שיעורים חשובים לחיים שלמדתי מהסוס שלי

לכבוד יום הולדתו של הסוס הכי נפלא ומעצבן ביקום, הנה כמה שיעורים חשובים שלמדתי מטאלו, ובכלל מלהיות בעלת סוס בשנים האחרונות.

לחיות את הרגע

זה לא שתכנון לטווח ארוך הוא נחלתם הבלעדית של בני האדם, אבל סוסים מגלמים כמעט את ההיפך הגמור. סוס מונע מאינסטינקטים ורואה רק את הרגע שלפניו. מעניין אותו מה קורה עכשיו, בשנייה הזו, וכל השאר חסר חשיבות לחלוטין. סוסים זוכרים (עובדה שאפשר ללמד אותם תרגילים והוראות בלי בעיה), אבל אם הבחירה בידם, הם בוחרים להתמקד ברגע הנוכחי. כך למשל, אם אנחנו הולכים למקום שיש בו המון דשא טעים, מקום שטאלו מכיר היטב ויודע שאנחנו הולכים אליו, זה לא משנה. כי הנה, יש פה איזו חתיכת צמח מאוד מעניין, אז בואו נעצור עכשיו ונאכל אותו, כי מי יודע אם הדשא במקום ההוא עוד קיים ומחכה לנו בכלל.

לחיות בתוך הרגע ולחוות אותו באופן מלא, מוחלט ועמוק, זו תכונה שקשה מאוד לאמץ, אבל אם לומדים לעשות זאת, מדובר בחוויה מספקת מאוד, שמאפשרת באמת ליהנות מהדברים הקטנים והפשוטים שבחיים. אין הלאה, אין תוכניות מורכבות, אין אג'נדות. יש את הכאן והעכשיו.

Today is glorious, and none of our tomorrows are guaranteed.

מיינדפולנס

זה אולי נשמע חלק מסדנה רוחניקית כלשהי, אבל סוסים הם אלופים בשימת לב למה שקורה סביבם, ולא יותר. הם לא עסוקים בחפירות עצמיות על חשבונות שטרם שולמו ומשימות שטרם מולאו. הם מונעים מאינסטיקטים טהורים של הישרדות. הם מסתכלים סביבם ותוהים איפה האוכל הקרוב והאם הרשרוש בשיחים הוא זאב ערבות שבא לחסל אותם. בני אדם, כך נראה, עושים מאמצים עליונים כדי לא לשים לב לסביבה ולמה שקורה ונמנעים ממיינדפולנס. הפרצוף שלנו מחובר למסך זה או אחר, וחלילה שנניח אותו ולרגע לא נעשה כלום מלבד לחוש מעט את הסביבה שלנו.

והנה הטריק הנוסף – אי אפשר לרכב על סוסים ולא להיות במודעות קשובה (מיינדפולנס). שנייה אחת של חוסר תשומת לב, ואתם עלולים למצוא את עצמכם על הרצפה, במקרה הטוב. רכיבה דורשת תשומת לב לסוס, לסביבה ולעצמכם. מחשבות יתר על העבודה ועל הטיפול הבא במכונית לא רק יפגמו בהנאה שלכם – אלא ממש עלולות לגרום לכם לנזקים.

מעולם לא הייתי חובבת גדולה של תרבות המולטי-טאסקינג, בכל מקרה. טאלו והרכיבה לימדו אותי לשים לב למה שקורה כאן ועכשיו, להתמקד במשימה הנוכחית ולעשות אותה בצורה טובה, ואחר כך להמשיך לדבר הבא. חוץ מזה, צריך לשים לב למה שקורה ברכיבה. אין לדעת איזו ציפור מסוכנת תתעופף מהשיח ותגרום לסוס שלכם להתקף חרדה וריצה חסרת שליטה.

שמחת חיים

לאחרונה יצא לי להיתקל בלא מעט אנשים ששמחת החיים ניטלה מהם. או יותר נכון – הם נתנו למישהו אחר לגנוב אותה מהם. החיים קשים, מסובכים ומאתגרים לכולם, ומי שאומר שלא כך הוא – כנראה משקר לכם או לעצמו.

