לא רק בגללי? או שזו עוד תוכחה שלא תתייחסי אליה?)

            ודבר אחרון, אבל באמת: אני לא מתביישת בדיעותי. הן שלי, וככאלה, אני עומדת מאחריהן בכל עת (ומוכנה גם לקבל ביקורת, אם יש לה הצדקה, ואולי גם להשתכנע). ולכן אין לי שום בעיה לחתום בשמי האמיתי ולא בשם מזוייף, או בכתובת מייל שלא מובילה לשום מקום. אין פה שום קשר, ולו הקלוש ביותר, לנכונותי "לסכן" משהו. שום דבר מדברי לעיל לא היה משתנה (או "מסכן" אותי בכל דרך), לו הייתי יודעת שאחרים רואים את כתובת המייל שלי.

            בכל אופן, פרשתי. חן חן לך.

          • רויטל סלומון

            את לא באת לנהל דיון. באת להתלהם. התעלמת מכל העובדות שסותרות את ההאשמות שלך והמשכת הלאה לדיון סוער אחר שהתחשק לך לנהל, בו גם את מתעלמת מהעובדות. שרית היא שרית מבלינק, שנורא ברור מי היא ומאיפה היא ומה השם האמיתי שלה, ואפשר לדעת את זה מייד לפי הלינק.

            לא חייב להיות לך בלוג, חס ושלום, וזכותך המלאה להחביא את זהותך האמיתית, כך שמי שמגגל "ניקי הורנשטיין" לא יגיע חלילה לתגובות בבלוג שלי (בטח שיש הרבה רויטל, אבל אין הרבה רויטל סלומון, ואין הרבה רויטל סלומון שעוסקות בניהול תוכן ויש להן בלוג בשם המלא שלהן. למעשה, למיטב ידיעתי, יש רק אחת כזאת). ויראה מה כתבת ואיך התנהלת בדיון באינטרנט.

            הטענות שלך נגדי ונגד דעותיי לא מחזיקות מים לא בגלל האנונימיות שבחרת בה, אלא בגלל שהן לא מבוססות על עובדות, אלא על הרגשות וספקולציות וכמות מוגזמת של עצבים ואגרסיות. אני בספק רב אם היית מנהלת דיון כהז בצורה פומבית כשאת חשופה וגלויה לעיני כל. אבל אולי אני טועה וככה את מתנהלת כל הזמן. לא יודעת.

            בתור אחת שכותבת הרבה מאוד במרחב הציבורי, כבר שנים, אני רגילה לחלוטין לביקורות, השמצות ועוד שלל כאלה. ככה זה – כשאת מוציאה את הדעה שלך החוצה, תמיד יהיה למישהו מה להגיד. לפעמים זה סבבה, לפעמים לא. לפעמים אני מתעלמת מאלימות מילולית, ולפעמים אני חשה חובה להצביע עליה ולהראות שאין מאחוריה הרבה, בטח לא דיון מבוסס או רצון להביע דיעה, אלא סתם צורך לשחרר קצת קיטור. לפעמים אני גם מוחקת או לא מאשרת תגובות כאלה, כי אני לא חושבת שצריך להיות לכלוך בבלוג שלי, אבל לפעמים אני משאירה אותן, כמו עכשיו.

          • רויטל סלומון

            תמצאי לי בטקסט איפה כתבתי שמי שלא בלוגר או בברנז'ה הוא מטומטם. זה נורא נחמד לקרוא מה שמתחשק לך, אבל אני לא כתבתי דבר כזה.

            כתבתי שלאנשים לא אכפת. סליחה, לרוב האנשים לא אכפת. כנראה שלך אכפת. את עדיין לא רוב האנשים, וכמעט מברירת מחדל, מי שבכלל מעניינת אותו אתיקת בלוגרים, הוא לא הציבור הרחב והרגיל.

  3. אם אני מבינה ממה שכתבת את אומרת שלרוב הקוראים לא אכפת מקיומו של קוד אתי בבלוג שהם קוראים, ועם זה אני מסכימה. מן הסתם יהיה אכפת להם כשהם יבינו שעבדו עליהם או שמכרו להם משהו. אבל אני חייבת להסכים עם עם אורגניזם בנושא האנשים שבאמצע, שהם לא עיתונאים או בלוגרים ומזהים שמוכרים להם משהו.
    אני מהאנשים שבאמצע במקרה של חדשות ביום שישי בערב לדוגמה. כל פעם מחדש אני מתעצבנת מהאייטם "העיתונאי" שברורררר שמישהו שילם עליו. ואני לא עיתונאית.

