בבית יש לי לפ-טופ שחוגג 12 שנה, והוא עדיין עובד מצוין – IBM ThinkPad עם 16 מגה זיכרון, דיסק קשיח של ג'יגה בייט (כן, אחד. אחד בלבד) ו-Windows 95. וגם Netscape Navigator גירסה 3 וקצת. מחשב נהדר ומשובח, שליווה אותי במשך שנותיי הראשונות באינטרנט, עד שעשיתי את הטעות וקניתי מחשב נייד של Compaq, שהסוללה שלו הפסיקה לעבוד זמן קצר לאחר הרכישה.

וכל ההקדמה הזו, כדי לספר לכם שהלפ-טופ חוגג 40 שנה. ב-Wired מביאים ראיון עם אלן קיי, שב-1968 תיכנן את המחשב הנייד הראשון, למרות שבאותה תקופה, המחשבים הנייחים שקלו כ-50 קילוגרם ואכלו כרטיסי קרטון. המחשב של קיי נקרא Dynabook, אולם הוא מעולם לא עבר את שלב השרטוטים. יחד עם זאת, הרעיון של קיי היווה את הבסיס וההשראה ללפ-טופים שאנחנו מכירים היום.

היום, האופנה הלוהטת היא ה-Netbooks, מחשבים ניידים קטנים, קלים וזולים (כמו Asus EEE), שמשמשים בעיקר להתחברות לאינטרנט, משיכת מייל וגלישה בסיסית, ואולי גם קצת עריכת מסמכים רזה. קיי לא מתלהב מהם בכלל, ומשתלח קלות בכל נושא העבודה באמצעות דפדפנים ובדפדפנים בכלל. לטענתו, מדובר במוצרים גרועים. הוא גם לא אוהב מסכים קטנים – ולא מרוצה מה-Kindle של אמזון, למשל.

קצת נותן תחושה של ראיון של אדם שעבר זמנו, למרות החשיבות שלו בדפי ההיסטוריה של המחשבים. אי אפשר להגיד שהמחשבים הניידים ימשיכו להתכווץ ולהפוך זולים יותר – כי יש כל מיני מגבלות אנושיות שמונעות את זה. אולי בסוף נעבור למשקפי תצוגה שכאלה, ולא נצטרך מסך. אולי הכל יהיה במגע. אולי ישתילו לנו צ'יפ במוח. בינתיים, אני אמשיך לעבוד על המקלדת הנעימה של ה-LG וליהנות מהעובדה שאפשר לעבוד, לשחק ולכתוב מכל מקום בעולם.