משפחת סלומון היא משפחה עליזה באופן כללי (אנחנו אף צוחקים בהלוויות, כי ככה זה אצלנו), אבל אין ספק שטאלו עזר לי להעמיק את שמחת החיים שלי. סוסים הם חיות מצחיקות. טאלו הוא סוס משעשע באופן מיוחד. הוא מצחיק אותי על בסיס יומיומי, בשלל שטויות ודברים קטנים שהוא עושה. שמחת החיים של טאלו ניכרת עליו – והוא גם לא צריך הרבה כדי להיות סוס שמח. קאנטר טוב אחרי עבודת רכיבה, אוכל טעים, מרעה דשא ביום קר או עורב חצוף שבא לו לא טוב בעין – כל אלה גורמים לו לרוח שטות ולהתנהגות שמחה, וזה מדבק.

כל עוד יש לכם שמחת חיים בלב, אתם בלתי מנוצחים, ולא משנה כמה המצב סבוך.

סבלנות

ספר שלם לא יוכל לתאר כמה התכונה הזו בחסר אצלי. אני תמיד אומרת שאם הייתי סוס, הייתי סוס ערבי, ולא רק בגלל המוצא של הסבים והסבתות שלי. יש לי דם חם. יש לי פיוזים קצרים. יש המון התנהגויות אנושיות שמביאות לי את הסנטה מריה. אני אמנם לא עצבנית כמו שהייתי בצבא (יש אנשים שמפחדים ממני עוד מאז שהייתי בת 18), אבל משהו מזה תמיד נשאר, ותמיד היה לי מאוד קשה לשמור על אורך רוח.

אפעס, עצבים וקוצר רוח לא עובדים עם סוסים. אם אתם חושבים שקריזה תגרום ליצור מבוהל ששוקל 550 קילו לעשות מה שאתם אומרים לו, הרי שטעות בידיכם. הדבר היחידי שעובד עם הסוסים זה סבלנות. זאת ועוד, סוסים דומיננטיים כמו טאלו נוטים לבדוק את הגבולות של הרוכבים שלהם על בסיס דקתי. בכל רגע נתון, טאלו בוחן עד כמה הוא יכול להיות חצוף ומעצבן, ואני צריכה להגדיר עבורו את הגבולות האלה. זה לא שהוא שוכח, הוא פשוט אוהב לבדוק אם משהו השתנה. כאמור, להתעצבן לא עוזר. כדי לפתח מערכת יחסים טובה ומכבדת עם הסוס שלכם, אתם צריכים אספקה בלתי נגמרת של סבלנות.

יותר מזה – מי שמשתתף בענף ספורטיבי של רכיבה על סוסים, צריך סבלנות גם לעצמו. לוקח המון זמן ללמוד את המיומנויות הבסיסיות של הרכיבה, בייחוד אם החלטתם להתחיל לרכב בגיל מבוגר. אלה שרירים ששום ספורט אחר לא מפעיל, ויש צורך בקואורדינציה ייחודית, שיווי משקל ותשומת לב להמון פרטים קטנים. ההתקדמות היא איטית ולא ליניארית, והלמידה של עולם הסוסים והרכיבה דורשת המון המון המון סבלנות.

וככה, מחוסר ברירה, מצאתי את עצמי מתרגלת סבלנות. Fake it till you make it, ומה אתם יודעים – בסופו של דבר הסבלנות הפכה לחלק אינטגרלי ממני. עדיין יכולה לצאת ממני הקמב"צית של גדוד 299 כהרף עין, אבל זה כבר כמעט לא קורה, וטוב שכך.

אנשי מקצוע טובים שווים את משקלם בזהב

לא שהייתי צריכה סוס כדי לדעת את זה, אבל אין ספק שההכרות עם עולם הסוסים חיזקה אצלי את ההבנה הזו. אתם יודעים כמה קשה למצוא מפרזל טוב? אבל באמת באמת טוב? מאלפים, מאמנים, מתאמי אוכפים – אפילו ספקי מזון. בעלי מקצוע טובים הם נדירים. בעלי מקצוע איכותיים בעולם הסוסים הם כמו זהב טהור. בעלי מקצוע מעולים בעולם הסוסים בישראל… טוב, עזבו. בואו אפילו לא נתחיל לדבר על ישראל ומקצועיות.