    • רויטל סלומון

      את אולי לא עיתונאית או בלוגרית, אבל את עמוק בברנז'ה ובתעשייה ולכן לא ממש דוגמא לקורא ממוצע. אל תנסי להתחמק מגורלך האכזר 😛

      • לפעמים אני עדיין מרגישה כמו שרית הקטנה מבת ים P:
        אבל מה שנכון נכון.
        את מאוד משכנעת היום! 🙂

        • רויטל סלומון

          זה בגלל שאני אחרי כוס קפה. לקפה יש כוחות קסם. 😀

    • רויטל סלומון

      וחוץ מזה את בלוגרית. כמובן.

  4. לאנשים היום יש יסמקס והם עדיין מעדיפים לראות טלויזיה, כי הם מתים על פרסומות. אין מה לעשות, היחצנים מגעילים כי להגעלה יש שוק.

    • זו הטענה הכי לא מנותקת מהמציאות ששמעתי לאחרונה (ואני שומעת הרבה).
      לא לכולם יש יסמסקס, גם אם כולם היו רוצים. שכחת את קיומם של חסמים טכנולוגים? כספיים?

    • וכמובן שיש שגיאת כתיב והכוונתי היא שהטענה הזו מנותקת מאוד מהמציאות, ולא להפך.

  5. […] מאוד נרגשים מחשיפת הבלוגרים בתשלום ואפילו התחיל שוב דיבור על קוד […]

  6. אני בעיקר מתלהב משיטת התגובות הזו עם הנסטד. זה פיצ'ר בילט אין של וורדפרס או שעשית את זה בעצמך?

    אתיקה? בלוגרים? ברך?

    • רויטל סלומון

      זה תוסף לוורדפרס, אם כי היום יש הרבה תבניות שמגיעות עם threaded comments בילט אין.

      אני קינפגתי לו רק את ה-CSS שיישב יפה בעברית.

      • רואים שאת בוגרת ישרא. הבאת לפה את הדבר היחידי שהופך את הבלוגים שלהם לנסבלים… 🙂

        • רויטל סלומון

          זה מה שמונע ממך לעבור לוורדפרס? בשנייה אני מסדרת לך כל פיצ'ר שתרצה 🙂

          חוץ מזה, אתה צודק – קשה לנהל דיון בתגובות כשאין שרשורים. במיוחד בפוסטים סוערים 😛

          • פוסטים סוערים איז מיי מידל ניים…

          • רויטל סלומון

            חשבתי שברך איז יור מידל ניים 😛

          • ברך איז דה מידל ניים אוף פאדל. תני לקיסר את אשר לקיסר…

          • השאלה היא מה קורה כשיש הרבה תגובות וכבר אין מקום לעשות נסט לנסט
            בסוף מגיעים למצב שהתגובות נראות כמו הייקו?

          • רויטל סלומון

            פאדל, אנדורפין
            Y'all look alike to me

            ולשאלתך – קודם כל אפשר להגביל את מספר התגובות שבכל שרשור. שנית, הבלוג הזה בעייתי בעיצוב שלו מהבחינה הזו, כי החלק של התוכן ממש צר. בתבניות קצת פחות פרועות זו בעיה קטנה יותר.

  7. כליל

    אני באמת לא מהתחום ולכן אני לגמרי מסכים אתך (כולל את עניין משרד הפירסום – מעוד מענין אבל כמובן שאני לא זוכר את שמו אז לא ממש אכפת לי שהציגו רק משרד אחד).
    הכתבה מענינת ככתבה כי היא חושפת בצורה ברורה עם הכסף את ההתנהלות. זה ברור לי לחלוטין שזה לא ישתנה בכלום.
    עוד אף פעם לא רכשתי משהו בעקבות פוסט
    מצד שני בעקבות מה שקראתי כנראה שגם על דם אמיתי אני אוותר.
    חוץ מזה בהזדמנות זו שכותבים – כיף לקרוא אתך בשלל הבלוגים שלך.

