בהיעדר נתונים אחרים, הרי שככל הנראה Left 4 Dead 2 הוא המשחק ששתה לי הכי הרבה שעות מהחיים – לא פחות מ-700 שעות, לפי הספירה הקפדנית של Steam. עד לפני כמה חודשים טובים, הכוכבים ברשימת המשחקים ששיחקתי בהם הכי הרבה היו Age of Empires הראשון, דיאבלו 2, סים סיטי לדורותיו ו-NeverWinter Nights 2 – כולם משחקים עתיקי יומין.

האמת, גם L4D2 נחשב משחק ישן. הוא בן 7 שנים בערך, ובמונחי משחקי מחשב, מדובר בענתיקה. ועם זאת, יש לו קהילה רוחשת ופעילה של שחקנים, חלקם מגיעים מדי יום ביומו לחסל זומבים במגוון צורות וגוונים. המפות אותו דבר, מלבד כמה תוספות שאפשר להתקין, אבל המשחק משתנה ומפתיע כל פעם מחדש, בזכות היכולת שלו להתאים את עצמו לרמת המשחק של המשתתפים, והיותו מרושע עד דמעות לפעמים.

המשחק הזה, שהיה חריג מובהק מבחינתי (גם FPS, גם זומבים וגם שיתופי), הפך להיות החביב עליי, והצליח לגרום לי לחבב מאוד את כל הז'אנר. זה לא אומר שאני מככבת עכשיו ב-CS:GO (שם עוד יש לי מה ללמוד, והרבה), אבל מאות שעות של משחק בהחלט יכולות ללמד, לשנות פרספקטיבה ולעורר הרהורים.

אז מה יש לי לומר אחרי 700 שעות?

• משחקים משפרים קשר יד-עין: כן, זה נשמע כמו קלישאה דבילית, אבל זה באמת קורה. לא חשבתי שאצליח להיות מחסלת זומבים יעילה בהתחלה, אבל עם הזמן המיומנויות שלי השתפרו, והיום אני עושה פעולות זריזות שמתמיהות אפילו אותי – דברים שראיתי שגיימרים טובים ממש עושים, ולא חשבתי שאצליח בעצמי. לפני זמן קצר התחלתי לשחק ברמת Expert, משהו שבאמת היה לי קשה להאמין שיקרה. נכון להיום, אני מדורגת 14 בשרת שבו אני משחקת רוב הזמן, מתוך כמה אלפי משתמשים. זה לא אומר שהגעתי לשיא, חלילה, אבל בעידן שבו מי שעובר את גיל 25 אמור להפסיק לשחק בגלל ירידה בזמני תגובה, נראה לי שאני די בסדר.
• גיימרים זה לא עניין של גיל: ספציפית, אני משחקת בשרת אירופי מגניב, שבו רוב המשתתפים הם אנשים מבוגרים. גילאי 30 פלוס הם לא עניין נדיר, ויש גם 40 פלוס ויותר. ואלה השחקנים הכי טובים, אגב. זה כמובן משפיע משמעותית על האווירה, והופך את המשחק לכיפי במיוחד. הכרתי המון אנשים חדשים מכל רחבי העולם, כאלה שלא רק כיף לשחק איתם, אלא גם לשוחח איתם על נושאים ברומו של עולם (כלומר, אוכל וסקס).

• נשים משחקות: יש גיימריות, והרבה. ממש הרבה. רובן דווקא צעירות, גילאי 20 פלוס ופחות, אבל יש גם מבוגרות יותר. לפעמים יש כמות שווה של גברים ונשים בשרת. לפעמים יש יותר נשים מגברים. חלקן גיימריות מדהימות, אבל רובן טובות למדי. למרות בדיחות רנדומליות והערות סקסיסטיות עוקצניות בין החבר'ה (לרוב ברוח טובה), אין ממש מלחמת מינים, וההתייחסות לכל גיימר או גיימרית היא לפי ההתנהגות והמיומנות שלהם.
• ישראלים וגסות רוח: אין לי מושג איך מתנהגים הישראלים בשרתים שיתופיים אחרים ובמשחקים אחרים, אבל כאן הם בדרך כלל הם מתנהגים יפה, ממה שראיתי. זה אפילו ממש נחמד לפטפט קצת בעברית תוך כדי חיסול זומבים. בשרת שבו אני משחקת, האדמינים מקפידים על התנהגות נאותה בין השחקנים, וגיימרים שעוברים את הגבול נחסמים ללא רחמים. לכן, האווירה לרוב טובה ונעימה, וזה בהחלט גורם לי לחזור שוב ושוב.
• ציוד זה חשוב: אוזניות ומיקרופון הם ציוד סטנדרטי והכרחי בשבילי כיום, מי היה מאמין. עכבר גיימינג הפך לקריטי מאוד בשלב די מוקדם. היה ברור לי שאם אמשיך לשחק עם העכבר הרגיל, הוא יתאדה מהר מאוד. עם מקלדת אין בעיה, כי בניגוד לאיכר המצוי, אני עובדת עם מקלדת מכנית איכותית. מה שכן, נצפתה כבר שחיקה קלה בכפתורי ה-WASD. מזל שאפשר להחליף.
• תביאו עוד: עכשיו, כשאני יודעת שאני יכולה לשחק FPS ברמה סבירה, אני מסתכלת סביבי ומחפשת את האתגר הבא, והז'אנר מעניין אותי הרבה יותר. ממש נפתח לי התיאבון. ניסיתי לחזור לרטרו כמו Duke Nukem 3D, אבל זה ממש לא סיפק אותי. CS:GO משום מה לא כל כך כיף לי, אבל אני בטוחה שאמצא משחק אחר לעשות בו פדיחות. בינתיים, אני מניחה שאמשיך לקצץ זומבים בסכין תוך סינון קללות נמרצות.