כשמוצאים בעל מקצוע כזה, מחבקים אותו ולא עוזבים, לא משנה כמה הוא קורע לכם את הכיס. על מקצוענות לא מוותרים.

לבקש עזרה כשצריך

השיעור הכי משמעותי בבקשת עזרה שקיבלתי היה בתקופת השיקום שלי מהפציעה, אחרי שטאלו נפל עליי. אני יצור מאוד עצמאי וסולואיסטי, אבל הפציעה לימדה אותי שאין ברירה, ושלעתים צריך לשים את האגו בצד. זה רק יוציא אתכם אנשים טובים יותר.

אבל לא רק דרמות כמו הפציעה לימדו אותי את השיעור החשוב הזה, אלא העבודה היומיומית עם טאלו. לפני כמה חודשים, הסתובב לו איזה סוויץ' בראש והוא החליט לעשות כל מיני צרות דרמטיות. ניסיתי את כל מה שאני יודעת ולא מצאתי פתרון. הבנתי שאני צריכה עזרה ופניתי למאמן ומאלף ותיק, איש מקצוע פר אקסלנס, שבשני מפגשים עזר לי לשנות באופן דרמטי את מערכת היחסים שלי עם טאלו (לטובה) ושינה לי את נקודת המבט על רכיבה ועבודה עם סוסים בצורה משמעותית. הרווחתי ידע מקצועי, שלוות נפש, זווית ראייה חדשה ועבודה טובה יותר עם הסוס שלי – הכל כי ידעתי לבקש עזרה ברגע שהייתי צריכה. וטאלו? הוא הרוויח רכיבות רגועות יותר, ויכולת לבצע תרגילים חדשים.

אף פעם לא מאוחר ללמוד משהו חדש

זה בהמשך ישיר לסעיף הקודם. בגיל 21.5, טאלו הראה לי שהוא יכול ואפילו רוצה ללמוד מיומנויות חדשים, ואפילו לשנות גישה באופן כללי. זה לא שהאופי הבסיסי שלו השתנה, אבל אחרי העבודה עם המאלף, בהחלט היה שינוי גישה משמעותי. התחלנו לעשות תרגילים שמעולם לא עשינו קודם, ורמת החשש של טאלו ירדה פלאים. הוא למד לא רק תרגילים, אלא גם לסמוך עליי, ולהבין שאפשר לפתוח שער ברכיבה בלי להיות דרמטיים, ושרוב הסיכויים ששקית מעופפת לא תביא לקץ חייו.

בכלל, העבודה עם סוסים מלמדת אתכם משהו חדש כמעט בכל יום. אז אף פעם לא מאוחר מדי ללמוד דברים חדשים – זה רק עניין של רצון ונכונות.

רוב מה שיגידו לכם – לא נכון

אני ספקנית מטבעי בכל תחום, אבל אין ספק שההכרות הקצרה-יחסית שלי עם עולם הסוסים והרוכבים חידדה את הספקנות שלי מאוד. בתחילת הדרך קיבלתי הכוונה מקצועית ירודה, ולימדו אותי יותר מדי שטויות לא נכונות. רק בשנתיים האחרונות נחשפתי יותר לאנשי מקצוע אמיתיים בתחום הסוסים, וביחד עם היכולת שלי ללמוד ולחקור לבד, הבנתי שכמות האגדות האורבניות והבולשיט בתחום שוות ערך רק לכמות החאפרים בתחום בניית האתרים.

נתתי קצת יותר מדי ריספקט לאנשים שעבדו איתי בתחילת הדרך, פשוט בגלל חוסר ידע וחוסר יכולת לשפוט מי באמת מבין עניין ומי אידיוט. היום אני יודעת לאבחן את זה קצת יותר טוב. ועדיין…

אני לא יודעת כלום על סוסים

באמת שאני לא יודעת כלום. מדובר בתחום ותיק עם מסורת של מאות שנים, המון סגנונות ותצורות, התפתחויות וטרינריות ומקצועיות, שינויים דרמטיים ותובנות חדשות שמתגלות על בסיס יומיומי. אני קוראת, לומדת, מקשיבה לאנשי מקצוע, ועדיין – אני לא יודעת כלום. פשוט כלום.