    • רויטל סלומון

      אז חוץ מזה רב תודות 😛

  8. אפשר להגיד הרבה (או לפחות כמה) דברים על עידו קינן –
    אך מתוך כל העיתונאים והבלוגרים בסביבה – כשקוראים טקסט שלו אפשר לישון בשקט בכל הנוגע לאמינות, רצינות ועבודת הכנה נאותה.

    ייתכן וניתן היה לעשות את הכתבה הספציפית יותר טוב, אבל באמת,
    הלוואי וכל העיתונאים ברשת היו בודקים את עצמם מצד אחד, ולא מפחדים להביע דעה (ובעיקר) כנגד גופי הון אימתניים שיכולים לספק (או לעצור) את פרנסתך העתידית.

    "ליאור" במקרה במקרה נפלת על אחד הבודדים שאין מה להשחיר אותו.
    (את גם אחד מהבודדים האלה, רויטל, תרגעי 🙂

    Robot55 has finished commenting cycle and will now return to idle state

    • רויטל סלומון

      כפרה, קשה להשחיר מי שבאה שחורה וערבייה במקור.

      Comment cycle is restarting. Commencing in 3,2,1….

  9. רומת

    אחח רלו, רלו…
    יופי של בלוג
    הגעתי לפה במקרה דרך גוגל כשחיפשתי משהו (אני אפילו לא זוכר מה)
    דרך אגב, "I love the Dove"

  10. קראתי את הפסקה הראשונה, עברתי לקרוא בחופזה את הבולדים ואז קראתי ברפרוף את התגובות.

    הרבה מילים.

  11. אני לא מסכים אתך שלקוראים לא אכפת. אכפת להם גם אם הם לא יודעים את זה. לאט לאט הבלוגים יהפכו ממשהו אותנטי ואמין יחסית לבליל מסחרי. פעם האינטרנט (זוכרת) היה אותנטי כזה, לפני שהוא הפך להיות בעיקר רשימת דפי זהב של אתרי חברות מסחריות. הבלוגים הגיעו בהפוכה ונתנו נופך אישי ועכשיו זה יפוג לאיטו. גם הפייסבוק והטויטר היום והמסנג'ר ו ICQ מתמלאים בפרסומות. שלא לדבר על המייל. את רוצה להגיד לי שלרוב הציבור לא אכפת מספאם?

    אכפת להם, אבל הם לא תמיד יודעים לזהות את הבעיה ולא תמיד יודעים מה לעשות בנדון.
    וכמו זיהום אויר, זה לא חייב להיות ככה.

    יכול להיות שמגמת הפרסונליזציה בשנים האחרונות נובעת ממאמץ אחרון להתגבר על המסחור, אבל לצערי נראה לי שגם שם נפסיד.

  12. שושי

    לא נשמע לי הגיוני שלגולשים לא אכפת באופן ראשוני שעובדים עליהם.
    אולי הם מאמינים שזאת תופעה חובקת כל במדיה שאין להמלט ממנה, מתייאשים ואז מכחישים אותה וממשיכים לצרוך את התוכן.
    הם צריכים לדעת שיש איים שבהם יוכלו לקבל תוכן אמין, להכיר עוד ועוד מהם, ואז אולי יתחילו אט-אט להסס לפני שיבלעו הכל ללא הבחנה.
    בשלב יותר מאוחר של תרחיש ורדרד זה, הם יבינו גם שחדשות לא יחצ"ניות צריכות להיות ממומנות באופן אחר.

  13. ב- thecoils היה דיון מעניין על הקוד האתי סביב הפוסט "בלוגר הוא לא סוג של עיתונאי" : http://snipurl.com/jeoqg

    הטענה העיקרית שהבעתי (ובה אני עדיין מחזיק) היא שאין קוד אתי לבלוגרים ולא צריך להיות. את הסיבות אפשר לקרוא בפוסט.

    בעניין כישורי הבנת הנקרא של הקוראים והאכפתיות שלהם – לא הייתי טורח לכתוב בלוג אם לא הייתי חושב שלמישהו אכפת, לפחות קצת, או שהרוב המוחלט לא מבין שזאת לא כתבה ב- themarker. לא פחות חשוב – סטטיסטית, לפחות חלק מקהל קוראי יותר משכיל, מוכשר ואינטליגנטי ממני.

    אנשים לא קופצים מגגות בגלל פוסטים, זה לא אומר שהם חסרי אכפתיות.