כל רכיבה היא רכיבה טיפולית

רכיבה טיפולית היא תחום די מוכר וידוע בארץ. סוסים הם אולי לא היצורים הכי אינטיליגנטיים בעולם, אבל יש להם השפעה נפלאה על בני האדם שסביבם, ויכולת לחוש מצבים רגשיים בקרב ילדים ומבוגרים. רכיבה על סוסים משמשת לטיפול במגוון בעיות ומצבים – מחרדה ו-ADHD, דרך PTSD ובעיות מוטוריות קשות.

אנשים שרוכבים ומבלים זמן רב עם סוסים יגידו לכם בפה מלא – כל רכיבה היא רכיבה טיפולית. יש בסוסים משהו מרפא, מחיה נפשות ומחבר לאמא אדמה. הם גורמים לכם להתמקד ברגע, לשכוח את הצרות, להפעיל את הגוף ולצחוק ולהפעיל את רוח השטות שלכם. לא צריך לדהור בשדות בשביל זה. מספיק להבריש רעמה של סוס. סמכו עליי.

כסף לא יכול לקנות אושר

אבל הוא יכול לקנות סוס, וזה בדיוק אותו דבר.

לפעמים, חלומות מתגשמים

כל חיי חלמתי שיהיה לי סוס. זה תמיד היה נראה רחוק ובלתי אפשרי. כשחזרתי לרכב אחרי כ-20 שנה של הפסקה, שמחתי בחלקי ונהניתי משיעורי הרכיבה, ומהשהות בקרב הסוסים. אם הייתם אומרים לי שתוך שתוך שלוש שנים וקצת אהפוך לבעלת סוס, ועוד סוס כל כך ייחודי ומשעשע, הייתי צוחקת לכם בפנים.

אבל זה מה שקרה. החלום התגשם והראה לי שאין שום קשר בין הפנטזיה למציאות – בעלות על סוס היא המון עבודה קשה ויקרה, ואין בה שום דבר זוהר או אלגנטי (ולא הייתי מוותרת על השנים האלה בעד שום הון שבעולם). ככה זה, לפעמים חלומות מתגשמים בצורה בלתי צפויה ומהירה, ולפעמים הם מגיעים בתצורה של סוס חום עם המון נקודות לבנות וחוצפה.

 

5 תגובות ל-“שיעורים חשובים לחיים שלמדתי מהסוס שלי

  1. וילסון דוד פורת

    10

  2. אפרת

    בדרך כלל אני לא מגיבה אבל את פשוט נהדרת! כתבת כל כך יפה וכל כך נכון. חלק גדול ממה שאמרת אני אומרת לאחרים כל הזמן. גם אני חזרתי לרכוב אחרי כמעט 20 שנות הפסקה והיום אני בעלת סוס. שהוא רק הכי נפלא ובכלל לא הכי מעצבן. הוא סוס לפלף ואם יש לי טענות אליו זה שאין לו חוש הומור (אבל הוא מצחיק אותי כל הזמן בכל זאת) אבל הוא חכם וסבלני וטוב לב במידה קיצונית ומלא אהבה, אתלט וחתיך ויודע המון ומפונק וחושב שכל האהבה העצומה שהיא מקבל לגמרי מגיעה לו. איזה עולם נפלא זה?!

    • הסוס שלך לא יכול להיות הכי מעצבן, כי זה התפקיד של טאלו 🙂

  3. אודליה

    אולי תעלי פוסט על "רוב מה שיגידו לכם – לא נכון" מסקרן אותי לדעת מה היו הדברים 🙂

    • כשיבוא לי לריב עם כל מיני חוכמולוגים מענף הסוסים, זה בהחלט מה שאעשה. אבל הבלוג שלי לא מיועד לזה 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>