  14. מסכימה איתך לגבי הנורמות הפסולות וחוסר הבושה שהעיתונות הישראלית מתהדרת בהן, גם המודפסת וגם האלקטרונית. האמת שהייתי שמחה אם זה היה מצומצם רק לאינטרסים מסחריים.
    לגבי חוסר אכפתיות של הקוראים אני לא מספיק יודעת אבל לפחות מהתגובות המתמרמרות שנזכרות אצל עידו נראה שהצדק יותר עם שרית. או שמתעצבנים ואחר כך שוכחים מזה…
    לא ברור לי למה את טורחת לבוא בדברים עם היחצ"ן הטמבל – לו משלמים בשביל להתעלק לך על הבלוג יום שלם (גם ראשון להגיב וגם כל התגובות שלו בהפרשים של שעה או פחות), לך לא…

    • רויטל סלומון

      התגובות המעוצבנות באות ברובן מהבלוגרים עצמם, מאנשים שעוסקים באתיקה וכתיבה כל הזמן – אלה לא הקוראים הממוצעים.

      אני טורחת לבוא בדברים כדי שלא ייצא מצב שהיצור הזה (שאני אפילו יכולה לנחש מיהו) יציג טענות שקריות וכושלות. וחוץ מזה, לבלוג שלי תמיד יש לי זמן 🙂

      • מה שמעלה את השאלה מיהו "קורא ממוצע" וכמה כאלה בעצם יש בכלל שהם לא מהמעגל הברנז'אי כמו שאת קוראת לו. לפחות מהנסיון האישי שלי ככל שממעטים לכתוב ולקחת חלק פעיל בבלוגיה זו או אחרת יוצא שגם ממעטים לקרוא בה. אולי הרוב הדומם מביע גם את המחאה שלו בצורה שקטה ומצביע ברגליים.

  15. הרשומה נתקבלה בבלוגדיבייט…

    I found your entry interesting do I've added a Trackback to it on my weblog :)…

  16. […] בנושא הקוד האתי לבלוגרים, נתקלתי בתגובה אחת לפוסט של רויטל סלומון בנושא. הפוסט של רויטל סבב סביב רעיון אחד פשוט: לרוב […]

  17. […] על כך. יונתן קלינגר סיפק את הזווית המשפטית של הנושא ורויטל סלומון מספקת ניתוח מעניין של נושא הקוד האתי של […]

  18. […] פוסט על "אמנת בלוגרים" אפשרית, שתסדיר כללי אתיקה (רויטל סלומון פרסמה פוסט מתנגד). לי זה נראה פשוט מגוחך. אחד היתרונות המובנים של בלוג […]

  19. […] בדבר פוסטים ממומנים בבלוגים כתבה רויטל סלומון את הדברים הבאים רוב הקוראים לא יודעים להבחין בין פוסט למאמר, בין טור […]

  20. […] אבל אין פתרון אמיתי מלבד הפעלת השכל (מסכימים איתי רויטל, רן יניב ואחרים), ומצד שני אני לא מבין את הזלזול שמביעים […]

  21. […] כשנה סערה קהילת הבלוגרים בארץ מסביב לשאלה האם בלוגר מחוייב בקוד אתי כשהוא מפרסם מוצר או חברה עסקית. מוקד הדיון סבב סביב […]

  22. […] דובי קננגיסר התייחס לעיקרון הזה בפוסט שגיבה את העמדה של רויטל סלומון – לפיה קוד אתי לא יגן על הקוראים, כי לקוראים לא אכפת ממילא. […]

  23. […] באותה מידה, שוחד יחצ"נים הוא חלק לגיטימי מהמשחק. והוא גם לא דבר חדש בכלל. כבר ב-2006 הקימו כל מיני אנשים קול צעקה על כך שבלוגרים מקבלים מוצרים לכתוב עליהם. כמה שנים אחר כך שוב הציעו קוד אתי לבלוגרים, הצעה שכמובן לא יצא ממנה כלום. טענתי אז ואני טוענת גם היום, שאין צורך בקוד כזה, ושלרוב האנשים לא אכפת. […]

להגיב על אסכולת הכורסא » בלוגרים, פרסום סמוי, יושרה למכירה ואתיקה עיתונאית לבלוגרים לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>